תוצאות חיפוש עבור טיפול-dbt

שלום, אני בת 26 עם עבר של חוסר תפקוד חוזר מילדות/נעורים. חשוב לציין שיש היסטוריה משפחתית של חוסר תפקוד ובעיות נפשיות )אבא עם ptsd ברמת תפקוד נמוכה ומשפחה שסובלים מדיכאון( אני סובלת מדיכאון קשה, חרדה, אנחדוניה, מחשבות אובדניות ללא סיכון מיידי ואני מוכרת בביטוח לאומי וזכאית לסל שיקום. יש לי פגיעה קלה בזיכרון לטווח קצר כתוצאה מהטיפול בחשמל אבל לא ברמה של בלבול קשה או חוסר התמצאות. הייתי במסגרות שונות במהלך החיים )אשפוז נוער שנמשך 8 חודשים, פנימיה פוסט אישפוזית, אשפוז יום, טיפול ect, dbt/נזעי חשמל( בשל חוסר תפקוד שכולל הזנחה עצמית בשל "חוסר כוחות". למשל אי יכולת לקום מהמיטה, לצחצח שיניים, להתקלח או לצאת מהבית. אני על תרופות וליווי פסיכולוגי+פסיכיאטרי מגיל 14 אך עדיין לא מצאתי טיפול או מסגרת שמתאימה לצרכים שלי ולתנודות התפקוד. אני כן חווה תקופות טובות שבהן הצלחתי להתנהל באופן כמעט עצמאי לחלוטין )לעבוד ואפילו לסיים צבא( אבל הן לא נמשכות יותר משנה ולאחריהם יש נפילה מאוד קשה בתפקוד. כרגע אני מחפשת מסגרת שתתאים לצרכים שלי מאחר ואמי מן הסתם כבר לא יכולה להמשיך לתמוך בי. ביקרתי בקהילה תומכת אך הבנתי שהם לא מעניקים מספיק תמיכה וליווי. הלכתי גם לראות הוסטל אחד וגם שם אני מבינה שאין סיוע ברמת התפקוד שאני זקוקה לו. האם קיימת מסגרת שמסוגלת לתת תמיכה או ליווי פיזי לאורך זמן ? אחרי הכל אשפוז הוא נחשב קצר טווח. חשבתי גם על כלב שירות לצורך הליווי הפיזי אבל אין ממש הכרה בארץ בנושא. אני מרגישה חסרת אונים ומפחדת שבלי סביבה תומכת אני אתמוטט שוב. רוב המקומות שבהם רמת התפקוד היא ממש ירודה מזהירים אותי שהם יותר מתאימים לאנשים עם בעיות שכליות ועם "מנת משכל יותר נמוכה". אני כן מעוניינת לנהל חיים עצמאיים אבל זקוקה למעטפת תמידית. אני שומעת מהרבה גורמים שאני אצטרך "להנמיך" את עצמי למקרים יותר קשים בגלל שאלו המסגרות היחידות שמסוגלות לענות על הצרכים שלי. אני לא רואה פתרון אחר. אשמח לשמוע את חוות דעתך בנושא ולשאול האם שמעת על מסגרת אחרת/שיטת טיפול או ליווי חדשה.

שלום רב ד"ר חרמון, בשנת 2013 לאחר שני ניסיונות אובדניים, אובחנתי כבעל הפרעה דו קוטבית דרגה 2. לפני כשבועיים הלכתי לפסיכיאטר מומחה והוא אבחן אותי שיש לי הפרעות אישיות מעורבות(B וC) לחלוטין מסכים עם אבחנה זו!. המלצתו היא טיפול DBT. אני לא מעוניין בשום טיפול כזה כי בעבר הייתי בטיפול דומה וזה היה בזבוז זמן לצערי הרב. אני נוטל 2מ"ג קלונקס ליום ולמקרה חירום קסנקס XR 0.5 מ"ג. כל טיפולי העבר בSSRI לא עבדו ואפילו גרמו לי למחשבות אובדניות קשות מאוד.*יש לציין שאני בן 33, לא עובד וגר עם ההורים. הבנתי שאין טיפול תרופתי להפרעה אישית כלשהי?! חייב לציין שאני מאוד חרד למשקלי(נורמלי לחלוטין לפי BMI). אודה לתשובתך

