כיצד מתמודדים עם חרדה אצל ילדים במלחמה ומה עושים כשילדים...
מה שאתה מתאר נשמע כמו ביטוי קלאסי של חרדת ביצוע, גם אם אינך מרגיש לחוץ במודע. זקפות בוקר חזקות ותגובה מיידית למגע עצמי מעידות שמערכת הזקפה שלך פיזיולוגית תקינה, ולכן כשהזקפה נחלשת דווקא בזמן מגע מיני – זה לרוב נובע מגורמים נפשיים: לחץ, דריכות יתר, ביקורת עצמית או ציפייה "לתפקד". בהתאם - הטיפול צריך להתחיל בהתמקדות במרכיב הרגשי: להאט, להפחית דרישה מעצמך, להתמסר לתחושות במקום להוכיח ביצועים. ציטרולין, למי שתוהה, הוא חומצה אמינית טבעית שמקדמת ייצור תחמוצת החנקן (NO) בגוף, חומר שמרחיב את כלי הדם ומשפר זרימת דם לפין – בדומה, אך בעדינות רבה יותר, לויאגרה. לכן לעיתים משתמשים בו כתוסף תומך בזקפה. הוא נחשב תוסף בטוח יחסית לשימוש יומיומי, גם לאורך זמן. מינון מקובל לשיפור זקפה הוא 1,500–3,000 מ"ג ליום, עדיף על קיבה ריקה, כחצי שעה עד שעה לפני פעילות מינית. אין חובה לקחת אותו דווקא לפני כל מגע – חלק מהגברים מדווחים על שיפור עם נטילה יומית קבועה. תופעות לוואי אפשריות הן נדירות, אך כוללות תחושת חום, כאבי ראש קלים או ירידה בלחץ דם – בעיקר במינונים גבוהים. לא מומלץ לשלב אותו עם תרופות להורדת לחץ דם או תרופות לשיפור זקפה מבלי להתייעץ. חשוב גם להבין שציטרולין אינו "מעורר חשק" ואינו משפיע אם הבעיה המרכזית היא רגשית. לכן, כמו שציינתי, הוא יכול לשמש ככלי עזר – אך לא תחליף להתמודדות עם חרדת ביצוע עצמה, שהיא כנראה לב העניין במקרה שלך. זה פתרון קו שני בלבד, לשיקולך, ורק אם רוצים תמיכה פיזית זמנית. אם לא תטפל בגורם הרגשי – גם הציטרולין לא יפתור את הבעיה לאורך זמן.
שלום לך, קבל רעיון למחשבה: לכעוס או לנהל ויכוח 'בשקט' או ב'תרבותיות' - זה לא קצת זיוף?... אם זה כך, ייתכן שאמך כועסת בשביל שני אנשים: בעבור עצמה ובעבורך. אודי
הי חטולית, כנראה שמאוד רצית שהפגישה תתקיים ולכן 'הקדמת' אותה בשבוע. זה מביך אמנם, אבל גם מבטא את הצורך... אודי
כיצד מתמודדים עם חרדה אצל ילדים במלחמה ומה עושים כשילדים במצב חירום מפגינים פחד, בכי או רגרסיה? וגם: איך לשמור על שפיות הורית בתוך הממ"ד? הפסיכולוגית הקלינית לילך קורן מסבירה
מה שאתה מתאר נשמע כמו ביטוי קלאסי של חרדת ביצוע, גם אם אינך מרגיש לחוץ במודע. זקפות בוקר חזקות ותגובה מיידית למגע עצמי מעידות שמערכת הזקפה שלך פיזיולוגית תקינה, ולכן כשהזקפה נחלשת דווקא בזמן מגע מיני – זה לרוב נובע מגורמים נפשיים: לחץ, דריכות יתר, ביקורת עצמית או ציפייה "לתפקד". בהתאם - הטיפול צריך להתחיל בהתמקדות במרכיב הרגשי: להאט, להפחית דרישה מעצמך, להתמסר לתחושות במקום להוכיח ביצועים. ציטרולין, למי שתוהה, הוא חומצה אמינית טבעית שמקדמת ייצור תחמוצת החנקן (NO) בגוף, חומר שמרחיב את כלי הדם ומשפר זרימת דם לפין – בדומה, אך בעדינות רבה יותר, לויאגרה. לכן לעיתים משתמשים בו כתוסף תומך בזקפה. הוא נחשב תוסף בטוח יחסית לשימוש יומיומי, גם לאורך זמן. מינון מקובל לשיפור זקפה הוא 1,500–3,000 מ"ג ליום, עדיף על קיבה ריקה, כחצי שעה עד שעה לפני פעילות מינית. אין חובה לקחת אותו דווקא לפני כל מגע – חלק מהגברים מדווחים על שיפור עם נטילה יומית קבועה. תופעות לוואי אפשריות הן נדירות, אך כוללות תחושת חום, כאבי ראש קלים או ירידה בלחץ דם – בעיקר במינונים גבוהים. לא מומלץ לשלב אותו עם תרופות להורדת לחץ דם או תרופות לשיפור זקפה מבלי להתייעץ. חשוב גם להבין שציטרולין אינו "מעורר חשק" ואינו משפיע אם הבעיה המרכזית היא רגשית. לכן, כמו שציינתי, הוא יכול לשמש ככלי עזר – אך לא תחליף להתמודדות עם חרדת ביצוע עצמה, שהיא כנראה לב העניין במקרה שלך. זה פתרון קו שני בלבד, לשיקולך, ורק אם רוצים תמיכה פיזית זמנית. אם לא תטפל בגורם הרגשי – גם הציטרולין לא יפתור את הבעיה לאורך זמן.
