תוצאות חיפוש עבור דיסקית-הוקי

שלום דוקטור, כרגע נמצאת בחול ולכן טיפול אצל רופא מקשה עלי כרגע. בארץ אהיה רק בעוד חודשיים. מזה כמעט שנה אני סובלת מריח רע מהאוזן+ הפרשה ירוקה/צהובה סמיכה כשאני מנקה את האוזניים עם מקלון.. לדעתי ההפרשה מקור הריח כי היא מסריחה. ללא כאב או רגישות כלשהי.. פשוט זה שם באוזן נמצא. מדי פעם כשבולעים האוזן עושה ״פאק״. סליחה על התיאור. בחודש הקודם כאבה לי השן וקיבלתי מוקסיפן מרופא השיניים. חשבתי שמה שהולך לי באוזן יעבור והאוזן תתרפא אבל לא ככה המצב... האוזן עדיין מסריחה וכן יש את ה״חומר״ הגועלי שיוצא על המקלון. כמו שאמרתי רופא אראה בעוד חודשיים בארץ.. בנתיים אני קצת בבעיה. האם מדובר בדלקת? משהו שלא הגיב לאנטיביוטיקה? יכול להיות פטריה? מי חמצן ינקו את ההפרשות? קצת מודאגת האמת, תודה!

שלום וברכה, ילדתי לפני 8 חודשים והתחלתי לקבל מחזורים לאחר חצי שנה מהלידה. 14 יום לאחר המחזור השני שקיבלתי מאז הלידה החלו לי כתמים וכך כבר במשך 13 יום בתחילה היו כתמים קצת גדולים אח"כ כתם, שתים ליום קטנים ועכשו ביומים האחרונים שוב כתמים גדולים. עשיתי אולטרסאונד לפני שבוע ורירית הרחם היתה בעובי של 9.4 מ"מ. האם זה נורמלי שיש דימום כ"כ הרבה זמן? ומה ניתן לעשות? רופא אמר לי לחכות ותוך כמה ימים זה יפסק. אבל בפועל אני רואה שזה לא פוסק.

ראיתי שכתבת לרועי תשובה מתחתיי תשובה יפה שאולי תוכל לעזור גם לי אני ממש התחרפנתי לאחרונה אני נמצאת בטיפול אבל עדיין לא בהטבה וקשה מאוד הפחד הכי גדול שלי זה לגעת בצואה של הכלבים שלי כל הזמן אני מנקה את הצואה מהגשר ושופכת מים והכלבים ממשיכים וממשיכים וזה לא נפסק וכל פעם יש את הפחד של הלגעת בצואה כי אני בכל זאת כן מנקה עכשיו הגינה שלנו מלאה אולי מיליון כאלה אתמול עבר לי מחשבה שממש נפלתי על הצואה מירוב שאני חושבת על זה ולכלכתי את עצמי ואת השקיות בגדים שהיה לי ביד שכולם מלוכלכים ובגלל שמדובר בצואה יבשה חלק אז אי אפשר לראות לכלוך ולכן זה מתסכל וכולי צואה וזה מחשבה שלא עוברת מראשי על לגעת בצואה ושנפלתי על הצואה והכל מרגיש כלכך אמיתי ויש לי כביסה בחדר שאלף פעם כובסה ויש לי את הפחד הזה שממש אחרי זה נגעתי בכביסה ולא יודעת אם לכבס שוב אני ממש מתחרפנת מזה האם כל פעם שעוברת לי מחשבה כזו להגיד לא אעשה כמו שכתבת לרועי למטה? לא יודעת אם להשתמש בבגדים או לכבס אני מזה משתדלת לא לגעת בהם אבל אוי אם נגעתי בהם אז הכל מזוהם אני באמת לא מצליחה לזכור אם נגעתי בהם יש לי פאק בזיכרון??

