תוצאות חיפוש עבור גמורה

רק לשתף כי אני כ"כ לבד עכשיו תנו לי מילים של כוח, לא רוצה לעשות לבד, לא רוצה! רוצה מישהו, באמת מישהו לא דמיון ולא לחשוב ולא רק בפגישות רוצה מישהו לגמרי איתי באמת איתי רוצה שהיא תהיה איתי באמת ולא שתנסה כל הזמן להחזיר אלי את העבודה לא רוצה, רוצה שהיא תבין תהיה שם בשבילי רכה, נוגעת, חובשת את הכאב, מבינה, מקשיבה, אמפתית, אכפתית, נותנת מקום, רוצה בטובתי, מלטפת, מרגיעה, מקבלת, מכילה, שאני אוכל רק להוריד את הראש להרגיע לשכוח מהכל או לזכור הכל ולבכות את כאב הבדידות את כאב הלבד את הכאב של כל הדברים שקרו שהיו שכאבו את הלבד שהייתי בחיים ובילדות דברים שהם יותר עמוקים וכנראה היו יותר קטנים אבל המון לבד כי א"א לא הבין מה קורה לי שם וא"א לא היה שם בשביל לתווך לי את העולם בצורה שהייתה נכונה לי כי אמא לא באמת הבינה מה נכון לי והייתי שם לבד ילדה קטנה, ידעתי שיש דברים שלא שואלים שיזלזלו, שלא יבינו, שיכעסו, שלא יענו אז לא שאלתי ונשארתי כ"כ בודדה וקטנה ומפוחדת, אני רוצה שהיא תבין ותתן לי להרגיש הכי מקובלת הכי בסדר איך שאני בדיוק שתגיד לי רק מילים מרגיעות מנחמות מבינות מלטפות נותנות לגיטימציה והכלה ואמפתיה והבנה ורוגע ושלווה שאני אוכל להוריד את הראש עליה לעצום עיניים ולבכות בלי לחשבן בלי לחשוב בלי החלק שבודק אם זה לעניין או לא אם זה מתאים ומתי וכמה ואיפה ואיך אלא פשוט ככה להוריד את הראש להשען ולבכות את כל הכאבים שהכל יתפרץ ממני בבכי ויצא וילך שהיא רק תהיה ותאהב ותגן ותשמור ותבין ותכיל ותכאב איתי את מה שהיה ואת מה שעכשיו כואב בגלל העבר ולא תגיד דברים לעשות כדי להרגיע ולא תנסה להזיז אותי מהכאב הזה אלא רק תהיה שם ותבין ותיגע ותתן לי לבכות ותעזור לי לבכות ותלטף ותחבק ותפתח ותחשוף עוד כאב ועוד כאב ואח"כ כשכל הכאבים יצאו היא תהיה שם תבין ותקשיב ותכאב איתי את מה שכאב לי כ"כ ונדבר על זה סתם ככה לא כדי לעבור הלאה לא! כדי פשוט להיות עם הכאב הזה ולא שתגיד לי להיות ולהרגיש ושאני יכולה לכתוב לא שפשוט תהיה איתי בזה רק בזה רק בכאב רק בבכי בעצב אם היא תהיה באמת תהיה זה פשוט יוכל אח"כ לעבור להירגע אני אוכל לגדול ואני לא כ"כ רוצה לחשוב מה היא תגיד על כזה מלל היא תגיד נכון נכון זה באמת כואב אבל... ואני שונאת את האבל הזה פשוט שונאת אותו לא רוצה אבל לא רוצה! עוד משהו את זה אני יכולה להגיד לעצמי את זה אני יודעת מצוין יותר מדי טוב אני יודעת את האבל הזה אני לא מחפשת אותו אני מחפשת את לפני האבל הזה את ההבנה אני משתוקקת להכלה לאמפתיה למקום להישען למקום להיות בדיוק אני באותנטיות גמורה בלי להתחפש ובלי שום הצגות רק לזה אני מחכה לזה אני כמהה את זה אני צריכה לא רוצה כל הזמן לדבר על הצורך הזה ואיך אני יכולה לתת אותו לעצמי רוצה שיתנו לי רוצה שיבינו הרבה זמן לא קצת ואז שאני ימשיך את העבודה לא! שיבינו הרבה ויהיו שם בשבילי הרבה ואז כבר לבד אני אוכל לזוז הלאה ואז לבד אני ארגיש שאני כבר מסוגלת יותר ויכולה כבר להתקדם ולתת את זה לעצמי ככה אני חושבת אבל היא תגיד שוב שזה בגלל שאני מאד מאד מאד רוצה לכן אני חושבת ככה אבל זה לא באמת מה שיהיה כי אין סיבה שאני אגמור לרצות זה אולי רק יגביר את הרצון ויעורר אותו עוד ועוד נראה לי ככה היא תגיד וזה מעצבן אותי לחשוב את זה כי אני משתכנעת ממנה ואני לא בטוחה שאני באמת חושבת את זה ואני יודעת שאם היא תגיד את זה אני יאמין ויגיד טוב טוב בסדר היא בטוח יודעת יותר ממני וישכנע את עצמי שבטוח היא יודעת ואני סתם בגלל הרצון האדיר שלי חושבת ככה וזה מעצבן אותי לא רוצה ככה מהר להשתכנע ממנה אני רוצה לחשוב מה שאני חושבת ואני באאמת חושבת שיש כזו דרך שאם נותנים לבנ"א את החסר שלו בסוף החלק הבוגר שלי יוכל לבד לעבור לשלב הבא זה לא יצטרך להיות שהיא תזיז אותי אלא אני לבד ירצה לזוז לבד יחפש להיות עם עצמי וכו'

