גיל היקר, דבר אחד אני יכול להבטיח לך כמעט בוודאות והוא שהמצב לא יהיה יותר גרוע, כך שאת מרכיב הדאגה לעתיד אתה יכול להוריד מעצמך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1316 סימבלטה היא תרופה מצוינת אך היא אינה תרופת הבחירה הראשונה ולא ניתן לדעת מה קיבלת קודם ולא עזר. יש תרופות יעילות מאוד ועם תופעות לוואי מעטות מאוד. לגבי הטיפול הפסיכולוגי - לפחות כל עוד אתה בדיכאון אקוטי, הטיפול המועדף הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). טיפול פסיכודינמי, שהוא עדיין הטיפול הנפוץ ביותר בקרב מטפלים בישראל, עלול להעמיק את החיטוט העצמי שלך בעצמך, בעוד בזמן דיכאון אקוטי וקשה צו השעה הוא "נעשה ונשמע" - ולא נעמיק (טיפול פסיכודינאמי בהחלט עשוי לעזור בחלוף הדיכאון האקוטי למניעה). מה שמדאיג אותי הוא הנטייה לאגורפוביה וכאן צו השעה הוא להיחשף בהדרגה, מהקל אל הכבד, למצבים שאתה מפחד מהם. הימנעות היא בת הברית הטובה ביותר של החרדה, ובמיוחד באגרופוביה מעגל ההימנעויות עלול להתפשט גם לתחומי חיים אחרים. אתה יכול להיעזר בהתחלה אפילו במלווה כשאתה יוצא לעבר המקום המפחיד, להאריך כל פעם את המסלול, לעשות את חלקו עם ואת חלקו בלי המלווה, אך זו התמודדות חיונית. אשמח לעזור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום לך, ייתכן מאוד שאכן מדובר במחשבות טורדניות, אם הדחף לקלל לא "מתממש", כלומר את לא באמת מקללת אלא פוחדת מכך. אם את אכן מקללת, ייתכן שזו בעיה נוירולוגית, שכן רק הסובלים מבעיות נוירולוגיות אינם שולטים בדחף לקלל. את התשובה לשאלה "מדוע זה קורה" אפשר לתמצת לשתי תשובות פשוטות: פחד לאבד שליטה ורמת מוסריות גבוהה. כלומר, המחשבות הטורדניות (ואפשר לומר שכל החרדות) קיימות עקב רצון גבוה בשליטה. במקרה של מחשבות טורדניות, קיים פעמים רבות פחד לאבד שליטה על התנהגותנו או מחשבותינו. התוכן של המחשבה הטורדנית בדרך כלל נקבע בהתאם לנושאים שחשובים לנו, ובפרט דברים שלדעתנו "אסור" (מבחינה מוסרית) לעשות. כלומר, מאחר שככל הנראה קללות נתפסות בעינייך כדבר שאסור לעשותו, את פוחדת לאבד שליטה על התנהגותך ולעשות זאת. יש לציין, שאם אכן מדובר במחשבה טורדנית, לא קיים שום סיכוי שאכן תקללי. אפשר לומר, שהבעיה מתפתחת כתוצאה משילוב של גורם גנטי, ובנוסף גורמים חברתיים- תרבותיים ואישיותיים, כפי שציינתי. טיפול תרופתי עוזר לחלק מהאנשים, ובדרך כלל כל עוד נוטלים אותו. אם לא משלבים טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), קיים סיכוי גבוה שהסימפטומים יחזרו לאחר הפסקת התרופה, שהרי לא למדת להתמודד עם עצם קיומן של המחשבות. בנוסף, טיפול תרופתי אינו הכרחי. מאידך, אין מה לחשוש ממנו, הוא אינו משנה את התחושה באופן משמעותי ובוודאי שלא את האישיות. מבחינת תופעות הלוואי, חלק מהתרופות גורמות לעייפות ולתיאבון מוגבר. הוא יכול להפחית את החרדה בנטילה לטווח הארוך, אך כאמור, אינו פותר את הבעיה ואינו מלמד אותך כיצד להתמודד עם המחשבות ולא לפחד מהן. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעומת זאת, מעניק לך כלים מעשיים להתמודדות עם המחשבות. על ידי קבלתן במקום דחייתן, והפסקת הניסיונות (הכולשים כמובן) לברוח מהן, ניתן לפתור את הבעיה לטווח הארוך, ואף לקבל כלים כדי למנוע את חזרתה. את יכולה לקרוא בהרחבה על מחשבות טורדניות וטיפול ב- OCD באתר שלי. