פחד מאיבוד שליטה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

פרפקציוניזם: הצד האפל של שלמות

פרפקציוניזם משפיע לרעה על המשאבים האישיים ומהווה גורם סיכון להפרעות נפשיות. ד"ר גידי רובינשטיין מסביר מתי פרפקציוניזם מדרבן לעשייה ומתי הוא משתק "אולי תנקי רק חדר אחד?", הצעתי בתמימות לאישה הסובלת שישבה מולי, קובלת קשות על כך שכבר חודש נערמים הכלים בכיור, הדירה מלוכלכת ואין מושיע. וככל שהלכלוך גדל, גובר הדיכאון ולהפך. אך לא. לא למותר לציין שהעצה לא התקבלה. הרודן הפנימי של ס', אישה במיטב שנותיה, ציווה עליה להבריק את הדירה והביט בזעם על פירור אבק שנשאר באחת הפינות. כך עלה מתרגיל בדמיון מודרך שערכנו בחדר הטיפולים. "או הכול או לא כלום" היא הקוגניציה השלטת הן במוחם של פרפקציוניסטים, הן במוחם של דחיינים שהפרפקציוניזם הכניע אותם ומאחר שלא יכלו לעשות הכול אינם עושים דבר והן במוחם של הסובלים מהפרעות נפשיות רבות אחרות הקשורות לפרפקציוניזם. במקרה של ס' עומד הרודן הפרפקציוניסטי הפנימי הן בבסיס הדיכאון הקליני שפיתחה והן בבסיס ההפרעה...
ללמוד עוד על פחד מאיבוד שליטה
מי מפחד מרופאי שיניים ?-תמונה

מתברר שאנשים רבים, ולא רק ילדים. ד"ר רון אולמן, רופא...

מאת:
03/07/2001
טיפולי שיניים: חרדת ילדים-תמונה

לפעמים הילד חרד מביקור במרפאת השיניים עוד לפני שביקר בה...

מאת: ד"ר מאיר...
28/06/2009
פרפקציוניזם: הצד האפל של שלמות-תמונה

פרפקציוניזם משפיע לרעה על המשאבים האישיים ומהווה גורם סיכון...

מאת: ד"ר גידי...
24/06/2010
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפחד מאיבוד שליטה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פחד מאיבוד שליטה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

כבר חודשיים בדיכאון קשה לרמה שאני לא הולך לעבודה התחושה כל כך קשה שלא עובר לי אני מפתח מחשבות מפחידות וחרדה נתנו לי סימבלטה 60 יד שיפור קטן אסל אני לא רוצה שאני מתקדם התחלתי לפתח אגורפוביה מהעבודה שלי ונהיה לי פחד לחזור לעבודה אני בטיפול פסיכולוגי וכלום לא זז אני מרגיש שהטיפול בזבוז כסף סתם ומצבי לא טוב בכלל , אני מפחד לאבד שליטה על עצמי ולאבד את כל מה שבניתי בחיים וזה העבודה והמשפחה שלי , אך אפשר לצאת מזה ,

גיל היקר, דבר אחד אני יכול להבטיח לך כמעט בוודאות והוא שהמצב לא יהיה יותר גרוע, כך שאת מרכיב הדאגה לעתיד אתה יכול להוריד מעצמך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1316 סימבלטה היא תרופה מצוינת אך היא אינה תרופת הבחירה הראשונה ולא ניתן לדעת מה קיבלת קודם ולא עזר. יש תרופות יעילות מאוד ועם תופעות לוואי מעטות מאוד. לגבי הטיפול הפסיכולוגי - לפחות כל עוד אתה בדיכאון אקוטי, הטיפול המועדף הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). טיפול פסיכודינמי, שהוא עדיין הטיפול הנפוץ ביותר בקרב מטפלים בישראל, עלול להעמיק את החיטוט העצמי שלך בעצמך, בעוד בזמן דיכאון אקוטי וקשה צו השעה הוא "נעשה ונשמע" - ולא נעמיק (טיפול פסיכודינאמי בהחלט עשוי לעזור בחלוף הדיכאון האקוטי למניעה). מה שמדאיג אותי הוא הנטייה לאגורפוביה וכאן צו השעה הוא להיחשף בהדרגה, מהקל אל הכבד, למצבים שאתה מפחד מהם. הימנעות היא בת הברית הטובה ביותר של החרדה, ובמיוחד באגרופוביה מעגל ההימנעויות עלול להתפשט גם לתחומי חיים אחרים. אתה יכול להיעזר בהתחלה אפילו במלווה כשאתה יוצא לעבר המקום המפחיד, להאריך כל פעם את המסלול, לעשות את חלקו עם ואת חלקו בלי המלווה, אך זו התמודדות חיונית. אשמח לעזור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