שלום, אני בקרוב בן 54. בד"כ בריא. להלן הרקע לפנייתי: 1. ב- 2002-3 הרגשתי רדימות במחצית הפנים משמאל, וכפל ראיה כאשר הסתכלתי ימינה. הרדימות נמשכה כ- 20-30 שניות וחלפה, וגם ההפרעה בראיה עברה כעבור כמה שעות. אחה"צ כאשר פגשתי במקרה את הרופאה שלי וסיפרתי לה מה שהיה, היא הפנתה אותי מיידית לבי"ח, עם חשש לאירוע מוחי. לאחר 3 ימי בדיקות שבהם לא נמצא ממצא ברור, אמרו שהיה לי CVA והוא חלף. 2. במאי 2008 קמתי בוקר אחד וראיתי את כל העולם כפול. לאחר פניה לרופא במרפאה הופניתי למיון עם חשד לאירוע מוחי חוזר. לאחר בדיקות רבות כולל MRI לא נמצאו ממצאים של אירוע מוחי. בבדיקה חשמלית של הפעלת שרירי העיניים התקבלה תוצאה גבולית, ולאחר הזרקה של TENSILE נאמר לי שיש לי מייסטניה גראביס MYASTENIA GRAVIS. לאחר שהות ובדיקות במשך שבועיים שוחררתי עם המשך טיפול ב- מסטינון. 3. במשך הזמן הורדתי את מינון המסטינון עד להפסקה גמורה, ולא חל שינוי במצבי. עד היום אני רואה בזויות מסוימות ובזמנים שונים כפול. 5. לאחרונה הרגשתי מעיין נימול ביד שמאל לאורך הזרוע, ומעיין "נעילה" של האצבעות ביד ימין. לאחר התיעצות עם הנירולוג שאצלו אני במעקב מאז האישפוז האחרון הוא הפנה אותי לבדיקת MRI חוזרת. 6. בממיצאים שקבלתי היום, נמצא DVA במוחון מימין, וממצא לוואי - מלאות חלקית בסינוס מקסילרי שמאלי. 7. שאלותי:: 7.1 מה המשמעות של הממצאים מבדיקת ה- MRI האחרונה, ואיך היא מתקשרת לאירועים הקודמים? 7.2 מה אני אמור לעשות בעקבות ממצאים אלה בהמשך? אני מודה מראש על ההתייחסות למצבי והתשובות לשאלותי. אמבר

אשמח שכל אחת תגיד את דעתה בנושא. חשוב לי לדעת אם זה רק בראש שלי או שמשהו כאן לא בסדר. יש לי "חברה" שהחליפה אותי בעבודה שהתפטרתי ממנה לפני כשנתיים. אני מרגישה שרק כשהיא צריכה אותי (בקשר לעבודה לדוגמה) היא מתקשרת, היא אף פעם לא מתקשרת סתם לדבר. לפני יומיים היא התקשרה שנעשה על האש (הייתי בהלם - סוף סוף היא רוצה להיפגש איתי)... מסתבר שבעלה בחיים לא עשה מנגל והוא לא יודע למנגל, (והיא ידעה שבעלי כן יודע) בכל מקרה, הם רצו שנגיע אליהם הביתה ב-16:00 (מרחק של 40 דקות נסיעה) בבוקר קנינו את כל המצרכים לעל האש במשך 4 שעות, בטיפשותנו אמרנו להם שאנחנו גם מזמינים אותם ושיהיה על חשבוננו..... ואז בעלי אמר - הגזמנו, בואי נבקש לפחות שיבואו אלינו... והיא לא רצתה לבוא אלינו, אמרנו לה "תשאלי את בעלך", והיא אמרה "הוא ישן ואני לא מעירה אותו" (יש לציין שהקטנה שלנו הייתה גמורה אחרי הקניות, ואז עד שהיא נשכבה לישון - היינו צריכים להעיר אותה).... סחבנו הכל עד אליהם, האוכל, השתייה, מרשמלו לילדים עם שיפודים, כלים חד"פ, קרמבו, צ'יפס, בשרים מכל הסוגים, שלא נדבר על המנגל עצמו וכל הכלים והציוד לעל האש. המון המון דברים. ומה מסתבר? בעלה בכלל תיכנן רק לאכול ושבעלי ימנגל בשבילו! (אבל קנינו לו מנגל וקבענו לו עובדה שגם הוא ממנגל. ועוד דבר שקרה, אותה חברה הביאה עוד חברה (שלא הודיעה אגב שהיא בכלל צמחונית ולא מתכוונת לאכול) ואותה חברה שאיתה רציתי לדבר, בכלל לא התייחסה אלי, היא דיברה רק עם השנייה. ככה שלא הרווחתי זמן לדבר איתה. ובנוסף, אף אחד לא אכל כמעט כלוםםםםם!!! כי כולם שבעו מהצ'יפס. זה יחס מכבד בכלל לא לאכול כלום? אנחנו טורחים ובסוף יצא שעשינו על האש בשביל עצמנו, לקחנו הכל הביתה! מה אתם חושבים על זה?