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לך, את בהחלט לא חייבת לקחת תרופות. את רק צריכה ללמוד לשנות את הגישה כלפי המחשבות האלה. אם אומר לך שהן אינן מסוכנות, ושאין שום סיכוי לאבד שליטה, זה ירגיע אותך לזמן קצר בלבד, שלאחריו הספק שוב יתחיל לקנן, ותרגישי כמובן צורך לשאול שוב. מה שצריך לעשות הוא לנסות שלא להתנגד למחשבות האלה, ולא להתייחס אליהן כמשהו לא רצוי או מצער. הן פשוט שם, כמו כל מחשבה אחת שעוברת בראש, ואין להן חשיבות מיוחדת. אם יהיה לך קושי ליישם את הגישה הזו בכוחות עצמך, ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) שיכוון אותך בדרך הנכונה. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
גיל היקר, דבר אחד אני יכול להבטיח לך כמעט בוודאות והוא שהמצב לא יהיה יותר גרוע, כך שאת מרכיב הדאגה לעתיד אתה יכול להוריד מעצמך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1316 סימבלטה היא תרופה מצוינת אך היא אינה תרופת הבחירה הראשונה ולא ניתן לדעת מה קיבלת קודם ולא עזר. יש תרופות יעילות מאוד ועם תופעות לוואי מעטות מאוד. לגבי הטיפול הפסיכולוגי - לפחות כל עוד אתה בדיכאון אקוטי, הטיפול המועדף הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). טיפול פסיכודינמי, שהוא עדיין הטיפול הנפוץ ביותר בקרב מטפלים בישראל, עלול להעמיק את החיטוט העצמי שלך בעצמך, בעוד בזמן דיכאון אקוטי וקשה צו השעה הוא "נעשה ונשמע" - ולא נעמיק (טיפול פסיכודינאמי בהחלט עשוי לעזור בחלוף הדיכאון האקוטי למניעה). מה שמדאיג אותי הוא הנטייה לאגורפוביה וכאן צו השעה הוא להיחשף בהדרגה, מהקל אל הכבד, למצבים שאתה מפחד מהם. הימנעות היא בת הברית הטובה ביותר של החרדה, ובמיוחד באגרופוביה מעגל ההימנעויות עלול להתפשט גם לתחומי חיים אחרים. אתה יכול להיעזר בהתחלה אפילו במלווה כשאתה יוצא לעבר המקום המפחיד, להאריך כל פעם את המסלול, לעשות את חלקו עם ואת חלקו בלי המלווה, אך זו התמודדות חיונית. אשמח לעזור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום לך, ייתכן מאוד שאכן מדובר במחשבות טורדניות, אם הדחף לקלל לא "מתממש", כלומר את לא באמת מקללת אלא פוחדת מכך. אם את אכן מקללת, ייתכן שזו בעיה נוירולוגית, שכן רק הסובלים מבעיות נוירולוגיות אינם שולטים בדחף לקלל. את התשובה לשאלה "מדוע זה קורה" אפשר לתמצת לשתי תשובות פשוטות: פחד לאבד שליטה ורמת מוסריות גבוהה. כלומר, המחשבות הטורדניות (ואפשר לומר שכל החרדות) קיימות עקב רצון גבוה בשליטה. במקרה של מחשבות טורדניות, קיים פעמים רבות פחד לאבד שליטה על התנהגותנו או מחשבותינו. התוכן של המחשבה הטורדנית בדרך כלל נקבע בהתאם לנושאים שחשובים לנו, ובפרט דברים שלדעתנו "אסור" (מבחינה מוסרית) לעשות. כלומר, מאחר שככל הנראה קללות נתפסות בעינייך כדבר שאסור לעשותו, את פוחדת לאבד שליטה על התנהגותך ולעשות זאת. יש לציין, שאם אכן מדובר במחשבה טורדנית, לא קיים שום סיכוי שאכן תקללי. אפשר לומר, שהבעיה מתפתחת כתוצאה משילוב של גורם גנטי, ובנוסף גורמים חברתיים- תרבותיים ואישיותיים, כפי שציינתי. טיפול תרופתי עוזר לחלק מהאנשים, ובדרך כלל כל עוד נוטלים אותו. אם לא משלבים טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), קיים סיכוי גבוה שהסימפטומים יחזרו לאחר הפסקת התרופה, שהרי לא למדת להתמודד עם עצם קיומן של המחשבות. בנוסף, טיפול תרופתי אינו הכרחי. מאידך, אין מה לחשוש ממנו, הוא אינו משנה את התחושה באופן משמעותי ובוודאי שלא את האישיות. מבחינת תופעות הלוואי, חלק מהתרופות גורמות לעייפות ולתיאבון מוגבר. הוא יכול להפחית את החרדה בנטילה לטווח הארוך, אך כאמור, אינו פותר את הבעיה ואינו מלמד אותך כיצד להתמודד עם המחשבות ולא לפחד מהן. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעומת זאת, מעניק לך כלים מעשיים להתמודדות עם המחשבות. על ידי קבלתן במקום דחייתן, והפסקת הניסיונות (הכולשים כמובן) לברוח מהן, ניתן לפתור את הבעיה לטווח הארוך, ואף לקבל כלים כדי למנוע את חזרתה. את יכולה לקרוא בהרחבה על מחשבות טורדניות וטיפול ב- OCD באתר שלי. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לך, את בהחלט לא חייבת לקחת תרופות. את רק צריכה ללמוד לשנות את הגישה כלפי המחשבות האלה. אם אומר לך שהן אינן מסוכנות, ושאין שום סיכוי לאבד שליטה, זה ירגיע אותך לזמן קצר בלבד, שלאחריו הספק שוב יתחיל לקנן, ותרגישי כמובן צורך לשאול שוב. מה שצריך לעשות הוא לנסות שלא להתנגד למחשבות האלה, ולא להתייחס אליהן כמשהו לא רצוי או מצער. הן פשוט שם, כמו כל מחשבה אחת שעוברת בראש, ואין להן חשיבות מיוחדת. אם יהיה לך קושי ליישם את הגישה הזו בכוחות עצמך, ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) שיכוון אותך בדרך הנכונה. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
היי גל, הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות, הוא לא להיות ב"בקרה" מתמדת על המחשבות שלך. כלומר, ברגע שלא יהיה לך אכפת מה עובר לך בראש, הבעיה תיפתר. צריך לנסות לאמץ את הגישה (הנכונה) שמחשבות הן לא דבר חשוב, שאנחנו יכולים לחשוב כל דבר ושתוכן המחשבות אינו צריך להטריד אותנו. ממש כמו החלומות שאנחנו חולמים בלילה- את רובם אנחנו לא זוכרים כלל, וגם אלה שכן מאבדים בדרך כלל מחשיבותם ככל שאנחנו ערים. כלומר, המחשבות לא צריכות להציק לך או להעציב אותך. אתה יכול לנסות להתבונן בהן מהצד מבלי להיסחף רגשית לתוך התוכן שלהן, ולשים לב שאתה חושב אותן מבלי לייחס לכך חשיבות מיוחדת. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
היי חן, ניתן לטפל בחרדה רק כאשר מדברים על החרדה. מומלץ לעשות זאת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). אין צורך להבין מאין באה החרדה, חשוב יותר להבין את המנגנון שמזין אותה שוב ושוב - ולקבל כלים לעצור אותו. כשמדובר בטיפול תרופתי, מומלץ יותר לקבל טיפול ארוך טווח (בדרך כלל בנוגדי דיכאון) ולא תרופות הרגעה, שמשפיעות מספר שעות ולאחר מכן הבעיה חוזרת, ואף מחמירה. בברכה,
היי מוריאל, לדעתי את יודעת את התשובה, ושואלת בשביל לקבל אישור ממני ש"זה אכן זה"... בברכה,
שלום צור. שילוב של תרופה אנטי פסיכוטית כמו זפרקסה או סרוקוול יכול לעזור לשינה או להרגעה אולם זה לא ישפיע משמעותית מעבר לכך וזה כרוך בתופעות לוואי של רדימות וכבדות. ממליץ לך לשקול שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי יחד עם טיפול תרופתי וזה נותן את האפקט הטיפולי החזק ביותר. בהצלחה.
