פוטופוביה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

סכנות לעיניים: מהשמש - ועד קרינת המסכים

הדרך הטובה ביותר להגן על העיניים שלנו היא בעזרת הגברת ערנות לגורמים המאיימים עליהן. רצוי למנוע מראש מחלות עיניים, מאשר לטפל בהן בדיעבד. כדאי לפקוח עין: 6 טיפים לשמירה על בריאות העין האם חשבתם פעם איך החיים שלכם היו נראים ללא חוש הראייה? נראה כי אפשר לקבוע בביטחון שחייכם היו שונים בתכלית מהשגרה המוכרת לכם כיום. המחשבה על עיוורון מבהילה לא רק אתכם. על פי מחקרים שונים, זהו מצב שמפחיד אנשים אפילו יותר מסרטן ומחלות קשות אחרות! כיצד ניתן לשמור על העין - איבר כה חשוב - לאורך זמן? בכך נעסוק במאמר זה. הקרניים של השמש עלולות ליצור פגיעה ישירה ברשתית. צילום: שאטרסטוק איך השמש משפיעה על הראייה? איננו יכולים להתקיים בלי השמש. עם זאת, השמש עלולה להאיץ את הזדקנות העור, להגביר את הסיכון לסרטן ולפגוע בעיניים. חשיפה לשמש עלולה לסכן את עינינו במספר דרכים. כוויה ברשתית (Solar Retinopathy) - כשמסתכלים ישירות על השמש ללא הגנה, הקרניים של השמש עלולות ליצור פגיעה ישירה ברשתית,...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לפוטופוביה

רפואת עיניים - תמונת המחשה
רפואת עיניים הדרך הטובה ביותר להגן על העיניים שלנו היא בעזרת הגברת ערנות לגורמים המאיימים עליהן. רצו...
יובש בעיניים - תמונת המחשה
יובש בעיניים תסמונת העין היבשה פוגעת בכ-15% מהאוכלוסייה. ניתן לטפל בה באמצעים יחסית פשוטים, דמעות מל...
טשטוש ראייה - תמונת המחשה
טשטוש ראייה מה אוכלים לקראת הצום ובסופו? כיצד תתמודדו עם התייבשות? איך שומרים על בריאותם של חולים,...
הרפס בעין - תמונת המחשה
הרפס בעין הרפס בעין עלול לפגוע בלחמית (במקרים קלים) ובקרנית (במקרים קשים). מערכת חיסונית חלשה וסט...
היפרדות רשתית - תמונת המחשה
היפרדות רשתית הבזקי אור, נקודות חדשות הצפות מול העין או מסך/וילון המכסה חלק משדה הראייה יכולים להעיד...
דלקת בקרנית - תמונת המחשה
דלקת בקרנית גורמים שונים כולל שימוש לא אחראי בעדשות מגע עלולים לפגוע בקרנית. היעדר טיפול עלול לגרום...
ללמוד עוד על פוטופוביה
מיגרנה עם אאורה: להכיר את הסימנים המקדימים-תמונה

בקרב הסובלים ממיגרנות עם אאורה קיימים תסמינים מקדימים לכאב...

מאת: ד"ר יוסף...
04/11/2018
מיגרנה: 10 עובדות חשובות-תמונה

מהם הגורמים לאחד מכאבי הראש הנפוצים ביותר? האם גם ילדים...

מאת: ד"ר רחל...
26/04/2009
ויטמינים וחשיבותם לגופנו-תמונה

ידוע כי ויטמינים חשובים לתפקוד תקין של הגוף, אך ישנם הבדלים...

מאת: ~~סמדר...
28/10/2008
מה אומר כאב הראש שלכם?-תמונה

חשוב להתאים את הטיפול לרמת כאב הראש על פי מאפייניו...