תודה פרופסור על המענה המהיר , כלמור אפשר לצאת מהמצב הזה , ????לגבי החרדה מהעבודה זו העבודה שלי אני עובד בה 11 שנה למה התחלתי לפחד ממנה בצורה כזו ?? הסימבלטה היא על 60 אפשר להעלות על 90 ?! קודם נתנו לי ציפרלקס עשה לי תופעות לוואי מטורפות ואחר כך גם ברטליקס גם עשה בלגן רק המשפחה הזו היו פחות תופעות לוואי , המצב מאוד מפחיד אותי אני כבר חודשיים יש הקלה בדיכאון

שרון שלום, אשמח לעזרתך, אני סובלת ממחשבות טורדניות פחד לאבד שליטה ושאני יכולה לפגוע באנשים שאני אוהבת. אני מבינה שהמחשבה הזאת הזויה זה התחיל מקום מקום , אני בן אדם הכי רגוע שיש אני לא מנסה לעשות משהו בשביל להוריד את המחשבה כמו טקסים וכאלה על מנת לא להיכנס לזה יותר אבל זה מלחיץ אותי הפחד הזה שאפשר לאבד שליטה הייתה תקופה שהצלחתי להתגבר על זה לבד ללא שום כדורים ולפני כמה ימים המחשבה שוב חזרה . זה מלחיץ אותי נורא אני לא רוצה לקחת כדורים מעולם לא לקחתי אבל המחשבה הזאת כל הזמן בראש שלי ואם ואם ואם. מה אפשר לעשות ? האם זה באמת מסוכן? ממש אשמח לעזרתך

שלום לך, את בהחלט לא חייבת לקחת תרופות. את רק צריכה ללמוד לשנות את הגישה כלפי המחשבות האלה. אם אומר לך שהן אינן מסוכנות, ושאין שום סיכוי לאבד שליטה, זה ירגיע אותך לזמן קצר בלבד, שלאחריו הספק שוב יתחיל לקנן, ותרגישי כמובן צורך לשאול שוב. מה שצריך לעשות הוא לנסות שלא להתנגד למחשבות האלה, ולא להתייחס אליהן כמשהו לא רצוי או מצער. הן פשוט שם, כמו כל מחשבה אחת שעוברת בראש, ואין להן חשיבות מיוחדת. אם יהיה לך קושי ליישם את הגישה הזו בכוחות עצמך, ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) שיכוון אותך בדרך הנכונה. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

שלום. לפני בערך חודש כתבתי על התמודדות שלי עם מחשבות טורדניות שקשורות לבריאות הנפש שלי. הרגשתי במהלך השבוע האחרון סוג של הפוגה (אולי התחלתי להפנים שאני לא חולה במשהו וכנראה גם לא אחלה), ואז אתמול קראתי איזה מאמר בנושא והיה לי התקף חרדה קל כאילו חזרתי לנקודת ההתחלה. בחודש האחרון חזרתי להתאמן ולרוץ, אבל גם אחרי זה שאני מרגיש יחסית טוב עדין המחשבות המציקות האלה בראש ולא נותנות לי מנוח (המחשבות תמיד נמצאות שם גם אם שחכתי מהם לכמה שעות). אני מתפקד ועובד, אבל גם המחשבה הזאת שבגלל שאני אחלה במשהו נפשי תהרוס לי את העסק מאוד מפריעה לי (שמאוד התאמצתי והקרבתי עבורו). לגבי השינה שלי, לפעמים אני ישן לילה מלא ולפעמים אני מתעורר ומרגיש לחץ וחרדה, אבל זה מאוד מוזר כי הלב שלי לא דופק מהר, אני לא מרגיש רעידות, רק מן מחשבה כזאת לא נעימה, וסוג של חרדה (קשה להסביר מה זה בדיוק) ואז אני חוזר לישון אחרי חצי שעה-שעה אחרי שאני נרגע. בנוסף, נהיה לי איזשהוא פחד חדש שאני אתחיל לחשוב שדברים לא אמיתיים, למשל בני משפחה, הבית (קשה להסביר בדיוק מה זה הפחד הזה, אבל כאילו אני מערער על בכל דבר מסביבי). בנוסף, אני מרגיש שאני מתעצבן מאוד מהר גם בגלל דברים יחסית קטנים (כאילו מרגיש שאני חסר מנוחה וטרוד כל הזמן) וזה מפריע לי גם בעבודה. אני רוצה לטייל, להנות ולבלות, אבל המחשבות האלה מציקות לי ומעציבות אותי. אני רוצה להתמודד עם זה לבד כי אני יודע שאני אצליח, ואני לא רוצה ללכת לטיפול, אבל אני לא יודע איך להתמודד עם זה.