שלום רעות. הסבל שלך קשה ונוגע ללב. אני מאוד ממליץ לך לפנות לטיפול ויעוץ פסיכיאטרי. לוקח זמן לצפרלקס להשפיע- בד"כ חודש עד חודשיים. במקרה שלך ממליץ להעלות מנון צפרלקס ל-20 מ"ג. קלונקס עצמו הינה תרופת הרגעה עם פוטנציאל התמכרות אך קודם יש ליצב את מצבך הנפשי. רק לאחר התייצבות יש לבצע גמילה הדרגתיתי מקלונקס. ממליץ לשקול תוספת תרופה אנטי-פסיכוטית כמו סרקוול עד 100 מ"ג, רספרדאל עד 2 מ"ג או אריפלי עד 10 מ"ג. בהצלחה.
היי רונית, אפשר לומר, שהתשובה לשאלה שלך נמצאת בגוף השאלה. כלומר, הפחדים ממשיכים בגלל שיש הרבה הימנעויות והיסוס בפעולות שאת עושה. אם תצליחי להביא את עצמך למצב שאת עושה הכל כרגיל, לא נמנעת ולא מהססת, את תכחידי גם את הפחדים. אם את פוחדת מנטילת תרופות, את יכולה פשוט ליטול אותן, והפחד ייעלם בסופו של דבר כתוצאה מהפעולה. אם קשה לך ליישם זאת לבד, את תמיד יכולה להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שייתן לך את הכלים לעשות זאת בצורה מסודרת ומובנית. שבוע טוב, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794957
הי אולגה, במצבים דומים אך הפוכים (של ילדים שנשלטים) אני נוטה לייעץ להורים להיות אוזן קשבת ולא שיפוטית עבור ילדיהם. לעזור להם להבין ולהתחבר לרגשות שלהם עצמם כי אני מאמינה שזה מה שיסייע להם יעם הזמן לפעול על פי אמת מידה ברורה אחת - מה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם ומה לא. אני נוטה לייעץ לך לעשות את אותו הדבר. כאשר היא מספרת לך על האינטראקציות שלה עם חברותיה, נסי להבין ביחד איתה מה מניע את התנהגויותיה השתלטניות - האם זה פחד לאבד אותן, פחד לאבד שליטה, פחד לאבד את הטוב, צורך להרגיש חזקה כי אולי במקום אחר מרגישה נחותה או חסרת אונים וכיוב'. הבנה מעמיקה יותר תסייע גם לביתך כי הרי להיות שתלטנית באופן הזה מצריך הרבה מאוד אנרגיות ומשאבים - זה אומר להיות דרוכה וקפוצה כל הזמן בניגוד ללהיות נינוחה ולהנות ממשחק משותף ומהוויה פשוטה של היות בכיף ובשמחה עם חברות. את מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום לך, מחשבות טורדניות אינן נוצרות בגלל בעיה הורמונלית. מחשבות אלימות קיימות אצל רוב האנשים. הן הופכות לטורדניות אצל אנשים מסוימים, בגלל שהם מייחסים להן חשיבות ועושים פעולות שונות שנועדו להרגיע. התנגדות למחשבות ומלחמה בהן גורמת להן, למעשה, לחזור על עצמן שוב ושוב. ההרגעות הן, למעשה, סוג של "התמכרות". כאשר המחשבות חוזרות, הסובלים מהן עושים עוד ניסיונות הרגעה, מה שבתורו מחזק עוד את המחשבות, וחוזר חלילה. הדרך היחידה לשבור את המעגל הזה היא להפסיק את ניסיונות ההרגעה וההתנגדויות למחשבה, אפילו הפנימיות. אני לא יודעת באיזה טיפול היית, אבל הטיפול שיכול לעזור לך להפסיק את ניסיונות ההרגעה, ללמוד להתמודד עם המחשבות ועל ידי כך להעלים את ההפרעה, הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
לפי התיאור הינך סובל מפגיעה עצבית שמקורה כנראה בבעיית עמוד שדרה מותני. עליך לפנות לבדיקת אורטופד המתמחה בגב ואני מציע גם שתיבדק ע"י נוירולוג שיהיה סבלן לשמוע ולהבין את תלונותיך ולהמליץ על בירור בהתאם.
