הבעיות העיקריות עם ספרוציטוזיס תורשתית הן: -נטיה לאבנים בכיס מרה העלולות לגרום לזיהומים ואז מומלץ לבצע כריתת כיס מרה. - אנמיה על רקע פירוק כדוריות הדם בעיקר בטחול, במידה והאנמיה משמעותית ויש צורך במתן דם - יש לשקול כריתת טחול.
באופן כללי: זה יכול להיות חלק מהטיפול, כל הטיפול הנדרש או כל אופציה אחרת, אבל ברור שאי אפשר לדון בכך מכאן לגבי המקרה המסוים. זו החלטה רפואית שמתבססת על מצב הלימפומה אצל האדם עצמו, בביטוייה ובנתונים נוספים. אני יכול רק לשער שהרופאים שלה מתרשמים שהבעיה העיקרית היא בטחול המוגדל הגורם לירידה בהמוגלובין ובמטרומבוציטים (תופעה הנקראת היפרספלניזם), אבל אין לי כל דרך לדעת אם זה אכן כך ובודאי שלא מעבר לכך, מכאן.
הטיפול במיאלופיברוזיס הוא קשה ומורכב ולעיתים יש קושי למצוא טיפול שיכול להקל על החולה. קיימות מספר אופציות: במקרים של טחול מוגדל ניתן לתת תרופה בשם ג'אקאבי- אך היא עלולה להחמיר את האנמיה. במקרים מסויימים כאשר המטופל יכול לעבור ניתוח - ניתן לבצע כריתת טחול. לגבי אנמיה- חלק מהמטופלים מגיבים לזריקות אריתרופאטין, חלק קטן מגיבים לתכשירים הורמונליים כמו דנזול , סטרואידים או לתרופות כמו טלידומיד.
הבעיות העיקריות עם ספרוציטוזיס תורשתית הן: -נטיה לאבנים בכיס מרה העלולות לגרום לזיהומים ואז מומלץ לבצע כריתת כיס מרה. - אנמיה על רקע פירוק כדוריות הדם בעיקר בטחול, במידה והאנמיה משמעותית ויש צורך במתן דם - יש לשקול כריתת טחול.
באופן כללי: זה יכול להיות חלק מהטיפול, כל הטיפול הנדרש או כל אופציה אחרת, אבל ברור שאי אפשר לדון בכך מכאן לגבי המקרה המסוים. זו החלטה רפואית שמתבססת על מצב הלימפומה אצל האדם עצמו, בביטוייה ובנתונים נוספים. אני יכול רק לשער שהרופאים שלה מתרשמים שהבעיה העיקרית היא בטחול המוגדל הגורם לירידה בהמוגלובין ובמטרומבוציטים (תופעה הנקראת היפרספלניזם), אבל אין לי כל דרך לדעת אם זה אכן כך ובודאי שלא מעבר לכך, מכאן.
הטיפול במיאלופיברוזיס הוא קשה ומורכב ולעיתים יש קושי למצוא טיפול שיכול להקל על החולה. קיימות מספר אופציות: במקרים של טחול מוגדל ניתן לתת תרופה בשם ג'אקאבי- אך היא עלולה להחמיר את האנמיה. במקרים מסויימים כאשר המטופל יכול לעבור ניתוח - ניתן לבצע כריתת טחול. לגבי אנמיה- חלק מהמטופלים מגיבים לזריקות אריתרופאטין, חלק קטן מגיבים לתכשירים הורמונליים כמו דנזול , סטרואידים או לתרופות כמו טלידומיד.
שלום רב, השאלה לא קשורה לפורום זה אבקש להתיעץ עם הרופא המטפל בברכה, ד"ר גלסברג
שלום רועי, לאדם שעבר כריתת טחול וקיבל לאחר מכן את "חיסוני השגרה" המקובלים במצבו מומלץ: 1. לקבל חיסון נגד זני ה'מנינגוקוקוס' ACWY כל 5 שנים. 2. לקבל חיסון נגד 'מנינגוקוקוס' B כל 3 - 2 שנים. 3. יחד עם זאת, אינני מכיר המלצה מקובלת לקבלת חיסון נוסף כנגד 'המופילוס אינפלואנזה B'. הרבה בריאות אפי
שלום הדרך הכי טובה זה להגיע או להמטולוג המבין בטלסמיה (יש מומחים כאלה במספר בתי חולים לרבות העמק, עין כרם, תהש ובלינסון) או ליעוץ גנטי הבדיקות סינון שעושים בקופח זה רק ספירת דם ומבדלת, לא ברור גנטי מעמיק. ככלל, כשיש מחלה במשפחה מומלץ להשלים יעוץ ובדיקה גנטית ספציפית ולא להסתפק בסקר הכללי. מניחה שגם במסגרת קופח ניתן לקבל יעוץ גנטי כזה. כדאי להביא את כל המסמכים של אמא בהצלחה
שלום קשה לבצע אבחנה על פי תאורך. לא ברור מדוע את נוטלת קומדין מגיל כה צעיר. לעיתים יש לזה חשיבות מבחינת תלונות.