שלום דוקטור, כרגע נמצאת בחול ולכן טיפול אצל רופא מקשה עלי כרגע. בארץ אהיה רק בעוד חודשיים. מזה כמעט שנה אני סובלת מריח רע מהאוזן+ הפרשה ירוקה/צהובה סמיכה כשאני מנקה את האוזניים עם מקלון.. לדעתי ההפרשה מקור הריח כי היא מסריחה. ללא כאב או רגישות כלשהי.. פשוט זה שם באוזן נמצא. מדי פעם כשבולעים האוזן עושה ״פאק״. סליחה על התיאור. בחודש הקודם כאבה לי השן וקיבלתי מוקסיפן מרופא השיניים. חשבתי שמה שהולך לי באוזן יעבור והאוזן תתרפא אבל לא ככה המצב... האוזן עדיין מסריחה וכן יש את ה״חומר״ הגועלי שיוצא על המקלון. כמו שאמרתי רופא אראה בעוד חודשיים בארץ.. בנתיים אני קצת בבעיה. האם מדובר בדלקת? איך המוקסיפן לא עזר? משהו שלא הגיב לאנטיביוטיקה? יכול להיות פטריה? מי חמצן ינקו את ההפרשות? קצת מודאגת האמת, תודה!

שלום דר כאשר אני מפמפמת ביבשה (אמורה לצלול וביקשו מאיתנו לפמפם) אני מרגידה מין פאק ללא שינוי בשמיעה האםזה תקין?

אוףףףף הוא לא קולט אותי. נרשמתי מחדש..לא זוכרת ססמאות. לא הצלחתי בשם הקודם. כתבתי מיכל. בכל אופן...אודי, תקופה מטורפת..הייתה לי פגישה אחרונה שבוע לפני הסגק האחרון בערך...מאז יש לי תופעות ...מוזרות כנראה גיל המעבר.. איזה שם זה "מעבר" לאן??? לאן עוברים? לזקנה?? לא יודעת...עוד לא מרגישה זקנה בכלל. המחזור המדוייק כל כך אחר בשבועיים ואז הגיע בבום!!!! אחר כך הקדים בשבוע...בלאגן...הראש כואב לי בתדירות גבוהה, דפיקות לב מהירות.. ומצבי רוח...שאין לי מושג אם קשור להחלטה שלא להגיע לטיפול יותר. לפחות לא בחודשים הקרובים.... אני עוד לא חמישים!!!!!ונראית צעירה מגילי...מה לי ולזה?? אוףףףףף. לא יודעת...גם קצת פוחדת מהמצבי רוח המוזרים...לפי האינטרנט זה "טבעי".... סתם, נאחס. מליון תופעות....כאבי פרקים...ומעניין שהכל בא עם מחשבות על החיים.. עם תהיות...עם מצב רוח לא ברור. וסגר סגר סגר...שלא רואים סוף לכלום. אפילו שהתחסנתי פעמיים.....אוףףףףףףף. באתי להוציא תסכול... תודה 😬

הי אודי, זקוקה לעזרתך... הוא שב וחוזר על הפסקה וסיום. נראה שנדבק ביאוש שלי. אמר שאם אי אפשר לטפל בחלקים אין טעם וחבל על הזמן והמשאבים. כשהפגישות מתמקדות בתמיכה ביום יום בקשיים ובכאבים שלי נראה שהוא סתם משתעמם. אני אמנם במצב מתפקד אבל הימים שלי מסויטים מלאים בפגיעות מסוגים שונים ודכאון קשה שגם בו לא ניתן לטפל לטענתו מפני שהחלקים הם אלה שמייצרים אותו. הכל מדובר איתו ועדין רבים סימני השאלה והתהיות. אני מרגישה שהוא חותך את החוט האחרון שנשאר בעצם ההתמדה שלי להגיע לכל הפגישות תמיד בזמן להיאחז בטיפול ולא לוותר. מרגישה שמבחינתו אם לא אגיע בשבוע הבא תהיה הקלה. אני לא מבינה איך אפשר כך אחרי יותר משש שנים של דרך לא פשוטה. שהוויתור שלו אמור לחזק את הוויתור שלי. אין תקנה. אם את רוצה לבוא ולשתוק ולקרוע טישו את יכולה בשבילי זו עבודה קלה. וזה לא מה שקורה כל הזמן. אני מדברת מספרת לפעמים אני גם עוברת למצבי תודעה אחרים. רק שם זה מתאפשר אין להם מקום אחר. שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה אבל גם לא רוצה להרגיש לא רצויה. אני פוחדת כי אני מרגישה מאוד שברירית ולא מוכנה לשינוי. מקווה שהצלחתי להסביר אודי ושתוכל לשתף בתובנות שלך. תודה שירה