היי גל, הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות, הוא לא להיות ב"בקרה" מתמדת על המחשבות שלך. כלומר, ברגע שלא יהיה לך אכפת מה עובר לך בראש, הבעיה תיפתר. צריך לנסות לאמץ את הגישה (הנכונה) שמחשבות הן לא דבר חשוב, שאנחנו יכולים לחשוב כל דבר ושתוכן המחשבות אינו צריך להטריד אותנו. ממש כמו החלומות שאנחנו חולמים בלילה- את רובם אנחנו לא זוכרים כלל, וגם אלה שכן מאבדים בדרך כלל מחשיבותם ככל שאנחנו ערים. כלומר, המחשבות לא צריכות להציק לך או להעציב אותך. אתה יכול לנסות להתבונן בהן מהצד מבלי להיסחף רגשית לתוך התוכן שלהן, ולשים לב שאתה חושב אותן מבלי לייחס לכך חשיבות מיוחדת. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

היי שרון, תודה על המענה. אני חושב שכל המחשבות האלה נובעות מאינפורמציה (כנראה ברובה לא נכונה) שאני קורא, אבל אני לא מבין איך פעם הייתי מתמודד עם לחצים הרבה יותר גדולים (עברתי תקופות מאוד לא פשוטות) וזה לא היה משפיע עליי בשום צורה נפשית, והפעם בגלל איזה התקף חרדה קטן נכנסתי למן סחרור שאני לא מצליח לצאת ממנו. אני לא מצליח להבין למה אני כל כך לחוץ מבריאות הנפש שלי, שעמוק בפנים אני יודע שאני במצב תקין. קשה לי מאוד להבין איך החרדות האלה התעוררו פתאום, כי פעם דברים כאלה היו חולפים לי ליד האוזן גם פעם אם מחשבה או משהו היה מטריד אותי לעולם לא הייתי קם באמצע הלילה בגלל זה ומרגיש לחץ וחרדה (שזה בעצמו מדאיג אותי). בנוסף הפחד החדש הזה שאני חרד ממנו שאני מרגיש שאני במן מצב לא מציאותי, כאילו אני תמיד מזכיר לעצמי שזה מה שהיה בעבר אז למה אני מפחד? (מאוד קשה לי להסביר מזה כי אני בעצמי לא מבין מזה התחושה הזאת) או מן פחדים כאלה שמזכירים פרנויה. זה כאילו כל פעם פחד אחד מתחלף באחר..

לגבי התחושה שאני במן עולם לא מציאותי - אני חושב שלא הסברתי את עצמי נכון. מצד זה מן תחושה כזאת שאני אומר לעצמי : רגע, זה באמת קורה? מצד שני אני אומר לעצמי שברור שזה קורה וברור ששאר הדברים קרו כי אני זוכר אותם (למשל משהו רנדומלי - שיחה ביני לבין חבר) . קשה מאוד להסביר מה זה התחושה הזאת.. לגבי המחשבות שמציקות לי, אם אני אהיה בגישה שפשוט לא אכפת לי ממה שיקרה הם באמת ייעלמו בסופו של דבר? למשל עוד מחשבה שמציקה לי מאוד היא שאני רוצה לטוס עם חברים, אבל אני מאוד מפחד לקבל התקף חרדה במטוס או בטיול או להיות באותה הרגשה עצובה שאני עכשיו וככה כל הטיול ייהרס. האם הגישה של "לא אכפת לי, שייהרס הטיול" יכולה להיות נכונה? לא שיתפתי אף אחד קרוב אליי במצב שלי..

היי גל, המצב שאתה מתאר נפוץ מאוד, ולמעשה דומה מאוד אצל כל אדם שסובל מהבעיה הזו. מחשבות טורדניות מתחלפות תמיד באחרות, וזה יכול להיות אפילו בקצב מהיר. מה שאומר שתוכן המחשבה הספציפי איננו חשוב כלל, אלא הנושא שעומד מאחורי כל התכנים גם יחד- פחד לאבד שליטה. הגישה של "לא אכפת לי, שייהרס הטיול" היא גישה נכונה, שכן הפתרון כולל "לקיחת סיכון" שמה שאתה פוחד ממנו יקרה. אבל זו הדרך היחידה ללמד את המוח שאין באמת ממה לפחד- להיכנס ל"עין הסערה" של הפחד, ולהתבונן במה שקורה בלי לברוח משם. ייתכן שהתחושה שאתה מתאר היא תחושת ניתוק, האופיינית מאוד למצבי חרדה. אין צורך להיבהל ממנה, ואם לא תתייחס אליה היא בסופו של דבר תיעלם. אותו הדבר יקרה למחשבות, אם לא תייחס להן חשיבות, אבל זה תהליך שיכול לקחת זמן, ויש לשים לב שבאמת לא אכפת לך שהמחשבות שם- ואתה לא אומר זאת לעצמך רק כדי שהן ייעלמו.