היי מיכל, יופי שהתחלת טיפול CBT. הטיפול ילמד אותך לא להירתע מן המחשבות ולא לנסות "לענות" להן או לשכנע את עצמך בחוסר נכונותן, אלא פשוט לקבל אותן כפי שהן עד שהחרדה תחלוף. אני יודעת שלפעמים המחשבות יכולות להיראות אמיתיות ומפחידות מאוד, אך הניסיונות להתנגד להן רק יחמירו את המצב. לכן, מטרת הטיפול היא ללמד אותך לקבלן ולחיות איתן, ואפילו לזמן אותן באופן מכוון, מה שבסופו של דבר גורם להן לדעוך עם הזמן. חשוב לזכור, שכמעט לכל אדם עוברות בראש מחשבות על איבוד שליטה. האנשים שמפחתים OCD בעקבות מחשבות אלה, הם האנשים ש"מתרגשים" מן המחשבות ו"עושים מהן עניין". רוב האנשים שפוט ממשיכים הלאה בלי להתרגש. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים אביגיל 8, חיפה www.cbthaifa.com
ממליץ לך להבדק
אי אפשר לתת יעוץ תרופתי ללא בדיקה, אם אתה חושש שאתה עלול להיות באי שקט, בחרדה או לפתח מצב מאני בגלל העליה במינון כדאי לפנות בהקדם למרפאה או לרופא שנתן לך את הטיפול.
אין ספק שאתה נוטל הרכב תרופתי מורכב ובמצבים אלה תמיד כדאי לחזור לפסיכיאטר המטפל בשאלות הקשורות לטיפול. בהחלט אפשרי שהעליה מ50 ל100 מ"ג סרנדה היתה מהירה מידי והיה צורך להעלות ל75 מ"ג
שלום רב, באופן כללי, עליה במינון של סרנדה עלולה להיות מלווה בתופעות לוואי כגון אלו שתארת ואשר לרוב חולפות תוך מספר ימים עד שבוע ובדרך כלל לא מחייבות טיפול מיוחד. יחד עם זאת, בשל מורכבות המצב שחווית בעבר בהשפעת תרופה נוגדת דיכאון , כדאי להבדק ע"י רופא המטפל כדי לברר האם ניתן להמשיך בטיפול הנוכחי או לסירוגין יש צורך לבצע שינוי כגון הוספת תכשיר נוסף או החלפת התכשיר הנוכחי.
אם אתה נמצא במעקב פסכאטרי הכל יהיה בסדר , המינון שאתה מקבל הינו מומלץ ומספק
שלום לך, אין ספק שחוויות קשות משפיעות על האדם ואף יכולות לעורר דברים מהעבר. במצבים כאלה נדרש סיוע מקצועי. חשש לאבד שליטה הינו אוניברסלי, כלומר כולנו מפחדים לאבד שליטה, להשתגע, לחלות, למות (לאבד שליטה על הגופנו, נפשינו וחיינו). חשוב לציין שפחד לאבד שליטה הוא זה שגורם לנו ליפול למעגל הקסמים של החרדה, שבו מחשבות רק מגבירות ומנציחות את החרדה והחרדה מגבירה את המחשבות. טיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT נותן מענה להתמודדות נכונה עם המצב, במהלכו ניתן ללמוד שלים של התמודדות עם לחצים, שליטה בחרדה ועוד. אשמח לעמות על שאלות נוספות, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT מטפלת בביופידבק ונוירופידבק "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים 054-4593950
התופעה שאתה מתאר קרויה בעגה המקצועית שפיכה מעוכבת או מושהית (חוסר יכולת להגיע לשפיכה ואורגזמה או שלוקח זמן רב מאוד להגיע לכך). באנשים צעירים ברוב המקרים הקושי לגמור נובע ממעצור רגשי כגון, כולל קושי לתת אמון ברמה עמוקה, קושי לתת, קושי עם אינטימיות, צורך להיות בשליטה (יתכן מחוסר אמון( ועוד. לא נידבת מספיק פרטים, אשר עשויים לסייע במענה לשאלתך מתי החלה הבעיה? מה קורה באוננות? מה קרה ביחסי מין בעבר? האם אתה נוטל תרופות? איך הזוגיות שלכם? עד כמה זה מפריע לאשתך? ועוד כהנה וכהנה. אם מדובר בתופעה חדשה יחסית (אשר לא הייתה קיימת בעבר) יש לשלול סיבות פיזיולוגיות, כגון, פגיעות עצביות, בעיה בערמונית, שימוש בתרופות שונות ועוד. ניתן לטפל בתופעה ויפה שעה אחת קודם כדי לא להתקבע. רצוי שתעבור בירור לשלילת סיבות רפואיות ובהתאם לממצאים תקבל טיפול מתאים. אם לא יימצא ממצא רפואי ניתן לקבל טיפול פסיכו-סקסואלי מתאים על מנת לשפר את התפקוד המיני. רשימה של מרפאות ציבוריות לבריאות מינית באתר האגודה הישראלית לטיפול מיני - www.itam.org.il . מבין המרפאות אני מציע לבחור כזו בה קיים צוות, וכך תוכל לעבור בירור רפואי ולקבל טיפול מתאים תחת קורת גג אחת.
