המשך תיאור בעת חרדה

קודם כל ברצוני להודות על מהירות התשובה , ועל ההתיחסות הרצינית. בני הוא בן יחיד. אני אם חד הורית מתוך רצון. בני ילד פעיל מאוד, עצמאי, משתף פעולה, בעל דמיון רב, יכולת ורבאלית מעל לממוצע, חברותי מאוד, בעל ביטחון עצמי, מודעות להיותו יפה וחכם. לא נמצאה שום בעיה במוטוריקה העדינה, וכן לא בגסה. ילד אהוב מאוד על הגננות. בעל זיכרון [ וזה במקרה הפחדים בעוכריו, משום שהוא זוכר בדיוק היכן נתקלנו בדמות ואין אנו חוזרים לאותו מקום.] הפחד מלווה בבכי קורע לב, צרחות שדורשות לעזוב את נמקום, הצמדות אלי, רעד בשפה, רעד בגוף וחיוורון. התמודדותי: בעבר הייתי לוקחת אותו ונעלמת מן המקום. {איני יכולה להתמודד עם מצבים אלו}. היום אני שואלת אותו אם הוא רוצה ללכת למקום זה או אחר, ומכבדת את רצונותיו. לדוגמא ימי הולדת אני מבררת מראש מי יהיה המפעיל , ואם הוא יהיה מחופש. להצגות , פסטיגלים לא המתקרבים. לפני כשנה תוך כדי נסיעה לאזור הצפון עמדו דמויות ליד צומת בית ליד , ומאז איני נוסעת מהכביש הישן. לא יודעת אם זו תגובה נכונה. איני רוצה להכריחו ללכת.[כולל לא ימי הולדת] הוא מתביש בפחדים אלו ואינו מוכן שאספר לאחרים. ניסיתי להתחפש בעצמי, שהוא יאפר אותי וכו. אבל גם זה לא עזר. תגובתו היתה:ממך אני לא מפחד , ואמשיך לפחד מדמויות. אין שום בעיה עם דמויות ולו הנוראיותביותר, המופיעות בטלויזיה קלטות , סיפורים וכו. בהתיעצות פסיכולוגית נאמר לי: ככל שמתרחקים מהתמודדות הבעיה רק מעצימה, וכך אני מרגישה .אבל איני יודעת איך מתמודדים. מקווה שפרטים אלו יעזרו לגיבוש הצעה. ברצוני להדגיש שגם אני אדם חרד, לא בטוח שיש קשר. בתודה מראש. תמי

תמי יקרה, דאגתך ורגישותך לילד מאוד בולטת בהודעות. זה נהדר,אבל... זה גם לעיתים עלול להיות קצת over. כמובן שאיני יודעת אם זה כך אצלכם ואני חלילה לא רוצה שזה ישמע כהאשמה,אני פשוט מתארת מצב שיכול להיות (במיוחד במשפ' שבהן יש רק הורה וילד). במקרה שלכם מתווסף עניין נוסף וכדאי לקחת אותו בחשבון - את עצמך חרדה . הילדים שלנו מאוד מושפעים מאיתנו - מהדפוסים שלנו,מהתכונות הדומיננטיות שלנו וכו'.בנך רגיל מגיל צעיר לחיות במקום שבו לחרדה יש (כנראה) משקל לא מבוטל. מכיוון שאת עצמך יודעת עד כמה זה לא נעים להיות במצב של חרדה,סביר שכשבנך מגיע למצב כזה את מאוד מאוד מבינה אותו (אולי יותר מהורה שבשבילו החרדה ואי הנעימות שהיא גוררת,פחות מוכרת לו) ומגיבה לנושא ברגישות גבוהה יותר מאשר הורה לא חרד. הילד קולט את זה וזה לאט לאט במשך השנים הופך למין דפוס בינכם. ועכשיו אתם כבר נמצאים במן לופ שקשה לצאת ממנו. ילד חרד מאוד זקוק להורה "חזק" ש"יוציא אותו" מזה. במקרה שלכם,אני לא בטוחה שכרגע את מסוגלת לכך. את בטח יודעת,עד כמה תחושת הפחד מאיימת ועד כמה קשה לצאת מזה לבד. הדבר שאני הכי ממליצה עליו הוא הוא פגישות שלך (לא הייתי לוקחת את הילד) עם איש מקצוע ועבודה איתך על הנושא. הרבה בהצלחה ואם ישנה עוד שאלה בנושא,את מוזמנת לפנות למייל שלי. מור