קראתי שאת מטפלת גם באישיות גבולית האם תסמיני אישיות גבולית דומים למאניה דפרסיה ? והאפ יש טיפול לאישיות גבולית

היי, אני בת 37, מטופלת פסיכיאטרית ופסיכולוגית מגיל ההתבגרות – בהתחלה בגלל דיסתימיה שאחרי התחלת טיפול בכדורים הפכה לדיכאון עמוק עד אובדני. בהמשך הצטרפו עוד שלל אבחנות, חלקן פסיכיאטריות כמו הפרעת אישיות גבולית וסכיזואפקטיב (השנייה בגלל התפרצות פסיכוטית בעקבות שימוש בסמים, והמשך שינויי מצב רוח קיצוניים עד אובדנות - מאניה "טבעית" לא היתה לי אף פעם, הגעתי למצב כמעט מאני רק בעקבות נוגד דיכאון מסוים). היום אני נוטה "לאבחן" את עצמי בפוסט טראומה מורכבת, אחרי ששמעתי על האבחנה הזאת ובאמת במשך החיים שלי צברתי אוסף של טראומות – חלקן שחזורים של טראומות ישנות, וחלקן "חדשות" שלא ציפיתי להן בשום צורה.. בשנים האחרונות אני מקבלת שירותים של דיור מוגן דרך סל שיקום, אבל מרגישה שהמצב התפקודי רק הולך ומידרדר.. לפני זה עוד הצלחתי להתמיד חלקית לפחות בעבודה במפעלים מוגנים ומרכזי הכשרה (כמו חנות ובית קפה של עמותת שכולו טוב), אבל מאז האשפוז האחרון – שהשחרור שלי ממנו גם נדחה כי בדיוק התחילה תקופת הקורונה עם הסגר הראשון – אני בקושי מצליחה להוציא את עצמי מהבית ופחות ופחות מצליחה לעמוד בהתחייבויות שלי ואפילו בהחלטות שאני מקבלת ביני וביני.. על עבודה, כמובן, אין כבר שלוש שנים מה לדבר בכלל. דווקא הדחייה של השחרור מהאשפוז האחרון היתה במובן מסוים גם לטובה, כי עברתי לרופאה אחרת באותה מחלקה, שהחליטה לנסות איתי טיפול DBT בשיתוף עם עוד אשת צוות מהמחלקה – וזה עזר לי להגיע למצב שהצלחתי לוותר על המחשבות האובדניות שליוו אותי רוב חיי והחמירו מאוד באותו אשפוז עד הטיפול. אחרי שהשתחררתי, חיפשתי טיפול דומה מסובסד או בתקציב שאוכל לעמוד בו, אבל בקופ"ח שלי אמרו שיש רק קבוצתי. למרות שאני לא טובה בקבוצות הסכמתי לנסות, אבל שם נתקלתי בבעיה חדשה שנראה לי שהחמירה עוד יותר את המצב שלי: התנסיתי שם בפעם הראשונה במיינדפולנס וגיליתי שזה עשה לי אפקט הפוך מהמצופה, נראה לי שאפשר להגדיר את זה ככה.. נכנסתי לתקופה של חרדות ותפקוד נמוך מאוד, עד שגם לפגישות של הקבוצה לא הצלחתי להגיע. לקח לי זמן גם להבין בעצמי מה חוויתי ועד היום אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף.. מה שאני מבינה היום זה שאני נכנסת לחרדות מלחוות את המציאות - התברר לי פתאום שרוב החיים שלי אני בעיקר בורחת מהחיים: אם לא לסמים (נקייה כבר 5 שנים) אז למסכים או לספרים – אולי הבריחה הראשונה שלי מהמציאות עוד בילדות – או מה שאני מגדירה כ"בריחה פנימה" למחשבות פילוסופיות ופנטזיות. בחודשים האחרונים אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש - כבר שנתיים אני מחזיקה את עצמי בשיניים לא להתאשפז – בעיקר בגלל שאין מי שידאג לחתולים שלי.. אבל כבר חודשיים שחזרו לי מחשבות שמתקרבות להיות אובדניות שוב ואני פוחדת שהמצב יחמיר עוד (הפסיכיאטרית והצוות של הדיור המוגן מעודכנים, אבל נראה שאין להם ממש תשובות חוץ מתרופות שלא מספיק עוזרות, ולהיות עם יד על הדופק ולפנות למיון במקרה הצורך). בבקשה, אם יש לך רעיון לפתרון כלשהו בשבילי שלא דורש מאות ואלפי שקלים בחודש שאין לי מאיפה להביא (בכל זאת חיה רק על קצבה, שוכרת דירה ומגדלת שני חתולים שאם היה לי למי למסור הייתי מוותרת עליהם גם אם בצער רב...) אודה לך מאוד. וסליחה על האורך...