מאת: ד"ר רקפת...
14/02/2010
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפוטופוביה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פוטופוביה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום אני בת 23 ונטלתי קונצרטה 36 מג כשנתיים על בסיס יומי. הקונצרטה גרמה לי לתופעות לוואי- רגישות לרעש, רגישות לאור (בעיניים), רגישות עורית פיזית ותחושתית, רעד, דופק מהיר, ואף מחשבות מוזרות וחרדות. לאחר שאימתתי את העניין עם פסיכיאטר המסקנה היא שכל התופעות האלו הן חד משמעית תוצאה של תופעות הלוואי של הקונצרטה, והוא החליף לי את התרופה לויואנס 30 מ"ג. מאז אני נוטלת את הויואנס כשבועיים (על בסיס יומי) ואיני מרגישה בשום שינוי מלבד עליה משמעותית (אולי אפילו מוגזמת) בתאבון. וכעת לשאלותיי: שאלתי הראשונה היא, האם יכול להיות שנוצר כאן איזשהו נזק בלתי הפיך? ז"א בנוגע נגיד לפחדים וחרדות, תבניות חשיבה מוזרות, רגישות בעור גם מבחינת זה שכל שריטה נהיית פצע שמשאיר צלקת וגם מבחינת זה שאני מרגישה את הבד של הגרב מונח לי על אצבעות כף הרגל וזה מדגדג ומחרפן, יכול להיות שזה משהו שהגוף שלי אימץ לאחר שהקונצרטה הרגילה אותו להרגיש כך למשך תקופה? שאלתי השניה היא כמה זמן מומלץ לתת לויואנס לפני שאנסה לעבור לתרופה אחרת על מנת אוכל להיות בטוחה שלא וויתרתי מהר מדי? ושאלתי האחרונה היא, האם בכלל יש טעם להמשיך ולנסות תרופות אחרות? בהתחשב בעובדה שויואנס נחשבת לתרופה החדשה והמוצלחת ביותר כתחליף לריטלין, ואני יודעת להעיד מנסיון שגם הקונצרטה וגם הויואנס גרמו לי לאותן תופעות לוואי לא נעימות.. יש לציין שאני נמצאת במתכונת של לימודים ואוטוטו מתחילה תואר, לכן אני בוחרת בתרופות בעלות טווח ההשפעה הארוך ולא הקצר. תודה רבה מראש!! (:

תרופות מעוררות (סטימולנטיות) הן לרב הבחירה הראשונה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז .התרופות הסטימולנטיות כוללות מתילפנידאט (כגון ריטלין, קונצרטה) ואמפטמינים (כגון ויואנס, אדרל). רב תופעות הלוואי של סטימולנטים הן בדרגת חומרה קלה עד בינונית, אשר לעיתים קרובות חולפות עם הסתגלות לטיפול, שינוי מינון או משטר טיפול. פרופיל תופעות הלוואי של מתילפנידאט ואמפטמינים הוא דומה. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של סטימולנטים הן ירידה בתאבון ונדודי שינה בתחילת הטיפול, כאבי ראש וכאבי בטן, עצבנות ואפאטיות. בנוסף תתכן עליית לחץ דם וקצב לב (האפקט לעיתים דועך עם הזמן), בחולים מסוימים ישנו ריבאונד בסימפטומים של ADHD לאחר הפסקת ההשפעה של התרופה, המתבטאים ברגישות יתר, עצבנות וכו'. כ-10-30% מהמטופלים ב- ADHD נאלצים להפסיק טיפול בפסיכוסטימולנטים עקב יעילות חלקית/ חוסר יעילות או בשל אי סבילות ותופעות לוואי. התרופות הלא סטימולנטיות שניתנות לעיתים שייכות לקבוצות פרמקולוגיות שונות ורשומות להתוויות אחרות. אם לא חל שיפור בתסמינים לאחר תקופה של שבועיים של טיפול בתרופה החדשה, מומלץ לפנות לרופא ולהיוועץ עמו בנוגע להתאמת טיפול.

שלום, האם פלקווניל יפחית את הנשירה ? ימנע החרפה של הנשירה והנגעים המתקרחים על הקרקפת ? האם אלוקום נוזלי עוצר את ההתדרדרות ? הדבר הזה מפחיד ביותר. תודה

פלקווניל ואלוקום אמורים לעשות את הפעולות שתיארת. האם בפועל הם יעשו ועד כמה אפשר לדעת רק תוך כדי הטיפול

דר' באבאיב בוקר טוב. תודה רבה לתשובתך. בנוסף: -האם השיער הקיים פוגם בטיפול ? כלומר אולי עדיף להסיר לגלח את השיער וכך לטפל בכל נגע ? - האם אלוקום מספיק חזק כדי להילחם בנגעים ? האם יש תרופה אחרת ? מה היא ? זריקות ?