שלום לך, קבל רעיון למחשבה: לכעוס או לנהל ויכוח 'בשקט' או ב'תרבותיות' - זה לא קצת זיוף?... אם זה כך, ייתכן שאמך כועסת בשביל שני אנשים: בעבור עצמה ובעבורך. אודי
הי חטולית, כנראה שמאוד רצית שהפגישה תתקיים ולכן 'הקדמת' אותה בשבוע. זה מביך אמנם, אבל גם מבטא את הצורך... אודי
שלום נועה, בהמשך למה שכתבה טלאור, ייתכן שעם כל הכאב שבדבר היא באמת לא יכלה לתת לך את מה שאת צריכה ושאת הפרידה צריך יהיה לעבד במקום אחר. אודי
ובחלקים של ההתקף את מרגישה את הטעמים של האוכל, שוקולד או אחר, מתוק ומרוכז. זו אחת הסיבות לקושי להפסיק התקפים. כי מה יכול להחליף את ההרגשה הזו של ההנאה ושל הכמות? אבל בודאי שאפשר להפסיק התקפי אכילה. זה תהליך שדורש שיקום אכילה, שינוי גישה לאוכל ושמירה על כל הדברים הטובים שאת עושה עם האוכל. למצוא את הדרך שלך לאכול, בלי לפרוק את כל הרגשות באוכל עצמו. תחושת הסבל, אשמה, הלקאה עצמית וכו' אחרי ההתקפים, הם אלה שהופכים את ההתקפים לבלתי נסבלים. התחושה הפיזית המתלווה לכמויות שאת אוכלת לא עוזרות להרגשה. כך שההנאה שאת מתארת, כמה זמן היא באמת נמשכת? והאם ההנאה שאת מתארת שווה את הסבל שאת חווה אחרי?
היי ענבר, מאחר שאובחנת כסובלת מ-OCD בעבר, אין זה מפתיע לשמוע שעדיין יש לך ביקורת עצמית נוקשה, דאגנות יותר, סטנדרטים גבוהים מאוד ומאפיינים נוספים שבדרך כלל קיימים אצל הסובלים. אם הדברים עדיין מציקים לך ופוגעים באיכות החיים שלך, אני מציעה לגשת להמשך טיפול אצל מטפל התנהגותי- קוגניטיבי. לדעתי יש לסיים טיפול רק כאשר הגעת למקום אליו את רוצה להגיע (ואחר כך נעשית גם עבודה על שימור). לא האבחנה עצמה היא החשובה, מאחר שהיא רק בגדר "תווית", אלא אוסף הסימפטומים וחומרתם. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי מגדירים כל סימפטום במונחים של התנהגות, חשיבה ורגש, מנסחים את המטרות אליהן את רוצה להגיע (להפחית דאגות, להפחית שטיפה וכדומה) ולאחר מכן מנסחים אסטרטגיות ספציפיות להגעה למטרות אלה. כך, שכפי שאת רואה, ה"תווית" של ה-OCD היא פחות משמעותית בשאלה האם לפנות לטיפול או לא, ומה לעשות בו. בהצלחה!