היי, אני חולה בדיכאון כבר 3 שנים, במהלכן הייתי מאושפזת במחלקת נוער עד לפני חודשיים. המצב היה סביר כשהשתחררתי, אך ממש מהשבוע שהשתחררתי בו חזרתי להרגיש רע, לפגוע בעצמי ולחשוב מחשבות אובדניות. המצב רק הדרדר מאז. אני מצליחה לתפקד ברוב היום, אבל כל הזמן יש לי בראש מחשבות טורדניות על איך שאני מתנהגת ותוכניות אובדניות. טופלתי ואני מטופלת בכדורים, DBT, ECT, טיפול רגשי באומנות, טיפול רגשי.. אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות. הפסיכיאטר שלי לא מבין אותי ורק מוסיף עוד ועוד תרופות. אשמח מאד לעזרה

מחפש מידע על די.בי.טי. [קבוצת תמיכה להפרעת אישיות גבולית]. באיזור ירושלים או באיזור המרכז תודה !

הי כולם, כתמיד, ולא כל שכן בתקופה שכזו, מחשבות סביב הזדקנות או כל ירידה שהיא בדרגת העצמאות ומצוקה כלכלית טורדים את הראש. מלכתחילה אני אדם חלש וגם ללא משאבים רבים. היום אני עובדת קשה מאד ומרוויחה מעט יחסית. חושבת להפסיק, הגוף כבר מקרטע ממש ופצוע, אבל זו מחשבה לא טובה, כי לא יהיה לי ממה לחיות. אין לי ממש עתודות. מה קורה עם אנשים כמוני באחרית ימיהם, שהם מאד בודדים, ללא דור המשך, גם ללא חברים ממש קרובים, שגם כך לא פשוט להם לקבל סיוע, או לדאוג לעצמם. מה קורה. אבא שלי, שיש לו כמה ילדים, וכולם תומכים בו ואפילו גרושתו השנייה, הכריז בעבר על תפיסתו ש'יזרקו אותו לכלבים', ואולי גם מסיבה זו ניסה לסיים את חייו, למרות שכנראה זו הייתה דרכו לבדוק שזה ממש לא המצב, וכן להסכים לקבל עזרה. שאלתי את סובביי מה יקרה איתי בעתיד והתשובה הייתה - בואי נאמר לך סטרייט אין דה פייס - אכלת אותה. מחשבות מתאימות לאדם בדיכאון. ואגב מחשבות כאלה - דובר כאן בעבר בפורום על טיפול DBT. ניסיתי לקרוא, לראות סרטונים להתעניין מול אנשים שהם קצת במקצוע ולא הצלחתי להבין. כן את הרעיונות - לא איך זה באמת קורה. אחת שכמותי אפילו לוקחת מרחק מעניינים רוחניים. מדיטציות ומיינדפולנס ניסיתי ופעמים רבות, וכאילו אין להן נגיעה אליי. אכלתי משהו מגעיל הבוקר פיכס. וקודם רשמתי שאכלתי אותה. נו. סוריקטה