בבקשה זה ממש דחוף!! , כ-10 ימים סובלת מכאבי ראש חד צדדיים (בצד הימני של הפנים) כולל כאב חזק בלסת/בשיניים בצד ימין של הפנים. בנוסף, קיים כאב נוסף בעין הימנית במקביל לכל השאר. הכאבים עזים!!! בלילה הכאב נרגע מעצמו. משככי כאבים עוזרים חלקית בלבד בתור התחלה, פניתי לרופא שיניים מכיוון שחשבתי שיש לי בעיה בשן או בחניכיים, לאחר בדיקה וצילום במרפאה (כללית סמייל) נאמר לי שהכל תקין הופניתי לבי״ח ואושפזתי יומיים עברתי בדיקות מקיפות דם/CT ראש/CTA/ בדיקות עיניים ועוד… הכל תקין. לא בדקו לי כלל את הפה מכיוון שאמרתי שרופא שיניים בדק אותי אז ״סגרתי להם פינה״ בנושא הזה. אני כרגע בבית, גמורה מכאבים בהמלצות מבי״ח נכתב שיש המלצה לבדיקת פה ולסת האם למישהו נראה שמדובר בכאבי שיניים או שכאב שיניים לא מסוגל להקרין לראש או לעין ולהתמקד בצד אחד של הפנים? ואם אכן מדובר כנראה בכאב שיניים - לאן אני פונה מכאן? ומה הדרך המהירה ביותר לטפל בבעיה?

שלום לכולם! אז ככה היה בחור שאני מצאתי חן בעיניו,ובמשך חודש-חודשיים הייתי כמו בהרגשה מוזרה הוא אמר שאני ממש מיוחדת וזו פעם ראשונה שדיברתי עם בן על מין הוא פעם ראשונה שאל באיזה גיל את חושבת שמותר להתחיל להתעסק עם זה-עניתי מתי שמרגישים מוכנים 17-18 אפילו מאוחר יותר זה אינדיבידואלי... הוא כול יום שאל מה שלומי,בוקר טוב וכו.. ואז הוא אמר שהוא רוצה אותי בעתיד שלו,והוא אף פעם לא אמר את זה לאף אחת ... ואז אחר כך אמרתי אם נהיה זוג אז עד 18 אין ס*ס הוא אמר טוב ואז אמר עד 17,5 לא לך לא לי...וצחק אבל הוא כמעט תמיד שאל אותי ,מה הפנטזיה שלי? אם נגעתי בעצמי אמרתי שלפעמים אני רוצה את זה ושנגעתי (זה מביך להגיד דבר כזה? אני מרגישה מטופשת) והוא אמר שמהאקסית שלו נשאר לו הצ'אט איתה ותמונות של הגוף שלה והוא לא עשה עם זה כלום ,והיא עדיין עוקבת אחריו. ואז התחלתי לחשוב ,זה לא מוזר מה שהוא שאל אותי? ומחקתי את הצאט הוא אמר למה? שהוא אוהב לקרוא ולחייך ממה שכתבתי (יש לו צילום מסך אחד ,שכתבתי שאני לא שלמה מהגוף שלי,למה?) הוא אמר לזיכרון אבל הוא מחק ואין לו שום זכר.... עכשיו אנחנו לא מדברים,והבנתי שעשיתי טעות ואני מטומטמת,ואני מרגישה לא טוב עם עצמי אם הוא יספר את זה? או אם הוא עדיין יושב ונזכר במה שאמרתי ,זה עבר שימחוק ויעבור הלאה ... ואני מרגישה לא טוב שמישהו יודע עליי יותר מידי.. וגם זה שדיברנו על מין זה מוקדם, לא? מה לעשות?אני רוצה לשכוח את זה..הוא אמר שהכול בינינו ואין פה שום דבר רע,אבל אני מרגישה גמורה ומפחדת.... הוא רצה לדבר איתי רק בשביל סקס? אני לא יודעת למה עניתי ככה אבל אם יש לו מיזה צילום מסך? שאלתי הוא אמר שהוא לא עשה ,למה? ואני סתם עושה דרמה ,אם הוא משקר?? ואם מישהו ידע מיזה? אנחנו גרים רחוק ויש להן רק חבר אחד שמכיר אותי אותו ,עד כמה זה מביך? הוא בן 18 אני בת 16 ,זה היה בכלל בסדר?