האתר מיועד לשאלות רפואיות
שלום לך, יש קשר ישיר בין לחץ ודריכות בזמן יחסי מין לבין זה שהזקפה יורדת. אתה לא אמור לייצר זקפה, אלא ההפך, ככל שאתה במיינדפולנס, מרוכז בחוויה של הרגע ובהנאה שלך ושל בן זוגך, הדם זורם לאיבר המין ונשאר שם. זה קורה באוירה מתאימה בראש ובין בני הזוג, ברוגע ובריכוז, המח הוא איבר המין המרכזי. תפנה עם בן זוגך למרפאה מוסמכת לטיפול מיני דרך אתר איט״ם
היי טל נשמע ממה שכתבת שקשה לך עדיין לסמוך,לתת אמון, "לזרום", עם התהליך את גם נמצאת בו וגם מתבוננת מהצד, אולי זה חלק מסיבות שבעטיין הגעת לטיפול ואולי זה כי אתן בתחילת הדרך ןקשה לדעת גישות הגל השלישי שהן עדיין מובנות יותר למול הדינאמיות עשויות להתאים לאנשים מסויימים ולאחרים פחות זה בסדר להתנסות ולהחליט לאט אם זה מקל עלייך ומתאים מניחה שאת תדעי! אם הטיפול עוזר או לא לא לפחד :) ליאת
היי חן, לאנשים שסובלים ממחשבות טורדניות תמיד יש תחושה שאם רק יצליחו "לשחרר" את הספק באמצעות אישור והרגעה אחת ולתמיד, המחשבה "תשתחרר" גם. זוהי רק אשליה, מאחר שאין דבר כזה "אחת ולתמיד" - הספק תמיד נמצא שם. הדרך היחידה היא "ללכת איתו" - ללמוד לקבל אותו, ולהפסיק לחפש תשובות, עד כמה שזה קשה. המונח "מחלת נפש" הוא מונח עממי ולא מקצועי. כשאנשים משתמשים בו הם בדרך כלל מתכוונים למחלות נוירולוגיות הכוללות פסיכוזה, כמו סכיזופרניה ומאניה דיפרסיה. לצערי, עד היום אנשים משתמשים (בעיקר כלפי עצמם) במושגים סטיגמטיים מסוג זה, כמו "משוגעת" או "פגומה בנפש" - שאין בהם ממש חוץ מאשר ביקורת עצמית מוגזמת ולא מוצדקת. בברכה,
היי תמיר, OCD הוא בעיה פסיכולוגית, ולא מחלת נפש. ככזה, אפשר להכחיד אותו באמצעות טיפול פסיכולוגי מתאים (טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או CBT). בהחלט אין חובה להיעזר בטיפול תרופתי, שיכול לעבוד כל עוד נוטלים אותו (ואם מפסיקים זה בדרך כלל חוזר). הבעיה נוצרת אצל אנשים שיש להם נטייה לחרדות, בשילוב עם מאפייני אישיות מסוימים, כגון פרפקציוניזם - שמתבטא גם במוסריות יתר, רצון לרצות אחרים ו"להיות בסדר", ביקורת עצמית מוגזמת. בברכה,
היי סובלת, אני חושבת שבתוך תוכך את יודעת שמחשבה טורדנית היא אינה אמיתית. עם זאת, תמיד נשאר ספק קטן, שאותו אי אפשר להסיר - ולכן גם לא צריך לחפש אישור שהמחשבה היא אמיתית. זה בדיוק הלופ האובססיבי, שצריך להימנע מלהיכנס אליו. תחושות ורגשות הם אמיתיים, אבל פעמים רבות הם לא מצביעים על שום דבר מלבד חרדה. לגבי ביקורת עצמית, היא חלק בלתי נפרד מחייהם של הסובלים מ-OCD, ובדרך כלל היא מאפיין אישיותי שקשור בפיתוח ההפרעה. לגבי הלופ - צריך ללמוד כיצד לא להיכנס אליו, להניח למחשבה להיות ולא לנסות לפתור אותו. למחשבה טורדנית אין אף פעם פתרון הגיוני. הפתרון הוא לא לעסוק בה בכלל... בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com
שלום לך את מתארת פער בין התחושות הגופניות שלך והרגשות שלך בזמן שהתנשקת עם הבחור, נהנית וזרמת בלי חסימות, לבין החרדות והמשקעים מההטרדות המיניות שעברת בעבר ( לעיתים זה כמו מיני פוסט טראומה). תסמכי על האינטואיציות שלך שהובילו אותך להתמסר בנשיקה ולרצות עוד עם הבחור הזה. המודעות שלך לגבי החסימות שלך היא צעד ראשון, אבל את צריכה להמשיך בלווי טיפול מיני רגשי או בשיבא או בטיפול אחר אצל מטפל(ת) מיני(ת) מוסמך דרך אתר איט״ם. אל תחששי לגבי התגובה של הבחור- זו התמודדות שלו והחלטה שלו, יהיה לך יותר קל להתמודד עם התהליך הזה בלווי מקצועי