היום אני יודע שזה היה שבר אני בן 20 לפני 5 שנים קיימתי יחסי מין סוערים כשהאשה הייתה מעליי ופתאום שמענו ״פאק״ כאב בלתי נסבל ושתף דם שמתי עליו קרח לאט לאט המצב השתפר היום אחרי כ5 שנים נשארה גולה במרכז הצינור כנראה שתף דם למדתי לחיות איתו אבל הוא עדיין כואב בזקפה או סתם שאני בא במגע איתו אחרי קיום יחסי מין בא לי פשוט ללחוץ עליו שיתפוצץ (חשוב לציין שאני לא רואה עקמת בפין ),איך אני מטפל בזה?למי לפנות והאם ייתכן ששתף דם מחזיק כל כך הרבה זמן?

אני עוברת עכשיו את התקופה הכי קשה שהיתה לי בחיים. גיל 27. היתה לי בעיה רפואית במשך 5 שנים.לא פניתי לרופא כי התביישתי.. ידעתי מה יש לי מקריאה בגוגל וידעתי שזה מצריך ניתוח. הבעיה היתה ציסטה בעצם הזנב.. אחרי 5 שנים התגברו הכאבים (תמיד היו, סבלתי בשקט) עד כדי אי יכולת לעלות במדרגות.. במצב זה פניתי לכירורג שבדק אותי ואמר שאם אחכה עוד קצת אהיה משותקת. הציסטה היתה מאוד גדולה וכמעט פגעה בעמוד השדרה.. קבעו לי ניתוח חירום לאחרי שבוע. הניתוח היה בהרדמה מקומית. אשכרה הייתי ערומה מול רופא ושתי אחיות בעודי ערה.. רציתי לקבור את עצמי.. בכיתי שם ביקשתי לרדת והרופא לא הסכים.. ההרדמה לא פעלה עליי וקיבלתי מעל 20 זריקות הרדמה.. כשעברתי את זה הרגשתי הקלה מטורפת.. זה משהו שלא עשיתי 5 שנים בגלל שהתביישתי.. אבל לצערי מההתחלה ההחלמה לא הלכה חלק. התפרים גרמו לזיהום. פרמו לי אותם (בלי הרדמה- כאב מוות). הפצע נקרע. עד עכשיו (חצי שנה אחרי) יש לי הפרשות מהפצע. כל תקלה ששמתי לב אליה היה לי קשה לחזור לרופא.. כי ידעתי שזה כולל להראות את המקום.. חזרתי רק כשאין ברירה ובאמת החמיר.. אני זוכרת את הביקורת אצל המנתח שכשנכנסתי הדבר היחיד שהוא אמר לפני שהלכתי למיטה "כרטיס וטוסיק"... לא היה לו זמן.. הוא לא שם לה אבל זה ממש הביך אותי! במשך שלושה חודשים סבלתי מהפצע, כאב, דימם, קשה לשבת, בצקת וכדו. כשראיתי שלא עובר וזה כבר נהיה כרוני פניתי שוב לרופא.. שביקש שאעשה תרבית אצל אחות.. שגם אצלה ממש התביישתי.. היא ראתה את הפצע ואמרה לי דחוף ללכת למרפאת פצעים קשי ריפוי. בתרבית צמח חיידק. לקחתי אנטיביוטיקה בפעם ה 100.. אחרי חודש שלא עבר החלטתי