שלום הילדה שלי בת 1.11 ילדה מהממת הולכת לישון לילה שלם כ12 שעות מגיל חודשיים. אוכלת יפה. רגועה. מעסיקה את עצמה. מגיל 7 חודשים היינו הולכות לפיזותרפיה כפעמיים בשבוע. ריפוי בעיסוק ושחייה לפני הקורונה היינו רק בפיזותרפיה ובשחייה והיינו רואים את הורי די הרבה . הילדה מגיל 5 חודשים בגן בקיבוץ ואחרי הגן היא הייתה רגילה להיות אצל חבר שלה מהגן שאימו גם חברה שלי כל יום כמעט ממש הגענו למצב שהם היו אוכלים ארוחת ערב כל יום וגם מידי פעם מקלחות ביחד מהקורונה כמובן הכל הפסיק והיינו רואים רק את המשפחה הקרובה שאיתנו בקיבוץ שגרים לידנו מהגינה עוד קצת לפני הקורונה היא התחילה להיות קצת פחות ילדה רגועה ממה שאני הכרתי אבל מהקורונה זה בכי כל פעם שחוזרים מטיול הביתה או שרואים מרחוק מישהו כל דבר הכי קטן שלא מתאים לה או לא מתחשק לה בכי. כל היום אמא אמא גם כשהיא רואה טלויזיה שהיא הכי אמורה להיות שקטה ואז היא פחות אכלה דברים עכשיו שהיא אוכלת כבר טוב בכמעט שבוע האחרון היא פתאום לא מסכימה ללכת לישון היא ממש מפוחדת שנכניס אותה למיטה ואני חשבתי אולי שזה בגלל שבחודש האחרון התחלתי לתת כ4 שעות טלויזיה בבוקר וכ4 שעות טלויזיה בערב בגלל שלא הייתה נרדמת . (עד גיל 1.9 היא לא הייתה רואה טלויזיה או מסך כמעט בכלל) לא הייתי רואה לידה טלויזיה רק אחרי השינה. אני מתחילה לחשוב שהחשיפה לטלויזיה פתאון להמון שעות דפקה לה את השינה וגרמה לה אולי לחרדה שאני לא לידה כי בזמן הזה הייתי הולכת לישון/ מבשלת ולא לידה ממש כמו כל היום את חושבת שיש קשר? אני גם מהקורונה ממש עשיתי לה שיגרה של הגן פלוס מינוס אז אני מרגישה שהילדה עוברת משהו . היא הגיעה למצב שהיא לא רוצה בקבוק כי היא יודעת שאחרי זה הולכים לישון/היא נרדמת וזה מבהיל אותה יש לציין גם כשהיא לא הייתה אוכלת בהתחלה היא רצתה פתאום בקבוק הלילות האחרונעם היא נרדמת רק בנדנודים גם כשהיא גמורה (היא ילדה שנרדמת ללא עזרה בכללי ואין לה מוצץ ולא אצבע) היא לא ישנה צהריים גם כשהיא עייפה בשבוע האחרון רק כשאני נותנת לה בקבוק היא נרדמת איתו ואפילו אם זה לחצי שעה אנע רואה בלילה שזה מקשה עליה מה ניתן לעשות? והאם יש מקום לדאגה שמשהו נדפק אצלה. יש לציין לפני הקורונה הייתי נורא רגועה איתה ומאוד קשובה ובתקופה הזאת מן הסתם הכל אחרת מהצד שלי גם הבכי שלה מאוד מתסכל אותי וגורם לי לאי שקט אחרי שנרגעתי מהפחד מהקורונה עצמה .תודהההה

היי, עברתי לידת ואקום (לידה ראשונה) לפני כחודשיים. עברתי המון דברים מאז הלידה וברצוני לדעת האם לדעתך הלידה לא התנהלה כראוי או שמה אלו תופעות שחוות אחוז קטן מהיולדות (איני מכירה אישה בסביבתי שעברה את הדברים שעברתי לאחר הלידה). שהתינוק היה בתעלה במשך בשעתיים וחצי , החלו ירידות בדופק העובר והפנים שלו היה כלפי מעלה ולא למטה הוחלט לבצע ואקום להוצאתו. 1. לאחר הלידה ועד היום (עברו כחודשיים) אני סובלת מבצקת בפות שאומנם קטנה אבל קיימת. רופאת הנשים שלי טוענת שנשארו תפרים פנימיים שגורמים לכך. 2. 10 ימים לאחר הלידה קיבלתי זיהום בשתן. חיידק שהבנתי שמקבלים בבתי חולים - פסאודומונס. אושפזתי למשך 5 ימים לטיפול אנטיביוטי דרך הוריד במחלקה. 3. לאחר חודש וחצי אובחנתי בזיהום באגן ובנרתיק וטופלתי בשנית באנטיביוטיקה. 4. היום בחודשיים לאחר הלידה אובחנתי בצניחת דפנות הנרתיק - דרגה 1. אני ממש מיואשת, לא מכירה אף אחד בסביבתי שעברה כל כך הרבה דברים לאחר הלידה. אני תוהה האם פתרון הואקום היה הכרחי להוצאת התינוק, ציינתי למעלה את מהלך הלידה. בנוסף, האם יכול להיות כל התופעות שציינתי למעלה כתוצאה מלידה מהסוג הזה? בצקת שעדיין קיימת חודשים אחרי, זיהומים וצניחת נרתיק? תודה רבה

לפני כמה ימים כתבתי על התחושות והרגשות הקשים שעוברים עלי חשבתי שאם אעלה אותם על הכתוב יהיה יותר קל אבל לא.... נורא קשה עם החושך הזה במשך היום..ועם הקולות הבלתי מוסברים בלילות תיפופים בלתי ניתנים לתפיסה של צעדים...ואמול בלילה כאלו מישהו שם לי יד בגרון כדי לחנוק אותי .....נחנקתי... גם זה שבעלי נמצא כאן לא עוזר... אמי ישינה בחדר השינה ..שינה עמוקה ובעלי ישן בסלון..גם שינה עמוקה... רק אני לא מצליחה להרדם... שניהם לא שומעים טוב..מרכיבים מכשירי שמיעה... אין עם מי לדבר .... שוכבת לי בשקט במיטה...קפואה.. לא מצליחה להרדם...כדורי השינה לא עוזרים תמיד...גם אתמול לא עזרו רוצה כבר הביתה אבל עדיין לא יכולה... אם הייתי חולמת...הייתי הוזה....אבל לא..ואף פעם זה לא נהיה יותר קל.. חייבת להשאר לפחות עוד שבוע בגלל הטיפול באימי.. אובדת לי לבד.... אובדת ואין עם מי לדבר... הבית הזה מקולללל הוא לא רוצה לעזוב אותי כשאני כאן כמו גם כשהיה בחיים...המקולל הזה דיייייייייייייי!!!! שיגמר כבר הסיוט הזה.....!!! אני גמורה טוטאלוס... רוצה הביתה הביתה