שלום שמי דני בן 28 מוכר בביטוח לאומי אני נמצא כיום במצב מאוד קשה בו אני צריך למצוא פסיכאטר ללכת אליו לטיפול ולקבל סל שיקום אבל עם ההיסטוריה שלי עם הפסיכאטריה מאז שאני ילד הביא אותי להתרחקות ופחד עצום קיבלתי במשך החיים קוקטילים קטלנים של תרופות שכמעת הביאו למותי יחס שגרם לי לפגוע בעצמי עשרות פעמים במהלך חיי התעללות נפשית בתור ילד שהיה תחת צווי מדינה ופשוט דחפו לי תרופות שאסור היה להם לתת לי לפי חוק וכמעת איבדתי את חיי בתור ילד בן 13 בגלל שנתנו לי דברים שאסור היה להם לתת לי קיבלתי יחס משפיל מכוון שאני לבד ללא משפחה היה קל להתנכל אליי אני עזבתי את הקופת חולים שלי כדי לנסות להתחיל דף חדש אבל אני בתקופה שקצת הצלחתי לעשות שינוים טובים בזכות טיפול שונה לגמרי ממה שניתן לי והפחד הכי גדול שלי שיחזירו אותי אחורה שוב ינסו לשחק לי עם המוח והגוף שוב ינסו לעשות ממני זומבי ושוב יגרמו לי לשנאות את עצמי ואת החיים שלי אני אחרי שנתיים רצופות בהם אני לא פוגע בעצמי עצרתי את האימפולסיביות ב90 אחוז ואני לא רוצה לחזור אחורה אני חייב לקבל עזרה וטיפול מתאים שאותו אני כן רוצה אבל אני לא רוצה להיות עכבר ניסויים עברתי 20 תרופות בחיים עם כמויות שהגיעו עד ל 15 כדורים ביום תת משקל חמור חוסר שינה מוחלט התקפים כמעת כל יום אני לא רוצה לחזור לשם ואני לא יודע מה לעשות אני רוצה הזדמנות לחזור לחיים ולא לאיפה שהייתי אני לא עשיתי בחיי רע לאף אחד ועברתי חיים מאוד קשים עם המון טראומות איבדתי את כל הקרובים שלי חברים שלי ללא משפחה ואני לבד מגיל 6 ואני עדיין נלחם ואני מבולבל ורוצה פעם ראשונה בחיים להגיע למטפל שיהיה אכפת לו ממני מהסיפור שלי ומהחיים שלי ולא עוד אחד שיגיד לך קח כדור תחזור עוד חודש לא מוכן לעבור את זה יותר אני ניסיתי לנסח את ההודעה בצורה הכי קלה שיש המציאות קשה הרבה יותר לכן אני מנסה את מזלי פה ואולי מישהו יוכל להפנות אותי למקום הנכון שבו אני יוכל לקבל עזרה ולא מקום שינסה לקבור אותי כי את זה כמעת הצליחו לעשות לא מעט פעמים וזה לא יקרה יותר לעולם אני סובל מהפרעת אישיוית גובלית פוסט טראומה מורכבת והפרעת קשב וריכוז ועם כל הבעיות שלי אני עדיין בן אדם טוב שלא עשה רע לאף אחד עשה המון טוב בשביל אנשים אבל לא מצליח לעזור לעצמי כמו שאני מצליח לעזור לאחרים ואני מאוד מקווה פעם ראשונה בחיים לקבל תמיכה ולא פגיעה מתצנל על ההודעה הארוכה אבל רציתי בקצרה להסביר מה הבעיה שלי ולמה יש לי פחד קשה להגיע לפסיכאטרים אחרי שבגלל מעשים שלהם כמעת איבדתי את חיי 10 פעמים (כמו שאמרתי מקודם אני לא במצב אובדני ולא פגעתי בעצמי כבר למעלה משנתיים מאז אני התחלתי לטפל בעצמי בדרכים אחרות אבל זה לא מספיק ואני חייב טיפול פסיכוטרפי DBT וטיפולים נוספים כדי להתמודד עם ההפרעת אישויות שמקשה מאוד מאוד על החיים שלי במיוחד שאני לא מפסיק לאבד אנשים בחיי בדרכים ממש לא נעימות אז עם מישהו קצת יכול להאיר לי אור בקצה המנהרה אני מאוד יודה לו חג שמח לכולם