ללכת למרפאת פצעים.. גם שם ממש התביישתי. בפעם הראשונה ניקו לי את הפצע (הפצע שנשאר הוא בין העכוזים) במשך 20 דקות.. ואמרו לי כל יום ללכת למרפאת אחיות לחבישה מיוחדת ושטיפה במשך חודש. עשיתי מה שאומרים לי העיקר לסיים עם זה. אחרי חודש חזרתי לביקורת העומק הצטמצם ב 1 ס"מ (בודקים עם מטוש שנכנס עד סוף הפצע שגם ככה כואב). אמרו להמשיך שבועיים נוספים. עשיתי כך וכחזרתי לביקורת והפצע ללא שינוי אפילו עם רגרסיה. הרופא הביא רופאה בכירה יותר שתסתכל והחליטו לחבר אותי למכשיר 24/7 אליו אני מחוברת כבר 3 שבועות עד עכשיו. כל יומיים בא אליי אח כדי לחבוש לי את הפצע. לפני שבוע בכיתי לרופא פצע שאני לא רוצה להמשיך.. שקשה לי.. אני בחורה ביישנית.. לפחות הייתי.. ואני מיואשת.. כבר חצי שנה עם הפצע.. הוא אמר שאין דבר כזה, וממשיכים.. במילים אחרות, אין לי בכלל זכות לבחור.. זה רופא מאוד דומיננטי.. שאי אפשר כל כך לדון איתו- הוא זה שמחליט וזהו. יש לי חוויות לא טובות מהביקורת.. זכורה לי אחת הביקורות שאשכרה כשאח מסוים נכנס להביא לרופא משהו והשאיר את הוילון פתוח.. אלו דברים קטנים שלי ממש קשים.. מפריע לי גם שלא אומרים לי מה הולכים לעשות לי.. הטיפול הולך ככה.. אחות נכנסת עם סדין.. אני מורידה חלק גוף תחתון והיא מכסה אותי. אחר כך פשוט הרופא והאח נכנסים "שלום, סליחה רגע (פשוט מורידים את השמיכה בלי לשאול), להרפות את הטוסיק", מפשקים, בודקים, מכניסים מטוש, גוזרים חלקים מתים (שלפעמים כואב), מנקים וחובשים. ואם רופא נוסף צריך לראות אז הוא פשוט מגיע "שלום לך. אני מסתכל ברשותך (ותוך כדי מוריד את השמיכה).. כרגע אני מחוברת למכשיר הזה ובא לי לפרוש מהכל. חיי לא חיים. מרגישה שאין לי טעם להמשיך. לא נשאר לי כלום. אני רוצה להגיד לרופא שאני מפסיקה לטפל אבל הוא לא ייתן לי ואני לא רוצה שיחשוב שאני צומיסיטית.. אבל באמת שאני מתכוונת לזה שאני רוצה להפסיק. גם לא אומרים לי מתי זה ייגמר "תני לזה זמן, סבלנות". המצב הנפשי שלי לא טוב. אני בוכה לכל מי שמדבר איתי על זה- לאחים, לאחיות, לרופא, לחברות. נמאס לי! לא מבינה מה לא בסדר בגוף שלי ולמה הוא לא מרפא את הפצע טבעי כמו שקורה אצל שאר האנשים. פרקתי.