כבר כמעט שנה שיש לי הרגשה של ספקות. שהמציאות לא אמיתית למרות שהיא עומדת לנגד עיני, פחד שאין דבר כזה באמת עולם, פחד שאני לא באמת נוכחת למרות שאני כן, פחד שהכול סתמי. המעשה הכפייתי: בדיקה שהכול אמיתי, מסתכלת ובודקת ללא עצמים ,חפצים, על הסביבה, על אנשים שזה קורה לעיתים גבוהות. מנתחת כל דבר שאני אומרת או מישהו אחר אומר או עושה ומנסה להבין מה המשמעות, מנסה להבין מה ההיגיון שעומד מאחורי כל דבר. בהתחלה הייתי נוגעת בעצמי ומסתכלת במראה לבדוק שאני נמצאת אבל זה קורה לעיתים נמוכות. מרגישה חוסר ביטחון וספקות, עדיין מרגישה שזה לא מספיק משכנע אותי וכתוצאה מכך נתקפת בחרדה קשה ולא מסוגלת לחוות את החיים בצורה ספונטנית. מפחדת שלא אבין משמעויות או שאפרש סיטואציה בצורה לא נכונה. מרגישה שהגוף פועל על אוטומט ולא מצליחה להבין איך אני עושה את זה. תחושה שהמודע התערער, מרגישה מודעות יתר לפרטים שאצל אדם נורמטיבי לא קיימים. מודעות יתר למתרחש, בדיבור, בתנועות גוף, לסביבה לאנשים.... הפסקתי לפני שנה עם הציפרלקס שהחזיק אותי 7 שנים והמצב החמיר לאחר כמה חודשים ספורים. קיבלתי את הציפרלקס בדיוק בגלל הופעת המצב הזה והוא חזר לי בשנית. לפני יותר מ חודשיים התחלתי מחדש עם 10 מג ציפרלקס ולפני שלושה שבועות וקצת העלו לי ל15 מ"ג. כמו כן אני נוטלת קלונקס (כדור ליום שמתפרס לבוקר צהרים וערב) מספר חודשים ומרגישה שהוא מגביר לי מאוד את הניתוק ומצד שני גורם לכך שלא יהיו לי התקפים. אני מרגישה שהגוף שלי מכור לכדור הנורא הזה ( לקלונקס) ואני רוצה להפסיק אותו באיזשהו שלב שכבר הציפרלקס יתחיל להשפיע. לא יודעת מה לעשות, מפחדת להשאר תקועה במצב הזה, יש לי פחד מחוסר שליטה ופחד שאכנס לדיכאון מהמצב הזה. הוא מגיע בגלים במהלך היום. יש גם פחד מאובדנות ומחשבות אובססיביות אוטומטיות סביב הנושא הזה של פחד מאיבוד שליטה פחד מדחף פחד ממוות... ואיני אובדנית בבסיסי. השתחררתי מאשפוז יום שנמשך 8 חודשים ואני מרגישה עדין לא מאוזנת. יש לי תור לפסיכיאטרית חדשה ביום שני הקרוב ואני ממש חוששת מהחלפת הציפרלקס והוספה של אנטי פסיכוטים ושאתחיל לזגזג ולהכנס לשגעון. בימים האחרונים הורדתי פירור מהקלונקס של הבוקר והתחלתי להרגיש דיכאון ומחשבות אובדניות אז חזרתי חזרה למינון המקורי מה יהיה הסוף? הקלונקס עושה לי נזק והתמכרות ןהציפרלקס עדיין לא עוזר ויש לי פחדים ןספקות.

שלום רעות. הסבל שלך קשה ונוגע ללב. אני מאוד ממליץ לך לפנות לטיפול ויעוץ פסיכיאטרי. לוקח זמן לצפרלקס להשפיע- בד"כ חודש עד חודשיים. במקרה שלך ממליץ להעלות מנון צפרלקס ל-20 מ"ג. קלונקס עצמו הינה תרופת הרגעה עם פוטנציאל התמכרות אך קודם יש ליצב את מצבך הנפשי. רק לאחר התייצבות יש לבצע גמילה הדרגתיתי מקלונקס. ממליץ לשקול תוספת תרופה אנטי-פסיכוטית כמו סרקוול עד 100 מ"ג, רספרדאל עד 2 מ"ג או אריפלי עד 10 מ"ג. בהצלחה.

כאשר מוסיפים אנטי פסיכוטית כחיזוק מהסוג שציינת, תוך כמה זמן ניכרת השפעה מלאה של התרופה?כמו ציפרלקס כחודש-חודשיים?תודה.