שלום דוקטור..אני כותבת מדם ליבי ואנסה באמת לקצר!! בגיל 17 התחלתי להרגיש דיכאון אחרי שכל בחיים סבלתי מאלימות פיזית מילולית הטרדות בעיות עם משקל חוסר תמיכה מההורים למצב חברתי גרוע. סיימתי איכשהו צבא בקושי. מאז הכל התדרדר. אני כבר 5 שנים לא עובדת ואין לי רצון למצוא עבודה, לא מוצאת דבר מעניין. מה לא ניסיתי? היתי אצל פסיכיאטרים, טיפולים אלטרנטיביים, עובדת סוציאלית במשך שנה וחצי, אשפוז מלא... מה שקורה לי עם ההפרעות אישיות הגבולית הוא פשוט נורא. אני מאובחנת ברמה קשה ביותר. לא מווסתת, בוכה, התפרצות זעם, לא עובדת ולא לומדת, מפחדת שההורים שלי ימותו. לא מאושרת. אנהדוניה טוטאלית. יכולה לנסוע למקום הכי יפה ועדיין אשב במלנכוליה והדמעות זולגות. ועוד ועוד. ניסיתי חצי שנה לוסטרל 150 וזה לא עוזר. תמיד היו לי מחשבות אובדניות, לא יודעת מה קרקע אותי בכל זאת. עכשיו המליצו לי על ציפרלקס. מרגישה רע שאני שקופה ואני צריכה להגיע למצב כזה. עד שניסיתי להגיע למצב שבו אני בפורום בפייסבוק ומנסה לדבר על עצמי, מצאתי את עצמי בשתי סיטואציות שונות: או שאני כועסת על אנשים כי הם מתבכינים על זה שיש להם עבודה לימודים ולי לא, או שאני פשוט לא מצליחה להזדהות איתם. הם ישר עוברים לדבר על עצמם ואני מרגישה כאילו נדחקתי לפינה, כאילו גנבו לי את הרעם. אני יודעת שזו לא אני, אני מרגישה כאילו אני כלואה בגוף שלי ומישהו אחר שולט לי על המוח, אני בן אדם שלעולם לא נתנו לו במה, אין לי חברים, ההורים שלי לא תומכים בי, לעולם לא היה לי בן זוג, ובנוסף להכ יש לי חרדה לדיכאון. אני מרגישה שזה לא משנה לאיזה פסיכיאטר אני הולכת לאף אחד לא אכפת וכמובן אני תקועה בתוך מעגל הקסם הזה שנקרא דיכאון. לא מסוגלת לעבוד ולא מסוגלת בגלל זה לקבל דמי אבטלה. לא הגיע לי. אני באמת רוצה לשאול האם לדעתך ציפרלקס זה מה שמתאים למצב שלי? בעקבות כל מה שקראת, אני יודעת שזה קצת ארוך...אבל באמת שאני לא יודעת למה הגעתי למצב הזה. מרגישה שאין לי באמת רצון לחיים, לא חתונה ולא ילדים ולא לימודים, פשוט הכל נראה לי סבל...למה למה דוקטור אני לא יכולה לחיות כמו כולם?! מרגישה שגם בטיפול DBT שהמצב שלי יותר מידי חמור ביחס לכל בן אדם אחר וגם זה לא יעזור. אשמח לשמוע עצה מקצועית. בברכה, הסובלת. אני כועסת כי המוח אומר לי מה איך הם עובדים ולומדים ואת כבר על סף אובדמות מה הם מתבכינים וגם בגלל שבבית אני כצבנית דאנ לא מטופלת יש ליי מלא טריגרים גם בפורום אפילו שאני מנבה ליזור לעתמי אי אפשר. כאילו אני מרגישה שדוח-ים אטתי לפינה במקופ לתת לי קצת תמיגה עד שאני סוף סוף פותה את הפה אבל שמעי הביפידי שלי קשה מאוד ואני לא מצפה מאנשים שיבינו את זה וחוץ מזה מה שכואג לי זה שפעם יכולתי יותר להכיל אנשים והיום אם מתחילים לספר לי על עצמם יש פעמים דאני אתגבר על עצמי ואעזור ויש ימים שאמי כלכך דאון שאני רק רוצה עסרב ומצד שני אני יודעת שיש לכולכם גם בעיות ושאתם רוצים שישמעו אותם. זה נראלי שתי העיות שצצו אצלי לאחרונה. גם אלה שרק רותים עזרה ולא נותנים...או אלה שחושבים שאפשר לקבל פה עסרה מקצועית חברה אנשים פה חולים אתה רותה כזרה תפנה לאמשים בריאם...קשה לי שאני לא יולה לעזור לאמשים.