שלום שמי לינוי, אני בת 19 חיילת, לפני כחודש איבדתי את אימי למחלת הסרטן שהייתה חולה בה במשך 5 שנים, יש לי שתי אחיות גדולות שאינן גרות בבית ואני גרה בבית לבד עם אבי. כחודש לפני מותה אימי הפכה סיעודית וקיבלתי חופש מהצבא כדי לטפל בה. מאוד קשה לי להתמודד עם כל מה שקרה עם הסבל הנוראי שעברה קקשה לי לקבל את זה ולהכיל את זה שהיא סבלה כל כך הרבה וקשה היה לי לראות אותה גוססת כאשר אושפזה בבית החולים 3 ימים לפני מותה. האחיות שלי נשואות עם ילדים ואני מרגישה לבד ושאף אחד לא באמת יכול להבין אותי קשה לי לחזור לשגרה ולחיות את החיים כל מה שאני רוצה זה את אמא שלי, הלכתי לשתי פגישות עם פסיכולוגית מטעם הצבא ואני לא מרגישה שום הקלה או התקדמות. אם יש מישהי שחוותה משהו דומה לשלי כשהייתה בגילי אשמח ליצירת קשר, אני פתוחה לכל דבר שיעזור לי להתמודד עם מה שקרה

אבא שלי, היום התבטא ככה. נכנסתי לחדר ובכיתי. נסיפור הוא כזה; אבא שלי מעדיף את אחי ונותן לו הכל, לו ולחברה שלו. חברה של אחי גרה אצלנו והם מקבלים פה הכלף כלכלה,אוכל,יחס חם מאבי. ואותי.... הוא שונא. כשהוא מסתכל עליי בעיניים יש לו מבט אחוז אימה. הוא ממש מתרתח עלי. אני לא רוצה להתיימר להבין , אבל אני חושש שמדובר בכך שאני מזכיר לו את עצמו, בשלבי חייו המוקדמים ואפילו כעת. אני עובד ולומד. עובד במשמרות, המשכורת לא מגיעה לגובה רב, אבל מספיקה לי די צרכיי. הוא טוען שאני "לא עובד". הוא אומר לי כל הזמן שאני מוזר שאין לי חברים. אני נשבע שאני אוהב, אני אוהב חברים. אוהב אנשים. אבל הוא גרם לי לניתוק עם הסביבה במהלך חיי. הוא תמיד היה אומר לי דברים כגון: " איזה גבר הוא" על חבר שהיה בא אליי, ולכן עם הזמן הרגשתי צורך לנתק את הקשר עם חברים מהבחינה של ביקורם בבית שלי. ונכון, היום אף אחד כמעט לא נכנס אליי . אני גר עם הוריי. ואני ממש מת מפחד שאנשים יבואו אליי ויראו את מעמדי השואף לנחיתות גמורה במארג המשפחתי. ומה בכלל יש לדבר על חברה? היא בכלל תביע סלידה כשתראה את יחסו הלקלקני של אבי אל אחי ואת יחסו המזלזל והדמבחיל כלפיי. כפי שאמרתי קודם, אני משוכנע שאני מזכיר את אבי בקווים כלליים- הוא לא אוהב את עצמו במיוחד וייצור דיי ממורמר, ולכן הוא לא מסוגל לראותני ואף משתגע לנוכחותי. בהיר לי שאם אעזוב את הבית דברים יבואו על תיקונם, לפחות בחלקם המכריע, אך זאת אפשרות שאיננה ברת המציאות כרגע, משום שאני לא מוכן לכך, אין לי דיי כוחות על מנת לאסוף את עצמי נפשית. וגם כלכלית. ולא תהיה עזרה. הוא בחיים לא יעזור לי. אני שואל דבר כזה, מה המקור ליחסו אליי? האם זה הגיוני? האם יש בי משהו שמצדיק את זה? למה אני מרגיש כה מזולזל כשאני מגיע לביקור משפחתי (הוא טוחן ת'מוח למשפחה המורחבת על כמה אני מפריע לו בחיים ) אני מתבייש לבקר אצלהם. יש קטע, שאם אני אומר לו שהכרתי אדם חדש, או מישהו, הוא תמיד שלישי, והוא אומר לי "אתה לא אוהב אנשים, אף אחד לא יכול להסתדר איתך, מעניין אותי מי יסכים להתחתן איתך" ומה הכי מפליא? שהוא אומר שכולם אוהבים אותו ובכל מקום שהוא הולך הוא מרגיש "מעל כולם"- את זה הוא אומר ביחס לביטחון הנמוך שלי. ובכן, אם הוא מרגיש כל כך טוב ומעל כולם, למה הוא תמיד חייב להבהיר זאת? אולי הוא מקיים תחרות סמוייה נגדי? אם מעירים לי ונותנים מחמאה, הוא מסתכל בקנאה, הוא לא יכול לשמוע זאת. הייתה לי לפני חודש וחצי חברה(קשר של חודשיים), משפחתה אהבה אותי, אבל אני עזבתי אותה, אמרתי :"מה היא צריכה חרא כמוני?

