תוצאות חיפוש עבור פחד-מנפילה

שלום, מאז שנולדתי ההורים החדירו בי פחד מנפילה. אסרו עלי לטפס אפילו על מגלשה בגן שעשועים. בבית ספר יסודי נאלצתי לקבל שיעורי עזר כדי לעלות במדרגות לכיתה... היום אני בשנות ה-30 לחיי, הפחד לא קיצוני באותה המידה, אבל עדיין מונע ממני פעולות יום יומיות - רכיבה על אופניים, טיולים שמצריכים עליה או ירידה, לעלות על סולם... האם יש בעל מקצוע שמתמחה בבעיות מהסוג הזה? תודה.

אני בת 58. מעדתי לפני 7 חודשים, נקע קשה וקרע מלא ברצועה. מאז הנפילה אני מתקשה בירידה במדרגות, חייבת מעקה אחיזה ויש לי תחושה שאני עומדת ליפול או לעקם את הרגל תוך כדי ירידה. בכל מדרגה אני מורידה את שתי הרגליים ולא יורדת רגל רגל. מה עושים? גם בהליכה רגילה יש לי פחד מנפילה אבל פחות. תודה.

בוקר טוב ד"ר נכבד/ה,אני אובחנתי עם פיברומיאלגיה לפני 6 שנים,הייתי חלק מקבוצת מחקר לטיפול בתרופה טבעית לספורטאים ולצערי מתוך כ-120 מטופלים היינו 2 שלא הייתה כל השפעה לניסיון ואז נתנו לי טרמדקס שגרם לי להמון הקאות ולכן הפסקתי לקחת,אחרי זה הריאומטולוג שטיפל בי הרים ידיים ואמר שאינו יכול לעזור לי,הייתי 3 שנים ללא טיפול כי רופאת המשפחה קבעה שזה לא פיברומיאלגיה אלא דיכאון,מאחר ולא הסכמתי איתה סרבתי לקחת תרופות פסיכיאטריות אחרות שהיא ניסתה לדחוף לי,אחרי תלונה שהעברתי למנכ"ל קופ"ח כללית הועברתי לטיפול למישהו אחר וזה קבע שיש אוסטיאוארטריטיס במצב פעיל ביותר,ריאומטואידארטריטיס במצב פעיל מאוד ולכן קיבלתי מטוטרקסט במשך כ-4 שנים רצוף,הפברומיאלגיה הוחלט לתת פריזמה כדור אחד בערב לפני השינה,הכל בסדר חוץ מהעובדה שאני לוקחת פריזמה כבר שנתיים כמעט אני לא בדיכאון ואף פעם לא הייתי,אין ת בולימיה ואני מנסה להבין למה לכל הרוחות אני לוקחת את זה כשלמעשה זה כלל לא עוזר והמצב שלי רק נעשה גרוע יותר מחודש לחודש,אני כיום נעזרת כבר בקביים להליכה מחוץ לבית מתוך פחד מנפילה,השרירים שלי כאילו לא רוצים לתפקד אבל מאוד מאוד כואבים עד כדי הרגשת צריבה לעיתים קרובות,כיום זה כבר כולל את שרירי בית החזה שכואבים לא מעט בזמן נשימה אבל אין כל התייחסות,האם באמת יש טעם לפריזמה אם אין כל שיפור מזה יותר משלושה חודשים?.

אובחנתי כסובל מטראטמה,דיכאון לאחר תאונה בה נידרסתי ונישארתי נכה. מזה כ6 שנים אני בטיפול פסיכיאטרי,פסיכולוגי עם ניסיונות רבים להתאמת תרופות. כיום לאחר ניקוי משתשמש בלוסטרל,קלונקס ובמצבי לחץ בלוריואן. האם אפשר להאריך כמה זמן אהיה בחרדות,פחד מנפילה,מוגבלות בהליכה וכאב בלתי פוסק (שבר תוך פרקי מרוסק בברך שמאל). האם העובדה שקיבלתי את העובדה שאני נכה (לאחרונה) אמורה לעזור . האם חוסר סבלנות,חוסר בריכוז והתמדה מושפעים מהטראומה. עלי לעבור ניתוח החלפת ברך בשלמותה כולל רצועות.אחוזי ההצלחה מלאה כ 75 אחוז.האם החשש מכשלון או כישלון עלול להשפיע על המצב הנפשי ולאריך את פרק הזמן.

לא קל לשמור על המקום הזה המקום שבו התובנות גוברות על הידיעה. המקום בו הכאן ועכשיו מכסה על חללי הזמן. המוקום בו החוויה של העצמי החדשה גוברת על החוויות של הגוף של האני הישנה. מנסה להשאר עסוקה, לא להתעסק יותר מדי בפגיעה, ואיך שהו נמשכת לשם חזרה. קוראת שוב ושוב את התהליכים שתעדתי, את הפלא של הטיפול, את ההתרגשות מהגילוי שלי העצמי האוטנטית. ואז עולה בי התרגשות עזה, פירפורי לב, רעד בגוף, וחייבת כל הזמן להזכיר לעצמי... ליז - זו התרגשות חיובית תני לה, תהני ממנה, תזכרי שהיא ההתרגשות שתוביל לדברים טובים. ליז - זו אותה חוויה של איבוד שליטה אבל הפעם עלייך להפתח אליה - אל החוויה, אפשרי לעצמך לחוות אותה עד הסוף ללא פחד ללא מורא. ותגלי עולם חדש וניפלא. אלוהים עדי - שאני משתדלת נורא - ואכן זה מצליח לכמה ימים ואז נפילה. ואחריה אני שוב מצליחה להתרומם ולאפשר עד הנפילה הבאה... שבוע טוב לכלן - שבוע של התרוממות רוח