תוכלי לספר קצת איך הולך הטיפול הזה? האם כל מטפל נותן למטופל הסכם וחותמים עליו שניהם כמו באימון אישי? היית מקבלת לטיפול אדם שחושב על אובדנות? במידה וכן האם זה היה כרוך בערוב מטפלים או אנשי מקצוע נוספים?

היי, אני מתמודדת עם רמות כעס וחוסר שקט בלתי נסבלים. אני מרגישה ככה ברמה מסוימת כל הזמן. לפעמים לא קורה אפילו משהו ספציפי אלא אני בתחושה של חוסר שקט מטורף, חוסר סבלנות וכעס כל כך עצמתי שאני מרגישה שאני משתגעת. בזמן הזה אני לא יכולה לסבול אנשים (אני מבקשת מאנשים לא לדבר וגם אנשים שמכירים אותי יודעים לא לפנות אלי יותר מדי במצב הזה), לא יכולה לסבול רעשים ואורות, לא יכולה עם איטיות של דברים ברקע. אני מתעצבנת על אנשים סתם בגלל שההתנהלות שלהם הייתה איטית מדי. לפעמים יש לי גם ימים טובים יותר, אבל אז משהו קורה ואני נכנסת למעגל הכעס הזה. לפעמים זה גם להתחיל לבכות משום מקום, סתם מתוך תסכול, ייאוש ועצבים. אני מרגישה בלתי נסבלת לאחרים ואז אני גם שונאת את עצמי. אני לוקחת כל מיני כדורים, חלקם לsos (שנהפך להיות sos יומיומי), בין היתר כדי להירגע מהכעס. במצב כזה של עצבים וחוסר שקט פנימי, אני מרגישה צורך לבעוט בדברים, לזרוק דברים וגם לפגוע בעצמי (יש לציין שהשתפרתי בקטע של פגיעה עצמית אבל זה מאבק תמידי). מעניין אותי לדעת מה זה מנגנון הכעס הזה. ולמה כל דבר יכול להוציא אותי מדעתי. וגם איך אפשר לטפל בזה. תודה!

שלום רב, שמי יוסי ואני גר בתל אביב ופעיל בש. שתיקה. אובחנתי לאחרונה כלוקה באישיות גבולית למרות שאני די מפקפק באבחנה, מה שגם אחרי גיל 60 לאבחן אדם כך נראה לי לא רציני. האם הלוקה באישיות גבולית יוכל לחזור לתפקוד רגיל? ואיך מתמודדים בגילאי פנסיה עם הלקות? אודה לתשובה עניינית. בכבוד רב, יוסי

שלום, אני סובל מאישיות גבולית ocd וגם סכיזואפקטיב החיים שלי הם גיהנום עלי אדמות. ולצערי זה נהיה קשה יותר ויותר. האם יש טיפול DBT דרך קופת חולים מכבי? כי לצערי ראיתי שרק בקופות חולים אחרות יש את הטיפול הזה. אודה למענה