לד"ר הידש שלום אני עברתי לפני כ- 20 שנה התעללות מינית מצד אחד מבני משפחתי, אך רק עכשו פניתי לטיפול בכך (עד עתה חייתי בהכחשה גמורה). כחודשיים לאחר תחילת הטיפול ראיתי את המטפל שלי עושה לי את אותם המעשים שעשו בי לפני 20 שנה. סיפרתי לו על כך. הוא אמר שאני עושה "העברה" ושהוא מודאג מכך שזה קורה כבר בשלב כ"כ מוקדם בטיפול. האםאתה יכול להסביר לי מה ההבדל בין ההעברה להשלכה? מה מדאיג אותו? הרי בטיפול צריך לספר את כל האמת, גם אם היא לא כ"כ נעימה. נכון?כל עיניין האונס מאד קשה לי והוא נתן לי בנוסף לזה גם כדורים: קולנקס ואפקסור. וזה כדי להקל על ההתמודדדות אבל בינתיים אני לא מרגישה שיפור, חוץ מרצון לישון כל הזמן.

ד"ר אוליאל ערב טוב אני בת 53 עברתי יתוח להסרת גידול מנינגיומה בצד שמאל מעל האוזן לפני ארבעה חודשים בשבועיים האחרונים אני סובלת מכאבים חזקים באיזור הניתוח ומרגיה מאוד לחצים באיזו ולפעמים יש לי דקירות חזקות במקום הניתוח למספר שניות מרגישה חולשה אני מבקשת לדעת האם התופעות שהזכרתי הן תופעות שאמורות להיות כמה זמן החלמה לניתוח כזה אני לא לוקחת שום תרופה למרות הכאבים האם זה בסדר אני חזרתי לעבודה במשרד מול מחשב האם זה לא מוקדם מידי אני יושבת מול מחשב וכעבור מספר דקות מרגישה לחצים באיזור האם זה מותר לא נעים לי אבל מיום הניתוח נעשתי מאוד רגישה ופגיעה מה שלא היה קודם האם זה תהליך מוכר אני אודה לך מאוד אם תשיב לשאלותי זה יעזור לי מאוד לקבל את המצב בברכה דינה

שלום, יש לי כמה חוליות בולטות עם לחץ מתון. ניסיתי לעבור זריקת סטרואידים, שלא עזרה בכלל. פיזיותרפיה גם כן. אני פשוט מיואשת. הכאב חזק במיוחד כל הלילה, ולא משנה איזו תנוחה אני מנסה, אני פשוט קמה גמורה בבוקר עם כאבים חזקים. מה אפשר לעשות? אני לא יכולה פשוט להשלים עם זה ולחיות עם זה. אני לא ישנה בלילות בכלל. תודה

שלום, יש לי כמה חוליות בולטות עם לחץ מתון. ניסיתי לעבור זריקת סטרואידים, שלא עזרה בכלל. פיזיותרפיה גם כן. אני פשוט מיואשת. הכאב חזק במיוחד כל הלילה, ולא משנה איזו תנוחה אני מנסה, אני פשוט קמה גמורה בבוקר עם כאבים חזקים. מה אפשר לעשות? אני לא יכולה פשוט להשלים עם זה ולחיות עם זה. אני לא ישנה בלילות בכלל. תודה

שלום דוקטור אפי רופא נתן לי פלגיל 3 כדורים ל10 ימים בגלל שישלי כלבים מלוכלכים בבית אז לחסל את החיידקים לעיתים לקחתי רק 2 טבליות ולא 3 רוב הטיפול היה לי תופעות לוואי קשות שלשולים כאבי ראש חזקים תסמיני שפעת חשבתי שיש לי שפעת הייתי גמורה ומושבתת מצב רוח מאוד מאוד ירוד דיכאון קשה אפילו לא סיימתי ליום 10 רק 9 האם זה יהיה יעיל מבחינת חיידקים כי ממש סבלתי מהתרופה הזו לא יכולתי להתמיד בידיוק ועוד כמה זמן הפלגיל יתנקה לי מהגוף אם הפסקתי היום כדי שאחזור לעצמי ? כי הייתה שפעת נראלי זה דמוי מתי אחזור למיטבי מבחינת מצב רוח?

כבר 2 פלוס לפנות בוקר ולא מצליחה לישון אחרי ששמעתי את סיפורי הזוועות שמספרים החוזרים מהשבי הלב שלי שבור יותר מתמיד הבכי לא מפסיק נכנסתי לישון והדמעות לא מפסיקות נסיתי לקחת עוד משהו להרדם ולא עזר .. שוב הולכת למטבח לאכול נראה לי שאני שוב עולה במשקל הגוף שלי מסרב לרגע מנורת הלילה בפרוזדור אינה דולקת הולכת להחליף כדי שבעלי יוכל לראות כשהוא קם לשרותים אחרת הוא עלול ליפול חס וחלילה צרות לא חסרות נמצאות בשפע גמורה טוטלית מכל הבחינות ומה קורה אם אני עושה טעות קטנה..זה בלתי נסלח .. ישנם עוד 2 צעירים במשפחה שאמורים להתגייס לצבא מה יהיה עליהם? הלוואי שלא נחזור למלחמה נוספת 🙏🙏🙏 חטולית