היי אורן, OCD שעוסק בנטייה מינית (HOCD) אינו מופיע בגלל חוסר שלמות עם הגוף שלך. OCD באופן כללי מופיע עקב רצון גבוה מאוד בשליטה (פחד לאבד שליטה על עצמך ו/או על חייך), בשילוב עם פרפקציוניזם ברמה גבוהה. התוכן הספציפי של המחשבות הטורדניות מתבטא אצל כל אדם על פי הנושאים שחשובים לו או מפחידים אותו ביותר. כלומר, אם היותך הומוסקסואל הוא מבחינתך "הדבר הכי נורא בעולם", אך טבעי שתחשוב מחשבות על הנטייה המינית שלך ותטיל בה ספק. כל אדם שפגשתי, שהיתה לו מחשבה מסוג זה, אכן הודה ש"להיות הומוסקסואל הוא אחד הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות לי". רובם היו שלמים מאוד עם גופם, ללא כל בעיה בדימוי הגוף. שנית, עצם העובדה שטיפול אחד אצל מטפל אחד לא צלח, אינו אומר ש- CBT אינו יכול לסייע לך, מאחר שבכל זאת הוא הפתרון האולטימטיבי לבעיה. קיימים גורמים שונים העשויים להכשיל אותך בטיפול: חוסר מוטיבציה ושיתוף פעולה שלך (בכל זאת, טיפול CBT הוא עבודה לא פשוטה), קשר לא מספיק טוב עם המטפל (מעבר לקשר אישי טוב ואמון הדדי, צריכה להיות ביניכם הסכמה על מטרות ומשימות טיפוליות), חוסר תיאום ציפיות וכו'. בנוסף, קיים גם סיכוי שמי שטיפל בך לא השתמש בטכניקות הנכונות המותאמות ספציפית לטיפול ב- OCD, שעיקרן חשיפה למחשבות הטורדניות בלי שום ניסיון "להתווכח" איתן או להפריך אותן וללא ניסיונות הרגעה כלשהם, מאחר שאלו רק גורמים נזק. מציעה לבדוק שוב את האפשרויות שלך לטיפול, מאחר שאני בטוחה שאפשר לפתור את הבעיה שלך, בעזרת מספיק מוטיבציה ורצון מצידך בשילוב עם המטפל הנכון עבורך. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 24, חיפה www.cbthaifa.com
שלום לך, בראש ובראשונה זיוף אורגזמה, אף פעם לא משרת את האישה.. ואת מרגישה זאת. כי גם אם בעבר כמעט והגעת לאורגזמה וזייפת.. את לא מאפשרת לבן זוגך לדעת מה את באמת צריכה ולא מסייעת לו לעזור לך להגיע לאורגזמה ומכך רק את מפסידה. נהדר שאת מצליחה להגיע לאורגזמה לבדך, כי זה אומר לנו שהקושי שלך הוא להשתחרר ליד בן זוגך. לקושי של נשים להשתחרר ליד בן זוגן יכולות להיות מספר סיבות: פחד לאבד שליטה, פחד מאיך שאת נראית בזמן אורגזמה, אולי את חוששת להראות מכוערת או לא מושכת, אולי את מפחדת ליצור תלות בבן זוגך ואולי את גם פוחדת מכישלון. אני מניחה שאם תחשבי על זה תוכלי אולי לזהות מה הדברים שעצרו אותך. האורגזמה שלך בעת המגע המיני, תלויה הרבה גם בך, לא רק בבן זוגך. כל אישה מגיעה לסיפוק בדרך שונה ואם לא תדריכי את בן זוגך