עוד בתחום
מאמרים מקצועיים
וולנטיין דיי 2022 – איך לשדרג את הסקס בימי קורונה
מיניות וסקס בקורונה - לקראת וולנטיין דיי רכזנו עבורכם את...
הי סוריקטה, נקווה שאכן זה גל ושזה יעבור, ובכל מקרה - שמש עוזרת לויטמין D, שזה נהדר. והקשר שאת עושה בין התוך אישי לבין המרחב הכללי - נשמע נכון וחשוב. לכן המלחמה, כדי לנטרל את המחבל הפנימי. מלחמה עיקשת וקשה. ואני בעד קשרים. אודי
שלום לך ראשית מתאורך נראה כי את סובלת (גם ) מlong covidומכך ההחמרה בעייפות ובקשיי הריכוז סרוקסט כשלעצמו עלול לגרום לעייפות קשה. פרוביגיל אמור לעזור מיידית במנון שיתאים לאדם ,אני אישית משתדלת לא לתת אותו מבלי התוויה מתאימה אלא לבדוק את הסיבה הבסיסית לתסמינים. התייעצי עם הפסיכיאטר המטפל בך. הרגישי בטוב ד"R מיכל לוסטיג
היי משה האם הבאת מכתב של פסיכיאטר? אולי זה עשוי לעזור...נראה לי שהוא האדם שאמור לתת חוות דעת מקצועית על מצבך. במידה ועשית זאת אז נראה לי שאולי כדאי לשאול בפורום עורכי דין על זכויותיך במצב כזה. מקווה שאתה יותר בטוב היום ? או גם מטופל. ליאת
וולנטיין דיי 2022 – איך לשדרג את הסקס בימי קורונה
מיניות וסקס בקורונה - לקראת וולנטיין דיי רכזנו עבורכם את ה"עשה ואל תעשה" של עולם הסקס בימי הקורונה וגם כמה טיפים שישדרגו לכם את מערכת היחסים
הי סוריקטה, נקווה שאכן זה גל ושזה יעבור, ובכל מקרה - שמש עוזרת לויטמין D, שזה נהדר. והקשר שאת עושה בין התוך אישי לבין המרחב הכללי - נשמע נכון וחשוב. לכן המלחמה, כדי לנטרל את המחבל הפנימי. מלחמה עיקשת וקשה. ואני בעד קשרים. אודי
שלום לך ראשית מתאורך נראה כי את סובלת (גם ) מlong covidומכך ההחמרה בעייפות ובקשיי הריכוז סרוקסט כשלעצמו עלול לגרום לעייפות קשה. פרוביגיל אמור לעזור מיידית במנון שיתאים לאדם ,אני אישית משתדלת לא לתת אותו מבלי התוויה מתאימה אלא לבדוק את הסיבה הבסיסית לתסמינים. התייעצי עם הפסיכיאטר המטפל בך. הרגישי בטוב ד"R מיכל לוסטיג
היי משה האם הבאת מכתב של פסיכיאטר? אולי זה עשוי לעזור...נראה לי שהוא האדם שאמור לתת חוות דעת מקצועית על מצבך. במידה ועשית זאת אז נראה לי שאולי כדאי לשאול בפורום עורכי דין על זכויותיך במצב כזה. מקווה שאתה יותר בטוב היום ? או גם מטופל. ליאת
שלום לך את עברת דברים מאוד קשים, בגלל שזה גיסך קשה גם לעבור הלאה. יכול להיות שבעבר התנתקת מזה והצלחת להנות מסקס והיום הדברים צפים, ואולי חוסר החשק קשור גם עם דברים אחרים אישיים וזוגיים. תפני למטפלת מינית מוסמכת עם רקע בעבודה סוציאלית קלינית או פסיכולוגיה קלינית דרך אתר איט״ם, לבד או עם בעלך לפי הרגשתך, לטיפול מיני אישי זוגי משולב
הי גלי, אם רק הייתי מחכה שלא יכתבו כאן, לא הייתי נשאר פה כל כך הרבה זמן :-)... אודי
הי מימה, הדבר היפה בנרטיב זה שאפשר לעצב אותו ולשנות אותו. אודי
שלום מוקה, איני מכיר ספר שקריאה בו גומלת מסמים. כן יש כפרי גמילה (שעולה כסף רב להיות מטופל בהם) ומחלקות לתחלואה כפולה בבתי חולים לבריאות הנפש. נסה להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי מה האפשרויות העומדות בפניך. ברור שטיפול יכול לעזור לך שלא להכנס שוב למעגל ההרסני והמוכר. בהצלחה, אודי
שלום הבובה, אני לא יודע אם המחשבה לנסוע להולנד היא תכנית מציאותית או לא בחיים שלך ואני לא יכול לדעת אם הוצאתה לפועל הייתה מועילה לך או לא. לשאלה האם לעשות רילוקיישן או לא יש בודאי היבט פסיכיאטרי אבל ביסודה זו אינה שאלה רפואית-פסיכיאטרית. כדי לקבל תשובה אישית ועניינית על השאלות האלה את צריכה לפנות לפסיכיאטר שמכיר אותך ואם אין- אז לפנות לאחד ולקבל ייעוץ אחרי בדיקה והערכה.