שלום אודי, אני מאובחנת כסובלת מ ptsd בעקבות התעללות מינית מתמשכת בילדות. כמו כן, סובלת מסימפטומים של הפרעות אכילה, חרדה ודיסוציאציה. הייתי בטיפול שנים רבות. הצלחתי ליצור קשר טוב עם המטפל אבל ההקלה בסימפטומים הייתה חלקית וזמנית. אחרי 8 שנות טיפול אני עדיין סובלת מתסמינים פוסט טראומטיים קשים. ניסיתי CBT, DBT, טיפול דינמי וטיפול תרופתי. אני מתקשה מאד לדבר על הטראומה בטיפול. כשאני מעלה תכנים טראומטיים ומנסה לדבר עליהם, אני נכנסת למצב של ניתוק. כואב לי מדי לדבר על הטראומה ואיני מסוגלת להיות בפגישה הטיפולית במגע עם הכאב. כתוצאה מכך, אני נמנעת מלגעת בנושא או שמדברת על כך כשאני מנותקת ואז כשאני יוצאת מהפגישה, הכל צף ואני פוגעת בעצמי מכיוון שמתקשה לווסת את העוצמות של הכאב והחרדה. שאלתי היא - האם טיפול פסיכולוגי המשלב היפנוזה יכול להועיל לי? האם הוא יכול לסייע לי לדבר על הטראומה בצורה מעמיקה מבלי שזה יכאב כל כך? האם באמצעות הטראנס ההיפנוטי ארגיש שמורה ומוגנת יותר? כיצד אם בכלל, היפנוזה יכולה לעזור למטופלות כמוני? תודה מראש

שלום. בת 29. מזה שנה וחצי לא מצליחה למצוא עבודה. אני שולחת קורות חיים .הולכת לראיונות. ולא מצליחה להתקבל .זה מרסק לי את הדימוי העצמי . אני לא מצליחה לישון בלילות כבר תקופה .גם כשאני פיסית עייפה. המחשבות הרעות לא נותנות לי לישון. מרגישה הצפה רגשית. כל דבר ממוטט אותי נפשית . וגורם לי לחשוב עליו כל היום וקשה לי לתפקד ככה. אני רק מציינת שבעקרון האבחנה אצלי היא הפרעת אישיות גבולית. בעבר טופלתי גם אצל פסיכולוגים שלא עזרו (דינמיים ) וגם בעבר קבלתי תרופות .שמבחינתי. תרופות ממש עשו לי רע .אני ממש לא רוצה לחזור לקחת תרופות פסיכיאטריות. הייתי רוצה למצוא מטפלת שהיא יותר מטפלת בצורה מעשית במקום דינמית. ושלא תחייב אותי ליטול תרופות. ואני רוצה לציין. שאני מאוד רוצה להתקדם. ומבחינתי לחזור לטיפול נפשי זה להראות חולשה. אבל במצב של כיום אני כבר מרגישה שאין לי ברירה.

איך ניתן להגיע לטיפול המסופסד?

הייתי מעוניינת להבין מה זה בדיוק טיפול ב d.b.t? המליצו לי על זה ולא הצלחתי להבין במה בדיוק מדובר. יש איזה ספר שמסביר את זה בשפה ברורה?

שלום, היכן קיים טיפול DBT באזור מודיעין או ירושלים (עדיפות לטיפול באופן פרטי) תודה