קודם כל בגלל שאני מרגישה לחץ מטורף. התחלתי לפרסם מלא מודעות בעיצוב שיער, ולדעתי אני יודעת דברים ממש יפים. אמנם לא יודעת יותר מידי אפשרויות ואופציות אבל יש מספיק מבחר לבחור ממנו (מבחינת תסרוקות) אבל משום מה, הלקוחות בוחרות את הדברים הכי הזויים שקיימים שלא למדתי! ובכלל לא רוצות מתוך מה שאני מציעה. דווקא הבנתי שהיום הולך כמה שפחות מתוסרק, כמה שיותר טבעי, כמו תסרוקות פתוחות גלי כזה, או אסוף נמוך עדין, לא דברים משוגעים מידי. והן באות עם דרישות של דברים אחרים לגמרי, ואפילו דברים שעדיין לא התמקצעתי בהן ששמרתי ליותר מאוחר (כמו גוונים) - הן כבר עכשיו מבקשות!! חח כאילו דווקא מה ששמרתי לסוף, הן מבקשות עכשיו.. וגם סתם לדוגמה, את התסרוקת הקודמת עשיתי, עם הפפיון הקטן במרכז הראש שעשוי מהשיער עצמו, ולמטה שיער גלי, אז חמותי אמרה כזה "איזה צעירה היום עושה פפיון?! זה משונה" וזה הוריד לי את הביטחון וכנראה כתוצאה מזה הלקוחה של אתמול (נערה בת 15) קלטה ששידרתי חוסר ביטחון וויתרה על זה שאעשה לה תסרוקת..... לגמרי ויתרה.. אפילו לא התחלתי והיא פשוט הלכה ואמרה שאמא שלה תדבר איתי, ואז קיבלתי טלפון והאמא אמרה שלא נעים לה אבל שהילדה שלה מעדיפה מישהי עם יותר ניסיון... בנוסף, הקטנה שלי התחילה להתעורר בלילות להנקה. זה אף פעם לא היה, מגיל חודש וחצי ישנה לילה שלם. כנראה בגלל המצב הביטחוני שהתחלנו להעיר אותה לממ"ד היא התחילה להתעורר גם אם אין אזעקה. ואין לבעלי איך לעזור לי עם זה כי היא רוצה לינוק. גמורה מעייפות... וגם, אפילו להחליף לה חיתול, או לקלח אותה, שזה אמור להיות לכאורה פשוט, היא ממש מתנגדת. היא גם ממש חזקה והיא יודעת להתנגד וממש קשה לעשות אפילו את הפעולות האלה איתה, ופעם זה לא היה ככה.... שלא נדבר שגם ביום דווקא שאני עסוקה ונותנת לה לשחק לבד, היא רוצה אותי וצורחת בקול מאוד צורם ולא נעים.. ממש אי אפשר לשמוע את זה אפילו... גם עכשיו היא בקושי נותנת לי לכתוב לכם. צרחות נוראיות... יש לכם אולי רעיון מה לעשות שיהיה לי יותר קל...?

שלום מזה כ-7 חודשים שאני סובל מכאבים באזור הקרסול ומעליו עקב מאמץ יתר והליכה עודפת ללא מנוחה כתוצאה מעבודה בתחילת הדרך עשיתי פעמיים צילומי US שהראו כי קיים טנוסנוביטיס 'קל' בגיד ה TP והגידים הפרונאליים. הייתי מושבת עם כאבי תופת בחודש - חודשיים הראשונים. מאדם פעיל שיכול ללכת קרוב ל10 קילומטר ביום... אני עושה מזה אולי עשירית היום. לאחר כחודש פניתי לאורטופד שלא באמת נתן מענה ופשוט שלח אותי לMRI. הMRI הראה כי קיים תהליך ציסטי תת קורטיקלי זעיר בצוואר של עצם הלטוס. נכתב גם כי מוגדם נוזל תוך פרקי בכמות קטנה במפרק הטיביו טלרי. כמו שאמרתי עברו מאז הפציעה 7 חודשים, היום אני עדיין עם כאבים וקשיחות באזור, מספיק שאלך קילומטר - שתיים וזה ישאיר אותי בכאבים לכמה ימים אחרי זה. לא נפגשתי עם אורטופד מאז ולא עשיתי פיזותרפיה בצורה רשמית. מציין שאני בסוף שנות ה20. השאלה שלי זה מה ניתן לעשות בשלב הזה, האם זה צפוי לעבור או שאחרי פרק זמן כזה זה עובדה גמורה ורק התערבות כירורגית יכולה לשפר את המצב?