ותכווני אותו למה שגופך צריך, לעולם לא ידע. זה לא מאוחר. את לא חייבת לאמר לו במפורש ששיקרת. את יכולה לבוא בדרך אחרת ולאמר- מעולם לא הראיתי לך מה או איך אני אוהבת שנוגעים בי. יכול להיות שהסיבות והקשיים אצלך הם הרבה יותר עמוקים ואז יוכלו לעזור מספר שיחות עם מטפל מיני מוסמך כדי לסייע לך לפתור את הבעיה. ויש לכך פתרון. בכל מקרה תמיד אשמח לסייע בהמשך אפרת מנור מטפלת מינית מוסמכת www.efratmanor.com
שלום רב, לשאלותיך: אם לקחת כדורים לסיכיאטריים בגיל כזה צעיר? לקלונקס יש הרבה תופעות לוואי שיכולות להופיע אם נוטלים אותו, אבל לא ידוע לי על נזקים מצטברים, אפילו אם נוטלים את התרופה 20 שנה, לכן זה שאתה צעיר לא מהווה שיקול נגד התרופה. והאם זה יהרוס לי מבחינת קבלה לעבודה או אוניברסיטה או משרה במשרד הבטחון הפנים או בקיצור מוסדות ממשלתיים, ואם לא אז במה כן יפגע לי העבר הנפשי שלי? לרוב המעסיקים, כולל ממשלתיים, אין גישה לתיקים רפואיים אזרחיים או צבאיים ולכן גם אם ירצו, הם לא יידעו על העבר שלך בצבא או באזרחות כלום ללא אישורך. מניסיון אני יודע שגם גופים שיש להם אולי גישה לכל מיני תיקים חסויים לא דוחים אדם על הסף מכיוון שיש לו עבר פסיכיאטרי. מה שבטוח עדיף לך שבהמשך החיים שלך תוכל לספר שהיו לך בעיות והתמודדת איתם בצורה בוגרת. זה אות כבוד, לא דבר להתבייש בו. לעומת זאת אם מה שתצטרך לספר הוא שהיו לך בעיות אבל טייחת, טאטאת מתחת לשטיח, התעלמת ובעקבות זה הן גדלו, זה הרבה פחות מוצלח (אפילו שגם זה לא אסון, אתה עוד צעיר ומותר לך לעשות טעויות).
התופעה שאתה מתאר קרויה בעגה המקצועית שפיכה מעוכבת או מושהית (חוסר יכולת להגיע לשפיכה ואורגזמה או שלוקח זמן רב מאוד להגיע לכך). התופעה אינה נפוצה. ברוב המקרים הקושי לגמור נובע ממעצור רגשי כגון, כולל קושי לתת אמון ברמה עמוקה, קושי לתת, קושי עם אינטימיות, צורך להיות בשליטה (יתכן מחוסר אמון) ועוד. וכן, זה קורה גם באוננות - הצורך להיות בשליטה וחוסר יכולת להשתחרר ולשחרר. אין קשר לוריקוצל. זה שיש קרי לילה, מכוון לכך שזה לא גופני (בעיות כגון, פגיעות עצביות, בעיה בערמונית, שימוש בתרופות שונות ועוד). ניתן לטפל בתופעה ויפה שעה אחת קודם כדי לא להתקבע - טיפול פסיכו-סקסואלי מתאים על מנת לשפר את התפקוד המיני. רשימה של מרפאות ציבוריות לבריאות מינית באתר החברה הישראלית לבריאות מינית (היל"ם) wwwsexual-health.org.il . מבין המרפאות אני מציע לבחור כזו בה קיים צוות, וכך תוכל לעבור בירור רפואי ולקבל טיפול מתאים תחת קורת גג אחת.