לא יודעת מה לעשות עם עצמי, בא לי רק למות
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום אורלי. אני נערה בת 16, לפני שנה (אמצע כיתה ט) התחלתי עם כל הדיאטות וכו' עד שהתחלתי להקיא. לאט לאט הורדתי בכמויות של האוכל עד שבחופש הגדול בין ט' ל-י' היו שבועיים בערך שאכלתי ביום לא יותר מ-400 קלוריות. ממשקל 50 לפני המחלה, הגעתי תוך 3-4 חודשים למשקל 40 וקצת, בגובה 1.58. סיפרתי לאמא שלי בתחילת כיתה י' שאני מקיאה כמה פעמים ביום ובמקביל מצמצמת בכמויות האוכל כבר הרבה זמן, וביקשתי טיפול. אני בטיפול כבר חצי שנה, קיבלתי מחזור אחרי חצי שנה שלא היה לי, ועליתי במשקל. ההקאות עדיין קיימות, אך בתדירות הרבה יותר נמוכה. היו לי הרבה מצבי דיכאון, אז בתחילת הטיפול נתנו לי פריזמה, וכשהגעתי למינון של 2 כדורים זה הגביר את הדיכאון, אז החליפו לי לאסטו, שזה בכלל לא התאים לי והיו תופעות לוואי. קניתי חומר משלשל באותה תקופה, השתמשתי קצת, ואז כשסיפרתי לרופאה היא שכנעה אותי לא להשתמש בו יותר. כיום לוקחת חצי סיסי של ריספונד (טיפות הרגעה), ולוקחת כמה ויטמינים. אני רוצה לספר שלפני כחודשיים בערך התחילה לי תקופה של הרבה בולמוסי אכילה, לפעמים עם הקאה לאחריהם. במשך החודשיים-שלושה האלו הגעתי ממשקל 43 (שבמשקל זה קיבלתי מחזור) למשקל 47-48, עדיין בגובה 1.58. הגעתי למצב שאני ממש ממש ממש נגעלת מעצמי, אני שונאת את עצמי ואת איך שאני ניראית. אני מתחילה לחזור למה שהייתי לני המחלה, שזה הדבר הכי מכוער מבחינתי, מה שאני רוצה רק לברוח ממנו כל הזמן. אני מקיאה רק כדי לפגוע בעצמי ולהעניש את עצמי על שאני כל כך חזירה. אני פשוט מרגישה שמנה, וכשאני הולכת ברחוב אני מרגישה שכולם מסתכלים עליי על כמה שאני שמנה, ונגעלים ממני. אני יורדת עם ההקאות לאט לאט משבוע לשבוע (בשבוע שעבר הייתה רק הקאה אחת), ואני מרגישה שאני צריכה לחזור להקאות, וכבר התחלתי לחסוך כסף לקנות עוד חומר משלש. אני שוב חוזרת לדיכאון, אחרי שכבר חודשיים אני לא לוקחת תרופות אנטי-דיכאוניות. אני מרגישה שדווקא עכשיו כשאני יותר רחוקה מתת משקל, דווקא עכשיו אני הכי עצובה והכי רוצה רק לרדת כמה שיותר. היום היה לי עוד יום של בולמוסים. (בולמוסים אצלי= בין 1700 ל-4000 קלוריות ליום), ואני רוצה מחר לא לאכול כלום. עוד מעט חופשת פסח, ואני מתכננת לצום הרבה במהלך החופש. אני ממש רוצה לחזור למשקל 43 תוך חודש, שזה המשקל המינימלי שהדיטאנית מרשה לי (כי במשקל זה קיבלתי מחזור). אורלי, אני לא יודעת מה לעשות. אולי אני נשמעת מקרה בכלל לא קשה כי אף-פעם לא אושפזתי, ואני רק שנה בתוך המחלה, וכי לא הייתי בתת-משקל רציני ממש. אבל אני חוששת שאני יפגע בעצמי מרוב שנאה וכעס עליי. אני באמת כבר לא יכולה להסתכל במראה. אני כל כך שמנה ומעוותת! אני פשוט רוצה להתאבד!! כשאני עושה הליכות (אני עושה הרבה), פשוט מתחשק לי לקפוץ למתחת לגלגלים של כל מכונית שעוברת. בא לי לקחת אחד מהסכינים שבמטבח ולחתוך איתו את הבטן השמנה והמכוערת שלי. אני פשוט מפחדת שבאמת אני יעשה לעצמי משהו, ועוד-יותר אני מפחדת להמשיך להעלות במשקל. כל פעם שאני עולה עוד חצי קילו באיזה שבוע, שוב מציפות אותי מחדש כל המחשבות על להתאבד או לפגוע בעצמי. אני חוששת שאם אני לא יפסיק ע-כ-ש-י-ו לעלות במשקל ולהתחיל לרדת, אני עלולה לעשות דברים שאני אחר-כך אתחרט עליהם. מה אני יעשה? איך אני מפסיקה את הבולמוסים המסריחים האלה? ואיך אני יקבל שוב את הכוח-רצון החזק שיעזור לי לאכול ממש קצת? אני חייבת שידברו איתי, אבל אין לי את האומץ לדבר על זה עם אנשים שאני מכירה כמו חברות, משפחה וכו'. אשמח אם את וקוראות הפורום תגיבו לי באימייל SOZENANNA@GMAIL.COM תודה רבה!! אני מקווה רק לטוב.. שלומית.