נפילה במהלך סקי עם צליל "פאק" מפחיד מהברך וכאבים חזקים לאחר מכן. כעבור מספר ימים ולאחר נטילת ארקוקסיה בהמלצת אורתופד הכאבים פחתו מאוד, אך עדיין קיימים ולכן בוצע MRI. שאלתי היא אם נדרש טיפול כלשהו, אם מותר להמשיך ספורט ולחסור לריצה (הנפילה היתה לפני כחודשיים, ההדמיה מלפני כשבועיים). להלן הפענוח: טכניקה: סגיטלי PD בלי ועם דיכוי שומן, קורונלי T1, FS-PD ,אקסיאלי FS-PD . ממצאים: נראה קרע חלקי באספקט הקדמי של ה-MCL .בחלקה האחורי רוב הסיבים המשכיים. ה-LCL ללא קרע. המניסקוס המדיאלי תקין ללא קרע. המניסקוס הלטרלי רחב יחסית, דיסקואידי חלקי ללא קרע. רוחבו כ-6.1 ס"מ. הרצועות הצולבות תקינות. סחוס הפיקה וסחוס הטרוכלאה תקינים. נראה מוקד קונטוזית עצם משמעותית באספקט האחורי של קונדיל הפמור הלטרלי בפינה אחורית-לטרלית. יש קו שבר חלקי המקיף את משטח המפרק ובצקת ניכרת בהיקף. ללא פרגמנט נפרד וללא תמט קורטיקלי. סחוס המפרק בסמוך תקין. המוקד נמצא סמוך למוצא הרצועה הפיבולרית הצדדית מהפמור אך ללא קרע ברצועה עצמה. קונטוזית עצם קלה יותר גם בשולי משטח הטיביה הלטרלי. קונטוזיה מינימלית בקונדיל הפמור המדיאלי סמוך למוצא ה-MCL . ללא נוזל מוגבר משמעותית בחלל המפרק. ציסטת בייקר קטנטנה. סחוס הפיקה וסחוס הטרוכלאה תקינים. גידי מנגנון היישור תקינים. סיכום: קרע חלקי ב-MCL בברך שמאל ללא קרע ברצועות הצולבות או במניסקי. מוקדי קונטוזיות עצם ככל הנראה בעקבות חבלה ישירה, ללא קוי שבר שלמים או תזוזה.

היי, בגיל ההתבגרות עברתי ניתוח לתיקון פזילה וגם היה לי משקפיים מגיל קטן (פזילה בעין שמאל שהולכת פנימה לכיוון האף) וזה עבר לי, אבל משהו מוזר אחרי תקופה של פחות משנה המשקפיים החזירו לי את הפזילה, אם הייתי בלי משקפיים לא הרגשתי שום פזילה וגם על הפנים לא ראו שום פזילה, אוקיי היום אני כמעט בן 22 ולפני שלוש חודשים עברתי ניתוח לייזר באמריקן לייזר וחזרה לי הפזילה הזו בעין שמאל, משהו ממש מוזר לי, שלא הייתי רואה טוב (כלומר ברגעים שלא שמתי משקפיים) לא הייתי רואה פזילה אבל מתי שאני רואה טוב (חד וברור, גם עם המשקפיים בעבר וגם אחרי הניתוח לייזר) זה מין פאק כזה או קללה שמתי שאני רואה חד וברור אז יש פתאום חסרון ויהיה לי פזילה ?? אני משתגע מזה אני רואה עכשיו טוב אחרי ניתוח אבל רואה בפזילה אז זה לא שווה כלום, גם מבחינת ההרגשה שלי עם אנשים וגם מבחינת איך שאני רואה, אני דוחה פגישות עם אנשים ובחורות בגלל זה, פזילה זה דבר שהכי מגעיל אותי.. יש לי ביקורת עוד משהו כמו שבועיים אצל הרופא המנתח סתם לבדוק איך הראיה. אני רוצה לדבר עם הרופא המנתח על ניתוח לתיקון פזילה ומה הסיבה שזה התעורר לי ! מה הוא יכול לעשות, לתת לי הטבה לניתוח פזילה או שזה חינם ? ועוד משהו, ניתוח פזילה שני לא יסכן את העיניים ? אני ממש בחששות על זה שבמידה ואני יעשה וזה סתם דופק את העין כמה שיותר ניתוחים.. בבקשה מענה דוקטור, הוצאתי הכל מהלב ואני אשמח לתשובה מספקת, אמיתית, ומחזקת :)

שלום, האם מותר לקחת ציפרלקס 10 מג לאחר הרדמה כללית . האם חייבים להמתין פאק זמן עד שחומרי ננרדמה יוצאים מנגוף? תודה