שלום בת אל, אני חייב לומר שאני מתרשם מהמילים הכתובות שאת מוצפת ובאי שקט, מצב שאופייני לחרדה. אם זאת, יכול גם להיות שאני מתרשם מכך משום שניסית לדחוס כל מה שעבר ועובר עלייך בכמה משפטים, וזו משימה לא פשוטה. אני שואל את עצמי מה את בעצם שואלת. ברור לי על פניו שהרבה חוויות חיים, חלקן מורכבות, לוקחות חלק במחשבות וברגשות שלך ושקשה לך להכיל אותן. חלק מהדרך שלך להתמודד עם מצב זה, ואני קובע את זה בזהירות וללא היכרות אמתית עם חייך, הוא על ידי יצירת מחשבות על חולי גופני. אני חייב לומר שזה מצב מוכר ושאת לא "משוגעת". אנחנו חרדים ממצבנו הגופני וממחלות, כאשר בפועל הבדיקות מראות שאנחנו בריאים, במיוחד כאשר מצוקות נפשיות סוערות בתוכנו ללא פתרון. "המחלה" הגופנית הופכת אז למעין משהו להיאחז בו, עד כמה מוזר שזה יישמע, שמסיט את המחשבות שלנו מהבעיות האחרות שלא נותנות לנו מנוח. אני מקווה שאני מצליח להיות מובן לך. שמתי לב לאי נוחות שלך בנוגע לטיפול פסיכולוגי. להבנתי את נמנעת מטיפול פסיכולוגי מכיוון שאת חוששת שהפסיכולוג ייתן לך כדורים. אז דעי שפסיכולוג לא נותן כדורים בשום מקרה ובשום מצב. פסיכולוג יכול להמליץ אבל לא לרשום ולא להכריח. את חוששת ללכת לטיפול מסיבות אחרות ואני מבין אותך, או לפחות חושב שאני מבין. נראה לי שאת נמנעת מטיפול משום שאת מבינה שטיפול נוגע בנקודות הרגישות והמכאיבות. אם כך אז דעי שזה נכון, הוא באמת נוגע בנקודות הרגישות והכואבות. אבל, וזה אבל גדול, המטפל עושה זאת ברגישות, במקצועיות, בהדרגה, מתוך הקשבה וכבוד עמוק לך ולחיים שלך. זה תהליך עדין בו את מוצאת מקום לעצמך ולחוויות שלך בלי שיפוט וביקורת. יש מישהו או מישהי מולך שכל עניינם הוא למצוא עבורך את השביל להחלמה. ממליץ מאוד מאוד מאוד. תכתבי לי מה דעתך יהודה
היי שוב מיכ, עוד לפני שקראתי מה שכתבת פה כתבתי לך שתרשי לעצמך קצת אסקפיזם. והנה את כותבת על הצורך בהקלה...וזו בדיוק כוונתי. תעשי מה שאת יכולה כדי להקל על עצמך, לפעמים גם מהמחשבות, שאלות ותהיות. , שוב חג שמח ליאת
שלום לך, זה אכן קונפליקט רציני. המחוייבות בגיל כל כך צעיר עומדת אל מול הרצון "לזרוק הכל" ובהחלט עלולה להביא לתחושת מצוקה. מעבר ללהבין את ההרגשה הזו, אין יותר מדי מה לעזור כאן בפורום. אני משער שדיבורים בנוסח "גלי מחוייבות לילדך" וכו' משקפים רק חצי מהתמונה. אני ממליץ לפנות לעזרתו של איש/אשת מקצוע. אודי
מיכ יקרה! חג ש-מ-ח! באמת! אוהבת את דברייך ואת דברי המטפלת שלך. תהני בחג, ו...תרשי לעצמך גם קצת אסקפיזם זה בריא לפעמים :) ליאת.