שזה משתנה.. כל הדכאון הזה והחשיבה הזו משתנים אפילו אם לא יצאת מה"א זה עניין של בגרות ותאמיני או לא חלק מזה שאת חושבת ככה זה בגלל הגיל שלך.. גמאני חשבתי שאין דבר כזה "גיל ההתבגרות" ושמה שאני חושבת ומרגישה הוא אותנטי ותלוי מציאות ולא שלב בהתפתחות.. החדשות הטובות הן שזה עוזר... אני הרגשתי בדיוק כמוך את מאוד מזכירה לי את עצמי בגילך... היום אני בת 24 עדיין עם המחלה אבל מרגישה אחרת לחלוטין בשנים האחרונות... את אומרת את זה "אני באמת כבר לא יכולה להסתכל במראה. אני כל כך שמנה ומעוותת!" ואני אומרת לך שהמראה משקפת את החיצוניות שלך .. בעקרון אבל את עושה פעולה בראש כך שהיא משקפת כביכול את הפנימיות שלך... כמו רנטגן. היא מראה את החיצוני ואת רואה את הפנימי שהוא כלל לא לרוחך אבל שוב... זו לא המציאות וחשוב שתביני את זה אפילו שבשלב זה את לא מרגישה ככה... זה טוב שאת נכנסת לטיפול מוקדם זה מצויין אל תוותרי עליו כי דרך עיניים אובייקטיביות (של המטפלים) דברים נראים אחרת.. ואפילו אם את לא מאמינה למה שאומרים לך על עצמך חשוב שזה יאמר כדי שתדע שלפחות יש אנשים שרואים אותך ושופטים אותך באופן מחמיר הרבה פחות מרצח התדמית שאת עושה לעצמך... זה שאת מפחדת זה גם מצויין - פחד הוא גורם הנעה חזק ביותר - תמשיכי להיות עם היד על הדופק ולגבי המשקל - אי אפשר לתקן מבחוץ מה שרקוב מבפנים... תזכרי את זה..
"החדשות הטובות הן שזה עוזר"* עובר לא עוזר חח
יקירתי ברור לי שאת במצוקה איומה ונוראית ואת נמצאת בכאוס גדול ובתוך תהום שאין לה תחתית. את חייבת ללכת לטיפול בשיחות. זה שאת עולה ויורדת ואוכלת ומרעיבה ומקיאה ומשלשלת את במעגל כל הזמן ולא יוצאת ממנו. את חייבת ללכת למטפל המטפל בהפרעות אכילה, מטפל בשיחות ולפתור עם עצמך דברים לא פטורים ולא סגורים, להתמודד עם הבעיות עם הפחדים והקשיים, להתמודד עם כל מה שמביא אותך והביא אותך לשם וכמובן הכי חשוב ללמוד לאהוב את עצמך מחדש ולקבל את עצמך מחדש. את יכולה לכתוב לי למייל asher251@bezeqint.net ולכתוב לי מתי שאת צריכה. אני פה בשבילך בכל עת.