שלום אני שחקן כדורגל לפני 3 שבועות נשמע פק קטן לאחר ספוט בברך שמאל (יש לציין שלא היה נפיחות או כאב) המשכתי להתאמן כרגיל (לאט לאט התחיל לי כאב בכיפוף הברךמתחת לסדק ) לפני כשבוע וחצי בהיותי רץ נשמע פאק יותר גדול בברך המשכתי במשחק) רק לאחר הסיום הכאב התגבר אך ללא נפיחות או הגבלה בתנועה . לאחר יומיים נבדקתי על ידי אורתופד ברך שקטה ללא נוזל אין רגישות מעל הסדק ,מקמורי ללא רגישות אפלי שלילי . טווח מלא ויציבות שמורה . ממליץ על מנוחה וחזרה הדרגתית כולל קיבוע pes anserinus tendinitis

שלום, לאחרונה בחלק מהחפיסות של טגרטול 400 הכדור היה בצבע שונה מהרגיל (יותר כהה וחזק) ורציתי לברר האם זה כחלק משינוי שנעשה או שיש איזה פאק בחפיסה? תודה רבה

אני מרגיש מדי פעם בערך פעם חודש חודשיים דקירות קצרות אבל כואבות שמקשות על הנשימה מעט ושאני נושם עמוק רוב הפעמים מרגיש כמו פאק וזה משתחרר לפעמים ההרגשה נשארת ובזמן האחרון אני מרגיש כאבים בכתף ואני בן 30 לא פעיל הרבה גופנית (יש לי עליה של שומנים בכבד) ממה יכול לנבוע הבעיה שלי?

שלום אני בשבוע 6. אחרי 2 הפלות ונוטלת קלקסן. אנו מכינים כל בוקר שייק שמורכב מהצמחים הבאים: קייל, נבטי חמניה, פאק צווי, גרגיר נחלים, עלי תרד,סלרי סלק ופרי. האם יש ממרכיבים אלו שאסור? בנוסף מוסיפים לפעמים מעט עלי נענע.

אני עושה החלקה כבר 6שנים אצל אותו בן אדם .. עשיתי לאחרונה אצלו יפנית הכל היה טוב היה קצת פאקים קטנים כי השעיר מקדימה היה יבש מהמחליק .. אז באתי לתיקון .. הוא שם לי חומר כלשהו .. כבר באותו רגע קלטי משו מוזר בחומר .. או כי השיער היה עם שמן .. אבל חזרתי הביתה עברתי עם מחליק קצת נפל שיער אבל תמיד עם מחליק נופל על האזור מס ימים אחכ גילתי שיש לי קרחונת .. אני לא יודעת אם אני נלחצת או לא אבל נראה לי שהיא גודלת.. אני לא יודעת מה לעשות איך יודעים בוודאות שזה לא מחמיר כי שאני מתעסקת עם השיער לא נופל שיער .. ואני מנסה למשוך שיערות מהאזור הם נראות לי חזקות . אבל השיער יבש שם .. הלכתי לספר אחר לשאול אותו אם הוא קולט פאק באזור הוא אומר לי שלא.. אני ממש נלחצת מהקרחת הזו .. איך אני אמורה לדעת שהיא לא גודלת

למה החיים שלי מסובכים כל כך? למה הגורל שלי דפוק? למה הגברים בחיים שלי פגעו בי? נמאס לי. בא לי להרים ידיים. פאק אוף.

תמיד היא רצתה שאני אכעס עליה ולא רק על עצמי. אז הנה אני כועסת, אבל היא לא כאן כדי לשמוע. אני כועסת שהיא פיתתה אותי והלכה, ועכשיו אני כבר לא יכולה לבד. וזה כעס מעצבן, כי אני לא מצליחה לחוות אותו בלב שלם, בילדותיות הגמורה. אני מבינה שהיא בחופשת לידה, ואני באמת שמחה מזה, וכיף לי לחשוב שהיא אמא עכשיו, ואני יודעת שהיא שם. ואני יודעת שנחזור וניפגש ונדבר על זה, וניקח מזה דברים טובים. ואולי היה קל יותר אם הייתי יכולה לקחת את זה רגע כמו ילדה, לא לראות את המורכבות. לכעוס ולהיעלב ולרקוע ברגליים ולא להקשיב לשום קול הגיוני. אבל אני לא יכולה. אין בי את הרכיב הזה. תמיד אמרו "בוגרת" בהשתאות ולא הבינו שזה פשוט פאק בייצור. נעמה, שעדיין בסוף כועסת על עצמה. (ואם זה נשלח פעמיים, כי כדי להוסיף חטא על פשע האינטרנט שלי שוב מציק, אין צורך להעלות את שתיהן... מידי פעם החיבורים עושים לי מבחני סיבולת, עד שאתייאש.)

