דרישה שאמא תעשה הכל

שלום, יש לי שני בנים, אחד בן שנה והשני בן 3. לאחרונה בני הגדול דורש שכל דבר ייעשה על ידי, רק מא תעשה לי אמבטיה, רק אמא תלביש אותי, רק אמא תשב לידי באוטו, רק אמא תנעל לי נעליים.... הוא לא מוכן בשום פנים ואופן להתפשר - זה יכול להתבטא בצרחות שניכר כי הן מכל הלב ולא משהו פינוקי. אתמול לדוגמא הוא צרח-בכה עד כדי מצב של צרידות. אני תמיד מסבירה - אמא עכשיו תולה כביסה כדי שיהיו לנו בגדים נקיים, אמא עכשיו מניקה... אבל הוא בשלו. הייתי משייכת את המצב לעובדה שאני מניקה את הקטנצ'יק (קנאה), אבל ההיסטריה נמשכת גם כאשר חוצים את הכביש והוא רוצה לתת יד רק לאמא ולא לאבא. חשוב לי לציין כי את כל הדברים שהזכרתי למעלה אני ובעלי נוהגים לחלוק, אין שיגרה מסוימת כך שתמיד אמא עושה אמבטיות או משהו כזה. כמו כן, בעלי אבא נהדר והילדים משתוללים איתו וצוחקים המון המון. ההשתוללויות היו ונשארו גם לאחר שכל האובססיה לאמא התחילה לפני כשבועיים. האם זוהי תופעה מוכרת בגיל 3? האם זה עובר לבד או צריך לפעול? האם לתת לו לבכות כמה פעמים עד שיבין? בבקשה עזרה!!!

אני מאוד מזדהה עם הבעיה. גם אצלנו לפני כשבועיים התחילה הבעיה הזו. הבת שלי בת שנתיים ועשרה חודשים ויש לנו גם תינוק בן 3 וחצי חודשים. בזמן האחרון היא מתעקשת שאמא תעשה הכל - להלביש אותה, להקריא לה סיפור וכדומה. אפילו באמצע הלילה אם בעלי ניגש אליה כשהיא בוכה, היא מתחילה לצרוח כאילו מישהו רוצח אותה - א מ א!! הסברתי לה שאבא גם אוהב אותה מאוד וגם אמא ואמא לא תמיד יכולה לבוא. היא עושה כן עם הראש, אבל במצב אמת הצרחות וההשתוללויות בלתי נסבלות. היום למשל הייתי בבוקר במקלחת וכשיצאתי היא היתה היסטרית לחלוטין, כי בעלי בא להלביש אותה והיא רוצה רק את אמא. יש לציין שזה מעכיר מאוד את האוירה בבית, ובעלי די נעלב ממנה. כל היום מתחרבש אחרי אירוע כזה. :( גם אני אשמח לעצה.

בקר טוב, את בעצם מתארת עניין של שליטה. בעצם בכך שהילד מחליט מי כן או לא יעשה כך או אחרת,הוא הופך להיות השולט בסיטואציה. ההתנסות בשליטה היא בהחלט מתאימה לגיל וזה נורמלי. אבל..... תפקיד ההורים לשים את הגבול !. כדאי לתת לילד להתנסות בשליטה,בקבלת החלטה וכו' אך לא בכל עניין. ילד שאינו לומד לקבל את זה שהכח שלו להחליט הוא מוגבל ושיש דברים שבהם אחרים מחליטים,עלול לפתח קשיים בנושא בהמשך הדרך. אני יודעת שזה לעיתים הרבה יותר קל להענות לבקשה/דרישה של הילד מאשר להתעמת ולשמוע צרחות וצעקות,במיוחד אחרי יום עבודה,אבל לטווח הארוך אתם מקשים גם על עצמכם וגם על הילד. בפעמים הראשונות,סביר שהילד יעשה כל מה שהוא יכול כדי לשמור את השליטה אצלו (צרחות,בעיטות,זריקת חפצים..),אך אם תגלו עקביות ונחרצות (והכי חשוב,תעשו את זה מאוד קצר ללא הרבה הסברים. משהו כמו - עכשיו אבא ירחץ אותך כי אמא עסוקה. ולחזור על זה שוב ושוב מבלי להוסיף אף מילה),ההתנגדות אמורה לפחות. אני ממליצה לקרא גם את "התפרצויות זעם והצבת גבולות" ב"שאלות ותשובות". בהצלחה, מור

שאלה לגבי התשובה. מצד אחד את אומרת שהילד יעשה הכל כדי לשמור על השליטה, (מה שבאמת קורה) ומצד שני את אומרת לעשות את זה קצר ללא הרבה הסברים. השאלה היא, איך עושים את זה. הרי הילד (במקרה שלנו ילדה) צורחת את נישמתה כאילו מישהו רוצח אותה. איך אפשר תוך כדי שהיא צורחת ובועטת, פשוט להגיד - היום אבא ילביש אותך וזהו. מילא להגיד, איך לבצע את הפעולה? האם זה לא נותן לה תשומת לב עצומה להתנהגות שלילית? תודה הדס