הרס עצמי? הפרעות אכילה? או גם וגם?

אני סטודנטית בת 22, הגובה שלי הוא 1.55 והמשקל שלי בשנה וחצי האחרונות היא בממוצע 42, ובטווח 39.7-44. אני לא מגבילה את עצמי באוכל אבל אני יודעת שאני לא אוכלת מספיק, בשבוע ממוצע יוצא לי לדלג על ארוחת צהריים (כי אין לי זמן, כוח להכין, או שאני פשוט שוכחת) פעם פעמיים בשבוע. גם ארוחות בוקר הן לא דבר קבוע אצלי, אבל אני כן משתדל לחטוף משהו בין לבין... אני כמעט לא עושה פעילות גופנית ומרגישה רע עם זה, לא כי אני רוצה לרדת במשקל אלא בגלל ההזנחה. בימים שאני לא מקפידה על האוכל אני מרגישה כמו פרסומת להרס עצמי, אני צוברת בלאגן, לא לומדת כמו שצריך ומעשנת סתם בשביל להשלים את התמונה. עד הצבא עשיתי ספורט כ 10 שעות בשבוע והמשקל שלי היה כ 1.5 קג יותר. דווקא בתיכון הגבלתי את עצמי יותר ותמיד רציתי להיות קילו פחות. בזמן האחרון המשקל שלי נושק ל 41 קג ולפעמים אני חוזרת מהלימודים מסוחררת בלי כוח... כשהייתי אוכלת מסודר הייתי רזה טבעי (43 קג בממוצע). הייתי מטופלת אצל פסיכולוג (בגלל סיבות אחרות) במשך ארבע וחצי שנים עד לפני שנתיים. לכן- בתור אחת שכבר עברה טיפול אני לא חושבת שהוא הכרחי כעת. אני לוקחת כדורים לקשב וריכוז שמורידים תיאבון (כי אני סובלת מ ADD) כבר 6 שנים, ובתקופות מסוימות ציפרלקס. יוצא לי לחשוב הרבה מה הבעיה שלי, ואולי אני סתם מגזימה... המחזור שלי די סדיר ובכמות הפרשה חזקה. אני אשקר אם אני אגיד שאני להוטה לעלות במשקל, העובדה שאני קטנה הפכה לסימן היכר שלי, אני אשמח לשקול 42.5. איך כדאי לי לפעול? האם אתם חושבים שאוכל לשמור על איזון בעצמי? ועד כמה המצב נשמע חמור?

בוקר טוב שקד, לפי הדברים שכתבת, המשקל עצמו אינו מפריע לך - אלא האופן בו את תופסת את עצמך וכיצד תופסת אותך הסביבה. לכן ישנה חשיבות מכרעת להעלות את הדימוי העצמי שלך. הדימוי העצמי מתפתח, כאמור, לאורך תקופת הילדות והבגרות והוא מושפע הן מגורמים פיזיים ונפשיים של הפרט והן מגורמים חברתיים וסביבתיים: מחקרים מלמדים שהדימוי העצמי מושפע מהקשר הראשוני של התינוק עם אמו, כבר במהלך שנת חייו הראשונה. קשר שלילי המתבטא בנטישה/היעדר חום ואהבה עלול לגרום, בהמשך, לדימוי עצמי נמוך. ישנה סברה כי ישנה השפעה גנטית להיווצרות דימוי עצמי נמוך, ברם היא טרם הוכחה מבחינת מחקרית. דימוי עצמי מושפע מהקשר של הילד עם הגורמים המשמעותיים בחייו: הורים, אחים, קרובי משפחה, מורים וחברים. קשר תומך ומפרגן של הורים מחזק את הביטחון והדימוי העצמי ואילו קשר שלילי המתבסס על חוסר תמיכה/פרגון והיעדר ציפיות (או לחילופין ציפיות מוגזמות) עלול לפגוע בהערכה העצמית של הילד. סך הכישלונות שהאדם חווה במהלך חייו בהשוואה להישגים ולהצלחות, משפיע באופן ניכר על ההערכה, הביטחון והדימוי העצמי שלו. מקווים שעזרנו, צוות מכון CBT

ההתעסקות המתמדת באוכל מעידה שישנה בעיה חמורה. אוכל לא אמור לנהל לך את החיים ואם כל היום את מתעסקת באוכל וקלוריות וספורט אז יש פה בעיה. ברגע שתהיי מאוזנת מבחינה נפשית ותהיי במקם שתלמדי להתמודד עם הפחדים והבעיות ולא לברוח מהם ותלמדי לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת הכל ייעלם ולא תצטרכי להתעסק עם זה כי הגוף יאזן את עצמו. לכי לשיחות זו לא בושה ותעצרי את זה חבל על האנרגיות המיותרות שזה גובה ממך