שלום מבולבל, צר לי לקרוא על המצוקה הקשה שלך של חברתך. הקריטריון היחיד למשיכה לגברים או לנשים הוא מה קורה לך בסיטואציות מיניות שאינן מעוררות חרדה. האם, למשל, עכשיו בקיץ, כאשר גם גברים וגם נשים הולכים ברחוב בלבוש חושפני, או בחוף הים, או בבריכה או בחדר כושר - על מי אתה מוצא את עצמך מסתכל מבחינה מינית? על גברים, על נשים, על שניהם? אם אתה מוצא את עצמך מסתכל אך ורק על נשים ועדיין חושש שבאיזה שהוא אופן עקיף אתה נמשך אולי לגברים, אזי ייתכן שאתה סובל מ-Homosexual Obssesive-Compulsive Disorder, כלומר, מהפרעה כפייתית המופיעה אצל גברים סטרייטים כשהאובססיה המרכזית היא חשש שמא הם נמשכים לגברים, למרות שבפועל הם נמשכים אך ורק לנשים. הטיפול בהפרעה הוא כמו בהפרעה כפייתית רגילה, בעיקר שילוב של טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי (עיין, למשל, בספר "די לאובססיה" של עדנה פואה ורייד וילסון בהוצאת "מודן"). כמובן שכדי לבסס אבחנה זו יש צורך בריאיון פנים אל פנים עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. מעבר לכך, אתה מזכיר כמה פעמים דימוי עצמי נמוך (ואפילו משתמש במילה "אפס" לתיאור עצמך!). זהו, כמובן, נושא מרכזי בטיפול פסיכולוגי, שממנו נובעות הפרעות נפשיות רבות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il
שיהיה בהצלחה גדולה!! הדרך לבדוק את איכות העוברים היא להתסכל עליהם אחרי ההפשרה ולראות אם הפשירו יפה, בלי שברים ואם הם ממשיכים להתפתח ולהתחלק. יש גם בדיקות גנטיות שמבצעים לעוברים, אבל זה רק במקרים שיש פגם גנטי שצריך לחפש שהועבר מההורים. נכון, התוצאות שלך מעולות, וטוב שסיננת את הרופא בעניין הגיל, אבל בכל זאת, כן יש קצת משחק לגיל. אבל אני מאמינה לגמרי שאת יכולה לכבוש את היעד כמו גדולה! יאללה, דברי איתם, תסבירי להם יפה יפה שאין להם לאן ללכת, שאמא מחכה להם בזרועות פתוחות עוד פחות מ 9 חודשים! מחזיקה לך אצבעות &&&&&&&&&&&&&
שלום נאור, אני חושבת שמה שאתה מכנה "טיפול עצמי" הוא משהו מאד מוגבל וחלקי. נשמע שכרגע ישנן מחשבות קצת טורדניות במספר נושאים. ממליצה לא להמשיך לטפל בעצמך לבד אלא לנסות לקבל טיפול בעזרת מישהו אחר. ליאת.
שלום רב, גם אני שמחה בשביל בנך, על ההזדמנות להתחיל מחדש. זה נכון שלא תמיד כדאי ליזום מ?ע?בר כזה כפיתרון יחיד לבעיה חברתית, אבל אם זה כבר קורה - למה לא לברך על כך? מה שדווקא כן העציב אותי בדברייך, זה שהמורה אינה מתגייסת לעזרה. כיום אנחנו כבר יודעים שבידוד חברתי או דחייה עלולים להותיר אצל ילדים צלקות של ממש, ולפיכך הצוות החינוכי אמור לעשות כל שביכולתו כדי למנוע מצבים כאלה או למתן אותם. בעיני, יש טעם לתעקש על מעורבותם של גורמים בביה"ס החדש (יועצת או פסיכולוגית ביה"ס), וכמובן מחנכת הכיתה, לפחות במניעה של אלימות מילולית או פיזית, או התנהגויות פוגעניות אחרות. מאחר שהבדידות החברתית עלולה לשאת איתה פוטנציאל נזק, הייתי מברכת על כל קשר חברי קרוב ומטפחת אותו, גם אם הילד האחר אינו "כוכב". הייתי מדגישה באזניו ערכים של נאמנות, חברות, כבוד לכל אדם באשר הוא, והתגייסות לעזרה. הידיעה שהוא מסייע לחבר חלש יותר הנמצא במצוקה, יכולה לתרום לתחושה של משמעות וערך, ולבסס בין שניהם ברית אמיצה. אני מאמינה שחבר טוב (גם יחיד) הוא עולם ומלואו. כדי לטפח אצל בנך תחושת כשירות וביטחון, אני ממליצה לפעול גם בכיוון של העשרה ותגבור בתחומים בהם הוא מצטיין. כך, לבד מהמצויינות שעשויה להמריא' אותו מעלה, הוא יוכל להרחיב מעגלים חברתיים ולפגוש ילדים בעלי איכויות וברמתו. אם תראי שגם בביה"ס החדש הוא נשמט לאחור, פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להעריך מה מוקד הקושי ולהציע התערבות מתאימה. בהצלחה ליאת
שלום לך. לי לא נראה שאת מכורה לשוקולד, אך בהחלט רואים קוים שלן "אכילה רגשית או זוהי בריחה מהמציאות. אם את מעוניינת , תפרטי יותר וכך אוכל לנסות לעזור לך.