שלום לכולם, השנה יצא כנראה למשפחתנו, הגם אם מפורקת, להתכנס יחדיו לשבועות ואפילו החייל הלוחם ביחידת קומנדו צפוי לצאת ולהיות איתנו ולציין יום הולדת ומעבר לעשור הבא שלו. נקווה. החדשות מרגשות ממש, ועדיין חוששת שיסנוורו מידי, ורצוי שגם נתבונן ממעוף הלוויין על התמונה השלמה ולא נשכח. ואני, ממשיכה גם בעולמות קטנים של גידול יצורים עדינים עדינים. מרתקים ומרתיעים אנשים מסוימים בה בעת. עדיין מלווה מידי יום את הבחור חולה הסרטן המפושט האלים והמתקדם. איך זה קורה, פשוט קורה תמיד שישנה דמות נזקקת שאני שם בשבילה. אך לאחר שנות טיפול, עכשיו, באופן שונה ונפרד. והכאבים בגוף - לעתים בלתי נסבלים, אך ישנם גלים של הטבה יחסית. גלים זה כבר מצב משופר. שבועות טעים, ורווחה - whew - בלי בשר. סוריקטה

אני כל פעם חוקרת אנשים איך זה להיות הומו ולסבית ומה ההשלכות ומנסה תמיד לדבר על זה ולומר שזה לא כזה גרוע מה אני בתהליך של לקבל את זה ואני לא יודעת? אני בהכחשה? אני כל כך מפחדת אלוהים זה תסמינים של hocd? כי לא ראיתי ואני גם לא יודעת אם זה מה שיש לי בכלל

רציתי לדעת אני פעם הייתי טיפוס מאוד איך אומרים סוציאלי ותקשורתי עם הסביבה אבל היום אני עברתי טרנספורמציה גמורה שאני לא מדבר הרבה מתעלם מבקשות של אנשים ואפילו מדבר ברשת איתם במקום בפון ואני לא ממש מת על זה וגם זה מפריע לי בסדר יום כל החסימה הזאת שגורמת לתסכול וקצת כעס ואחראים לזה האנשים מהמשפחה שאני גר איתם (אנטיפתים טוטליים ) שמדברים איתי רק לסירוגין ומתי שהם רוצים שלא לדבר על הניכור בחוץ שרק מחריף את הכל איך אני מפסיק להיות איש כזה ולהיות האני מלפני 18 שנה

שלום, סובלת שנתיים מכאבים רצופים כרוניים ומחמירים בבטן. עשיתי כל בדיקה אפשרית בתחום הגסטרו. לפני כמעט שנה נעשתה קולו שמצאו בה ארוזיות באיליום אבל נשלל קרוהן. מצלמה למעי לא העלתה דבר חריג. אני מאבד את השפיות מהכאבים. משככי כאבים שנתנו רופאי גסטרו לא עוזרים בכלל ורק יוצרים תופעות לוואי נוספות על הסבל של הבטן. אני פשוט גמורה מכאבים. זה כל היום כל הזמן ולא התקפים! לרופאי הגסטרו פשוט אין תשובה ורק רוצים להעלות את המינון של המשככים על אף תופעות הלוואי של כולם! זה לשים לפסטר על בעיה קיימת . האם יש רעיון למה זה יכול להיות? אולי הידבקויות שלא נראות? אולי כן יש דלקת על אף שגם הקפסולה וגם צואה לא מראים? אודה לכל הצעה כי אני מאבדת את השפיות מהכאב הפיזי הכרוני. תודה

היי שרון לילה טוב מה שלומך? אתמול הייתי בועדה ולפי מה שראיתי בפרוטוקול אישרו לי לשנה וחצי נכות . אבל הפסיכאור בועדה רשם שבנוסף לאוסידי יש לי הפרעת אישיות תלותית. מאותו רגע אני גמורה ואוכלת סרטים. בנוסף התחלתי עבודה חדשה וההיא שקיבלה אותי כל כך סמכה עליי לפני שבוע וחצי התחלתי ולמדתי מהר את התוכנה והעבודה וקנו לי ריהוט חדש,למשרד ושחררו כבר את ההיא שאני אמורה לבחליף ועכשיו אני לא יודעצ איך לומר לה את זה מה את מייעצת לי?ומזה ההפרעת אישיות הזאת?

היי! יש לי חברה וחבר שהם מכירים 10 שנים. החברה יצא עם מלא בנים ,החבר אולי עם 2. ובהתחלה מישהו אמר לי שאני מוצאת חן בעיניו,הוא התנהג איתי שונה ,הוא לא קילל אותי וכו'.. עם שאר הבנות הוא מעשן ,שותה ,מקלל וכו'. שרציתי לשחק עם בן דוד שלי במטקות ,הוא שיחק איתו ואז אמרתי לו לך לשיעור ,והוא חייך ואמר "למה"? האמת שלא ממש הבנתי את ההתנהגות שלו.. או שהוא התעלם ממני או שהוא דיבר איתי. גם פעם רמזתי לו בצחוק אם הוא יכול להביא תשובות למבחן ,והוא באמת השיג .היו כמו סימנים שזה באמת היה נראה ככה והיו שלא.. ולא מזמן החברה הזו אמרה שאם הם בכיתה שאם אפשר בבקשה לא להיכנס ושהם כמעט יוצאים. אבל ביום שלישי ,היא לקחה ממנו את המעיל ואז הוא בא ואמר שהוא צריך את המעיל שתחזיר לו והוא הולך הביתה..או שהיא לא תפסה את הכדור הוא קראה לה גמורה,הם רבים בצחוק מכות ... גם פעם הוא שאל את אח שלי אם הוא מוצא חן בעיני,אז זה שדיברתי איתו לא יחשב שנטפלתי עליו? אנשים אחרי 10 שנים חברות באמת יכולים לצאת אחד עם השני? האמת בגלל שחשבתי שאני מוצאת חן בעיניו זה קצת הזיז לי ,עכשיו כבר לא ואני שמחה בשבילה ,אבל אנשים לא יחשבו שאני נואשת?