שלום אני בת 65(אהיה במאי), נולדתי כנראה "אחרת" ו..מוקדם מדי. כל מה שהיום זוכה להגדרה, טיפול והכרה...כשאני עברתי..לא ידעו מה זה. בגיל 17 כשכבר הבנתי שאני לא בסדר, הלכתי לקופת חולים וביקשתי פסיכולוג. ולאחר פגישה אחת עם עובדת סוציאלית...הבנתי כמה אני בבעיה וכמה לבד ואין אף אחד שמסוגל להבין!!! מאז ..אין לדעתי איש מקצוע, סדנה, סגנונות שונים ..שלא עברתי דרכם. אין אבחון שפסח עלי, לפי ההתקדמות בתחום..(תמיד לצערי באיחור..) היום כמובן זה קל...זרקו אותי לפח הזבל של תחום הטיפול: אישיות גבולית!!!! סוף סוף האבחון מתאים למשהו שמוכר(לא לרבים ולא באמת..)..בספרים!! אבל ..גם משהו שאין מה לעשות אתו ושומר נפשו ירחק...(בטח בתום הקדנציה שלי ימצאו ..) בגדול, עברתי חיים "רגילים", כשחוץ ממטפל תורן ..איש לא ידע כמה אני חולה!! עברתי את השלבים הצפויים של בי"ס, צבא, עבודה, גברים, ... אבל ברגע שסיימתי את "המטלות" הנדרשות להצגת הנורמליות..טסתי הביתה(לבית שלי איש לא נכנס ואין מקום בחיי שאני יכולה לקרוא לו בית) להתאושש...לבכות , במשך 20 שנים לאכול ולהקיא...ולאזור כוחות עד להצגה של מחר. כמובן שמעולם לא התקדמתי בלימודים, עבודה, תמיד הראש שלי היה עסוק באיך "לא מגלים את הסוד הנורא שלי", ובחיפוש תנאים אופטימאליים לאכול ולהקיא.. יצרתי קשרים בלי בעיה, חד פעמיים לרוב, ברגע שהייתה סכנה ליותר מזה...נעלמתי. עד גיל 50 הצלחתי בהצגה!!! ואז נגמרו לי כנראה הכוחות, ופרשתי מהחיים!!! מאז אני סגורה בבונקר שלי, אינטראקציה אפס עם הולכי על 2(עם הולכי על 4 זה אחלה), ומחכה לסיום הקדנציה. הגוף שלי התקלקל, תוצאות ההתעללות המתמשכת בו והנפש הפצועה, וזה מביא אותי לקושי חדש ומפחיד: בשביל השליטה המוחלטת על חיי , גוף חזק ומתפקד הוא הכרח. בקיצור, מה אני רוצה? שאלת חיי, שהתשובה משתנה כל שניה. כנראה שלא פשוט למות, ואני חייבת לקום כל בוקר ולהתמודד עם ..לחכות לחושך המבורך וחוזר חלילה. יודעת שרק אני יכולה לשנות, יודעת שהקושי הנורא פרץ עם הפסקת השתייכותי לאיזו מסגרת(עבודה), שעם כל הקושי, שמרה על שפיותי. יודעת שאני חייבת למצוא מסגרת השתייכות מסוימת. אבל צברתי כל כך הרבה לבד, שמפגש עם מנקה הרחובות, מריץ אותי הביתה בבכי.. למרות כל זה, אני ממשיכה לפנטז וחפש איזה...הוקוס פוקוס!! משהו שיגרום לי להעביר את הישורת האחרונה של חיי עם קצת פחות סבל. ניסיתי להצטרף לקבוצה טיפולית שנפתחה בעירי..ושרדתי 2 פגישות!!! יש אולי קוסם בין אנשיכם? תודה

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי. אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות. יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה.. החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה "דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים. באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית. בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות". כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה. האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי? כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי. כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית.. תודה מראש על הייעוץ.

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי. אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות. יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה.. החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה "דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים. באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית. בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות". כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה. האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי? כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי. כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית.. תודה מראש על הייעוץ.

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי. אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות. יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה.. החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה "דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים. באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית. בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות". כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה. האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי? כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי. כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית.. תודה מראש על הייעוץ.

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי. אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות. יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה.. החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה "דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים. באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית. בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות". כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה. האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי? כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי. כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית.. תודה מראש על הייעוץ.

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי. אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות. יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה.. החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה "דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים. באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית. בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות". כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה. האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי? כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי. כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית.. תודה מראש על הייעוץ.