שלום רב. לא צינת בן כמה הילד. כעקרון נשמע שיש קושי, וסביר להניח שהקושי הוא בגבולות. אני נמנעת מלתייג את הקושי כהתמכרות אך בהחלט יש קושי להתמודד עם המצב והגיל המורכבים. אני חושבת שיש לקבוע עם הילד בהסכמתו את הגבולות ברורים מאוד(מתוך האופציות שאתם מציעים לו) ולאכוף את ההחלטות. בהצלחה במידה ותעבירו קצת פרטים אשמח להרחיב. המייל שלי [email protected]
פונה יקר כל אדם מכיר את עצמו בצורה הטובה ביותר ורק הוא יודע האם תפקודו המיני קשור או לא קשור לרגשותיו ולתשוקתו כלפי בת הזוג. במרבית המיקרים התפקוד המיני קשור בצורה הדוקה לרגשות ולתשוקה כלפי בת הזוג. מתוך מכתבך הארוך והמפורט נראה שהקשר הוא ישיר ושאכן ליבך וגופך לא היו שלמים עם הבחירה. הגוף אינו משקר. אם היית כה אמביוולנטי ברגשותיך וכה לא ממוקד בתשוקתך המינית כי פינטזת בזמן המין על בנות אחרות, הדבר המתאים ביותר הוא שהגוף יגיב על כך בפגיעה בתפקוד המיני. על מנת לסיים קשר חברות עם בת זוג אין צורך לברוח לחו"ל. פשוט מסיימים וזהו. נסה בפעם הבאה שאתה נכנס לקשר להיות יותר שלם עם רגשותיך ולפעול בהתאמה לרגש האהבה והמשיכה המינית לבת הזוג. אם התופעה תחזור שנית, שבה אתה אוהב ונמשך רק לזו שאיננה אפשרית, ולא אוהב מספיק ולא נמשך מספיק לבחורה הזמינה האוהבת אותך, הרי שאז ורק אז, אם יחזור הדפוס הזה, ניתן יהיה לדבר על קושי בהתחברות למה שיש והתקעות בעולם המשאלות הדמיוני. כל טוב ובהצלחה אילנה
הי מ.מ. יש שלב, בטיפול שעובד, בו הדברים מתסדרים בעולם האמיתי. את מתארת טיפול שהוא הרבה זמן תקוע, מה שאומר שיכול להיות שהוא אכן מהווה בריחה מהמציאות ולא משמש ככלי להתמודד איתה טוב יותר. ענבל
הי דפי, כמה זה טוב לפעמים שאני מתעכבת במתן תשובה.. יפעת ודנה הקדימו אותי ובעצם תגובתן נתנו קונטרה לכותרת שלך: העץ המלא כקונטרה לריק, הביחד כקונטרה ללבד... תשובות מהלב ניתנו לך כאן לפניי, ולא אוכל לומר זאת טוב יותר מהן. הפגיעה היא גדולה, אבל אין כאן באמת דחיה אלא רק טעות אנוש תחת כוונה טובה - להתחשב בבקשתך וברצונך. כבר דיברנו השבוע על זה שכולנו לפעמים טועים.. תוכלי לסלוח? ענבל
שלום, איני מהווה סמכות בנושא תרופות, מאחר ואיני רופא. עלייך להתייעץ עם הרופא המטפל. למיטב ידיעתי - אלכוהול אסור, אבל רופא יוכל להסביר לך בדיוק מדוע ומה הסיכונים. אודי
גלית יקרה ברור לי שאת נמצאת במלחמה יומיומית עם עצמך מלחמה שאינה בשליטתך. את חייבת לפנות ולקבל עזרה מקצועית ולראות למה כשאת אוכלת את פתאום אינך יכולה לעצור ולבדוק למה הצורך הזה לברוח לאוכל כי אוכל הרבה פעמים מהווה עבורנו מקור לנחמה, בריחה מהמציאות ומענה לחסכים שנמצאים אצלנו.לכי בקשי עזרה ופתרי את הבעיות אל תשאירי אותם באוויר כי זה לא בריא.
נילי יקרה, את רוצה את עצמך. רוצה נחמה ורגיעה. הזנה. לא לבד, בקבוק, אפילו פטמה שוב, אם אפשר. זו כמיהה. כואבת. דווקא ה"רוצה" שלך - מעודד. אל תוותרי על הצורך והרצון. אל תוותרי. שלך, אודי
