דרכים לספר לילדים על מחלת הורה

שלום, אני עסוקה בתקופה האחרונה באפשרויות שעומדות בפניי לספר לילדיי על מחלת הסרטן. מחלתי איננה סופנית אולם עדיין לפניי תהליך של התמודדות עם המחלה וריפויה. ילדיי בני 5 וחצי ו-6 וחצי. גן חובה וכיתה א'. הבכורה מראה סימנים של מצוקה עקב המחלה שלי ונדמה כי זה הזמן לשתף אותה ויותר להסביר. אצל הצעיר עדיין לא זיהיתי סימנים. אני מחפשת אחר הדרך הטובה ביותר. כמו אולי ספר ילדים או משחק כלומר-שדרך התנסות וחוויה נוכל פתוח את הנושא. אשמח לשמוע תודה טלי

שלום טלי, לדעתי כדאי לספר להם ממקור ראשון, ולהגיד להם שבדרך כלל נרפאים. לספר להם בהחלט שיכול להיות שתהייה לך קרחת (ביחוד אם את מקבלת כימותרפיה) את תהיי למשל יותר עייפה וכו'. בתור בת של אימא שהייתה חולה זה עוזר מאוד! בכל מקרה לעדכן את הגננת והמורה. מקווה שעזרתי, החלמה מהירה, עדי

בקר טוב טלי, זאת באמת שלה קשה (בתוך מצב קשה...). מכיוון שמדובר בגילאי 5 -6 אני הייתי מתחילה דווקא מהסבר מילולי על מצבך (בשונה מהסבר על המחלה) ובהמשך עוברת לספרים ומשחקים,דרכם אפשר למצא פורקן נפשי (הילדים),זיהוי המצב הרגשי של הילדים.... . איך הייתי מסבירה? 1.ההתמקדות צריכה להיות בך ולא במחלה.(מה את מרגישה,אילו תופעות לוואי יהיו בהמשך,איך סביר להניח תרגישי תוך כדי טיפולים,מה הציפיה שלך מהם - שיהיו אצל קרובי משפ',שיתחשבו יותר...). 2. כמה שיותר קונקרטי,ללא תכנים רגשיים (אני יודעת שזה קשה מאוד,אבל כרגע המטרה היא "לעשות להם הכרות" עם המצב,את החלקים הרגשיים אפשר לעבד אח"כ ע"י משחקים,פלסטלינה... בשלב הראשון על מנת לא להעמיס יתר על המידה,אני ממליצה לא לעשות הצפה .לא ברגשות ולא בפרטים). 3. לזכור שצורת החשיבה שלנו המבוגרים לעיתים קרובות שונה מצורת החשיבה של הילדים .החסרון הוא שלפעמים נוצר קצת דו שיח של חרשים אילמים,היתרון שאם אנחנו מצליחים לנטרל את "ההבטים הדרמתיים " (מצטערת,לא מצאתי ביטוי קולע יותר) מהסיפור שלנו,הרבה פעמים הילדים מקבלים את הסיפור הרבה יותר טוב ממה שציפינו. 4. אני לא יודעת איך זה אצלכם.אצלנו בגיל הזה בעקבות סיפור ששמעו המילה סרטן נורא הפחידה והיתה לה אסוציאציה מידית עם מוות .במקרה כזה אני לא בטוחה שההסבר שלי (בטח בשיחה ראשונה) היה כולל את שם המחלה. הרבה יותר חשוב להעביר איך זה ישנה את שגרת החיים,מה זה יעשה לי ת'כלס כילד בן 6 מאשר שם המחלה וההביטים הרפואיים. 5. לאפשר שיחה פתוחה ושאלת שאלות גם בעתיד. 6. לגבי משהו שעדי הזכירה בתשובתה - אני לא יודעת אם את מרגישה נח אם זה אבל אם כן אני הייתי ממליצה לידע את המורה והגננת במטרה שישימו לב לשינויים (עם זאת,לקחת בחשבון את אשיותיהן ולהעריך עד כמה ימשיכו את קו ההסברה של הבית או לא. אם החלטת להסביר משהו קונקרטי ובגן פתאום הילד יתקל בחלק היסטרי... אני הייתי שוקלת יתרונות לעומת חסרונות). אני מקווה שעניתי על החלק של איך לספר. תעברי את זה,ספרי איך עברת ואשמח להעלות רעיונות לגבי המשך הדרך (ספרים,משחקים...) בהתאם לתגובת הילדים. אני מאוד אשמח לשמוע האם מצאת משהו במה שכתבתי , מור. ועוד דבר קטן,הכי חשוב בעיני שהמסר יהיה שזה לא אסון ולא סוף העולם (לפחות לילדים).יש לי הרגשה שתדעי להעביר את המסר הזה :). הרבה הרבה כוחות, מור.