שלום רב, כתבתי לך לפני שבוע וחצי. בעקבות לחץ חזק מאד בחזה, שמעתי "פאק" והחלו כאבים חזקים מאד. גם בחזה,גם בכתף וגם בעת שיעול ונשימה. חששתי שנסדקה צלע והתייעצתי איתך האם לפנות לרופא. פניתי לרופא, נעשה צילום וכתוב בתוצאותיו שלא נתגלו שברים. לאחר שבוע וחצי אין הקלה בכאב. שאלותיי, האם יתכן שלא תמיד מגלים בצילום סדק או שבר? כיצד יתכן שאין הקלה בכאב לאחר שבוע וחצי? האם כדאי לפנות שוב לרופא? תודה מראש

שלום רב, כתבתי לך לפני שבוע וחצי. בעקבות לחץ חזק מאד בחזה, שמעתי "פאק" והחלו כאבים חזקים מאד. גם בחזה,גם בכתף וגם בעת שיעול ונשימה. חששתי שנסדקה צלע והתייעצתי איתך האם לפנות לרופא. פניתי לרופא, נעשה צילום וכתוב בתוצאותיו שלא נתגלו שברים. לאחר שבוע וחצי אין הקלה בכאב. שאלותיי, האם יתכן שלא תמיד מגלים בצילום סדק או שבר? כיצד יתכן שאין הקלה בכאב לאחר שבוע וחצי? האם כדאי לפנות שוב לרופא? תודה מראש

שלום יש לי כלבה מעורבת בערך בת 3 חודש יש לי אותה חודש לאחרונה החלפתי לה אוכל בשם פרו פאק לגורים מגזע גדול הכלבה עשתה עד עכשיו רק שני חיסונים אחד שאני עשיתי לה ואחד שעשו לה בכלבייה מאיפה שקניתי אותו הכלבה הייתה עם שעלת וקיבלתה תרופה ולאחר מכן חוסנה בחיסון השני כמעט כול צוואה שהיא עושה זה אם דימום צוואה מאוד רכה והרבה פעמיים ביום אני מפחדת שזה לא מדבק בני אדם ביום ראשון יקח אותה לווטרינר הרופאה בדקה אותה בפי הטבעת לפני החיסון ואמרה שהיא בסדר הכלבה מדי פעם עוד משתעלת מה דעתך על המקרה אני מודאגת תודה על מראש על התשובה שתנתן

ידיד התקשר אלי הוא: היי אני: היי מה קורה? הוא: ככה אני: מה יש? הוא: זהבה נרצחה אני: לא מצחיק! זה לא בדיחה! הוא: אני רציני אני: לא! אינמצב! אתמול ראיתי אותה. הוא: אתמול היא נרצחה. אני: נדבר מחר בסדר? הוא: לילה טוב תהי חזקה. אני: תודה ביי. פאק. רק שבוע שעבר ראיתי אותה ... היא צחקה וחייכה... לא מצליחה לקלוט את זה אפילו. לא מאמינה שאני לא יראה אותה עוד לא ידבר איתה.. המשפט הזה זהבה נרצחה מהדהד לי בראש לא יוצא ואני מתקשרת אליה לפלאפון באובססיביות בתקווה שהיא תענה. ושוב המשפט הארור הזה. למה?!?!?!?!? זה לא הוגן!!!

היי , היום בצהריים שמתי טמפון , או חשבתי ששמתי וכבר באותו רגע הרגשתי שמשהו שם לא תקין ונכנס מהר מדי . הענין הוא שאני לא בטוחה שהיה טמפון בתוך המוליך או שהמוליך היה ריק - אולי פאק ביצור? בכל מקרה עכשיואני יכולה לחכות עד יום ראשון או שני? (היום יום חמישי )