הי לורן, את חווה את הפער בין ההזדקקות הטוטלית לבין הסירוב לקבל את מגבלות המציאות לבין ההבנה הבוגרת (והעצובה) שתמיד יהיה משהו חלקי וחסר. זה קורה בטיפול. אין מה לחשוש. יש להביא את זה בפתיחות ולדבר על כך. אודי
הי יקי, לעתים, החרדה שעולה אל מול פרוייקט מסויים שיש לבצע - מצליחה לגרום לשיפור במאמץ, בהשקעה ובאיכות הביצוע. זה עניין של ווליום מתאים. אודי
שלום לך נשמע שהיחסים הלא פשוטים שלך עם גופך מורכבים, אינך אוהבת את גופך, אינך שלמה איתו ואולי גם לא מכירה אותו. הסיבות ברב המקרים יכולות להיות די עמוקות ורק בטיפול בעיני נכון לבדוק מה גורם לכך ולטפל בזה. המיניות והחשק המיני שלך כמובן מושפעים מיחסך לגופך כמו גם קשייך ביצירת אינטימיות והרגישות מול גברים להערות יושבת על חוסר הבטחון שלך . הלוואי והיו לי טיפים פשוטים שיסייעו לך ללמוד לאהוב את גופך... אך לצערי זה לא עובד כך ונכון לך לעבור תהליך טיפולי אצל מטפל או מטפלת מיני.ת מוסמך.ת שם תוכלי להבין מה עוצר אותך, ולשפר את יחסייך והכרותך עם גופך, נשיותך ומיניותך. מאחלת לך הצלחה בהמשך אפרת מנור מטפלת מינית מוסמכת www.efratmanor.com
לא, ממש לא. אל תכריחי את עצמך ואל תקיימי יחסי מין בלי רצון. תהיי קשובה לעצמך וכדאי שתעברי י תהליך טיפול שבו תוכלי להבין את המקור לתחושת גועל וחרדה מקירבה מינית. האם עברת בעבר הטרדה מינית? ניצול מיני? בטיפול יעזרו לך להתחבר לתהליך שעברת מילדות ומגיל ההתבגרות שאז פיתחת את תחושות הגועל והחרדה מסקס. תפני למטפל(ת) מינית מוסמכת עם רקע בעבודה סוציאלית קלינית או פסיכולוגיה קלינית דרך אתר איט״ם
הי שירה, מאוד שמחתי לקרוא שהלכת לפגישה. צריך לזכור שזה לאחר היעדרות שנחוותה כנטישה, ויש סבך של רגשות שצריך עדיין להיפרם, לקבל משמעות ומקום. בעיניי - שניכם אמיצים. אודי
הי מיכל, אהבה, כך נראה לי, מגיעה כשיש יחסים מייטיבים (לרוב). לצערי לא תמיד יחסי הורים וילדים הם כאלה. אודי
הי אביב, אכן, חוזרים לשגרה. יופי של תהליך. אודי
שלום לך אני שומעת משאלתך המון ביקורת עצמית על מה שקורה לך והמון אשמה. אז בתור התחלה הייתי מייעצת לך לסלוח קצת לעצמך ולהתייחס לעצמך בהבנה. התאהבויות באנשים מחוץ למערכת הזוגית זה דבר שיכול לקרות, גם מתח מיני לא מוסבר, קרבה מיוחדת שנוצרת גם בין שתי נשים. אולי מדובר בהערצה של תכונות מסויימות או מקצועיות או משהו שהיית רוצה שיהיה לך. זה מה שאת מרגישה.. את לא חייבת לדעת מה זה בדיוק רק קודם כל לקבל את זה- את בסך הכל בן אדם ודברים כאלה קורים. בתור התחלה הייתי מציעה לך להרגע ולא להיבהל כל כך. ולהבין שיש דברים שאנחנו יכולים להרגיש לפעמים ותמיד הבחירה בידך אם ומה לעשות או לא לעשות עם זה. כאן אם תצטרכי בהמשך בברכה אפרת מנור מטפלת מינית מוסמכת www.efratmanor.com
ממליץ לך לפנות ליעוץ פסיכולוגי במסגרת הקהילה ולאחר החלטה שלך...לפנות לטיפול רפואי.... לגבי הבלון ניתן להתייעץ עם גסטרואנטרולוג שמבצע את זה. בהצלחה.
הי מיכל, ביומיום - בהחלט זה טוב להוריד מסיכות. בפורים - המסיכות מגלות יורת ממה שהן מסתירות... אודי
הטיפול ישפר את מצב רוחך מבלי לשנות אופייך הבסיסי.