ביקשת במעלה הדף - אז קיבלת ... האמת שחשבתי או יותר נכון קיוויתי שיום אחד המחשבות הרעות , ההרס העצמי , הקולות האלה ייעלמו ואני אהיה אשאר עם החלק שאני אוהבת בי . החלק שבריא , החלק הפתוח , החלק שאוהב את החיים ושיש לו כל כך הרבה עוד לעשות ולהגשים בחיים האלה ... ואם לא הייתי יודעת שאני שפוייה ( יחסית :) ) ושאין לי ריבוי אישיות הייתי בטוחה שאני מטורפת כי אני כל כך סותרת את עצמי ב2 החלקים האלה . להגיד שזה לא מתסכל , זה לא מעיק וזה לא קשה ? נו טוב לא חידשתי דבר . את ה כולן כאן יכולות להעיד . אבל אני חושבת שיותר מכל אני פשוט פוחדת . ממה ? מעצמי כנראה . אני פוחדת לאבד שליטה . זה אולי הפחד הכי גדול שלי . והאבסורד אולי , או האירוניה זה שדווקא השליטה היא זאת שהובילה או מובילה אותי להרס העצמי ודווקא השליטה היא זאת שהוציאה אותי משם ומחזיקה אותי בריאה. אז זה סוג של אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדייה. היללי , זה בסדר להרגיש גם אחרי כל כך הרבה זמן פחד מנפילה כלשהי ? זה נראה לי מוזר , ולא נכון . כאילו צריך היה לעבור כבר הפרק זמן שאני מרגישה לא בטוחה , ועכשיו זה מרגיש כאילו עשיתי משהו לא בסדר ... אני יודעת שזה נשמע מסובך ואולי מחמיר במקצת עם עצמי . אבל אני חושבת שאלו שבתהליכי החלמה או כבר החלימו מאיפה שאני הייתי , יכולים להבין את זה . לא ? אני ממשיכה בתרגול . כמו שכבר הבנת המחשבות לא נעלמו , וכל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי איפה הייתי ואיפה אני יכולה להיות אם אני אתן להן דרור כדברייך ... תודה שאת מביאה אותי לפוקוס . לפעמים אני צריכה את האיזון הזה שאנשים יקרים קצת יזכירו או ינערו אותי כי גם אני סוטה לפעמים מדרך הישר והולכת לכיוון הלא נכון של החיים ... אז כמו שאמרתי לחברה שלי - אני מוקירה את זה שיש לי אנשים בחיים שיודעים ומצליחים להחזיר אותי למוטב כשאני שוכחת לפעמים אותו :) כל אהבתי אלייך יקירה , מקווה שאת בסדר (?..?) תמי

שלום לך,אימי השתחררה מבי"ח שיקומי לאחר ארוע מוחי שני,אך יש לה חרדות שהיא תיפול , אם היא שוכבת או יושבת ורוצה לקום ומתלוננת על כאבים ברגליים. רופא המשפחה המליץ לתת לה את הכדור CIPRALEX, אך לכדור יש תופעת לוואי של ירידה קוגנטיבית , האם מומלץ לתת לה את הכדור למרות שכבר יש לה ירידה קוגנטיבית כתוצאה מהארוע המוחי ה2?

שלום לך,אימי השתחררה מבי"ח שיקומי לאחר ארוע מוחי שני,אך יש לה חרדות שהיא תיפול , אם היא שוכבת או יושבת ורוצה לקום ומתלוננת על כאבים ברגליים. רופא המשפחה המליץ לתת לה את הכדור CIPRALEX, אך לכדור יש תופעת לוואי של ירידה קוגנטיבית , האם מומלץ לתת לה את הכדור למרות שכבר יש לה ירידה קוגנטיבית כתוצאה מהארוע המוחי ה2?

ד"ר שארנברג דבר ראשון תודה על התשובה. השאלה הבאה היא שאם ארצה לטפל באמת במה שעומד מאחורי הסימפטום הזה איך ואיפה אוכל לעשות זאת?

שלום. לא מזמן עברתי ניתוח ארטרוסקופיה בברך - לא משהו רציני. דווקא התאוששתי מזה מהר. אבל מזמן האחרון בכל צעד שלי ברחוב מטרידה אותי מחשבה חוזרת ש"הנה, עכשיו אני אפול..." אפילו כשאני עומדת ברמזור וממתינה לירוק, עובר לי בראש: "בצעד הבא אני נופלת..." כל הזמן בדמיון שלי עברות סצינות של נפילה...אני מבינה שזה לא הגיוני אבל עדיין לא מצליחה להפטר מהמחשבה זאת...מה אפשר לעשות בנידון???