שלום רועי, החיסון מומלץ למחוסרי טחול בכל גיל. תוכל לקרוא על תופעות הלוואי האפשריות שלו באתר- https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/PH/epidemiology/td/docs/320_MM.pdf הרבה בריאות אפי
שלום אין קשר לטסיות יש לברר את הסיבה לאנמיה ולטפל בהתאם
כריתת טחול מגדילה סיכון להדבקה בזיהומים חיידקיים מסויימים, קורונה הינה כידוע זיהום ויראלי. קורוהנ (או חיסוני קורונה) יכולים להחמיר טרומבוציטופניה- אך נושא זה אינו שייך להדבקה במחלה עצמה. לציין: זו אינה שאלה ששייכת לפורום המופיליה, דיון נוסף בנושא זה לא ייענה
אין מניעה לקבל חיסון לקורונה. לגבי הסיכון לחלות בקורונה - אין לי מידע לגבי מחלה ספציפית זו וזה תלוי גם האם עברת כריתת טחול.
לא...מדוכאי חיסון הם אלו שמערכת החיסון שלהם נפגעה בד"כ קשות הטחול מהווה מאגר חיסוני יחסית קן ולא פוגע בתפקוד המערכת בחסרונו בריאות שלמה
את השאלה יש להפנות לרופא למחלות זיהומיות.
אין צורך בהשתלת טחול כיוון שטחול אינו איבר חיובי. לכן אין כזה דבר השתלת טחול.
אני מציעה להשיג עוד מידע ועל פי זה להחליט על צורך בהמשך ברור. מניחה שיש מסמכים מאז
לגבי מבטרה-לעיתים ניתן לקבל דרך ועדת חריגים, אופציה נוספת היא דרך ביטוח פרטי אם יש. הטיפול בדפסון הוא אחת האופציות לטיפול בITP - למרות שאינה היעילה ביותר. חלק מהמטופלים יגיבו, אך לרב מקובל לנסות טיפולים אחרים לפני שפונים לדפסון.
סטרואידים אינו הטיפול המומלץ כאשר יש itp עם התלקחויות רבות.יש אופציות נוספות לטיפול דוגמאת מבטרה, כריתת טחול ועוד.. ממליצה להתייעץ עם ההמטולוג המטפל לגבי הטיפול שרלוונטי עבורך.
הגדלת טחול אינה תלויה בתזונה. לגבי אלכוהול - צריכת אלכוהול משמעותית יכולה לגרום למחלת כבד ובהמשך הגדלת טחול.
הטחול מוגדל בטלסמיה כיוון שהרס הכדוריות האדומות מתרחש בטחול. כריתת טחול היא אופציה כאשר יש צריכה מוגברת של מנות דם בשל אנמיה או במקרים שהטחול מאד גדול ומפריע. לא ברור אם זה המקרה שלך. יכול להיות שהטחול ישאר באותו גודל.
שלום, ממליצה להשלים ביופסיה , ככל הנראה מדובר בנגע על רקע אלרגי היות ומגרד. ניתן לנסות אנטי היסטמיניקה לאורך זמן ולראות האם משפיעים לטובה. בהצלחה!
צריך לברר את המקור-אורטופדי או נוירולוגי ולטפל בהתאם
שלום בועז, כמי שכבר חוסן פעמיים בפנוימוווקס 23 ונמצא גם כשלוש שנים אחרי חיסון פרבנר 13, אינני מכיר המלצה לקבלת חיסון נוסף עכשיו. הרבה בריאות אפי
כריתת טחול לרב אינה הטיפול הראשון. במידה ומנסים טיפולים אחרים כמו סטרואידים, והם אינם יעילים או אינם יעילים לאורך זמן אז קיימת האופציה של כריתת טחול.
קרוב לוודאי שאתה זקוק לחיסון prevenar אם לא קיבלת בעבר ואחרי 8 שבועות חיסון פנימוווקס.