אין צורך לגלח שיער - טיפול מקומי ישפיע היטב על הנגעים גם ללא גילוח. אם האבחנה דיסקואיד לופוס כמו שכתבת בכותרת - קיימים טיפולים רבים. את כבר התחלת 2 טיפולים שנחשבים לטיפולי בחירה שאיתם מומלץ להתחיל (אלוקום , פלקווניל). יש טיפולים נוספים. שוקלים אותם כשהטיפול ההתחלתי לא עבד. בין הטיפולים הנוספים - תכשירים מקומיים לא סטרואידלים: משחת פרוטופיק. כדורים: רואקוטן - יעיל לנגעים עבים. ישנם עוד טיפולים רבים אך ללא עדות מבוססת מספיק במחקרים.

תודה רבה !!! לתשובתך

בנוסף, האם השיער בטלאים שנשר השיער, חוזר לצמוח ? אם כן, תוך כמה זמן ?

אם לא חלה הצטלקות - חוזר לצמוח . זמן משתנה בדרך כלל מספר חודשים

איך יודעים אם יש הצטלקות ?

הרופא שבודק מזהה הצטלקות על פי סימנים כמו עור נוקשה ומבריק , העדר מוחלט של זקיקי שיער באיזור המצולק ועוד.

דר' באבאיב, אני כלכך מודה לך שאתה משיב לשאלותי. תודה רבה !!! כל טוב לך אמן. האם אוכל בעתיד, כשההתלקחות תגווע, לעשות טיפולי אסטתיקה (בוטוקס, חומצה היאלרונית וכו')? מתיחת פנים (חיתוך בקרקפת) ? טיפולי לייזר ? תיקוני עפעפיים (חיתוך)? שוב, תודה ושבת שלום

אין מחקרים מסודרים שניסו לענות על שאלה זו . בכל מקרה בהחמרת לופוס לא מבצעים טיפולים שאינם הכרחיים. במצב בו אין החמרה/התקף פעיל - מנסיון אישי שלי ושל רופאים אחרים בתחום - לא היו בעיות מיוחדות בהזרקת בוטוקס וחומרי מילוי במטופלים עם לופוס מכל סוג. לגבי לייזר - התשובה מורכבת , יש סוגי לייזר שאינם מומלצים בגלל רגישות יתר לאור ונטיה לדלקת , דוגמא - IPL , גלי רדיו. יש סוגי לייזר שמותרים. בגלל המורכבות חשוב שרופא עור יחליט על הטיפול. בניתוחי מתיחת פנים עקרונית יכולה להיווצר בעיה בהחלמת הפצע הניתוחי - אבל כל מקרה לגופו, דנים על כל האפשרויות עם המנתח לפני שמחליטים.

אלוקום גורם לי הגברת הגרד והעקצוצים על הקרקפת. האם אוכל למרוח דרמובט 0.05% w/w במקום האלוקום ? יחד עם פלאקווניל...400 מג ליום שלקחתי גם קודם. אם לא, מה יכול לבוא במקום אלוקום ? שגם מגביר את האדמומיות...

לא ניתן לענות במסגרת הפורום , עלייך להיוועץ ברופא עור מטפל. צריך לבדוק אם את לא רגישה לסטרואידים

לפני שנה וקצת היתה לי פריחה בשתי כפות הידיים, זהה במראה (לזו העכשווית שעל הקרקפת). אותה דוגמא בדיוק. וגם מגרדת. לפי מרשם מרופא עור מרחתי דרמובט וזה עזר . אומנם נשארה רגישות, עקצוץ ותחושת "שורף" בכפות הידיים (או קר מאוד מאוד בכפות הידיים), אבל את הפריחה זה ריפא. לכן, לא נראה שאני רגישה לסטרואידים.

שאלה נוספת: הנחיית הרופא עור לשימוש באלוקום היתה 3 פעמים בשבוע למשך חודש. ב 10 הימים הראשונים של השימוש מרחתי כל יום פעם ביום מהסיבה שלא הייתי בטוחה שבכל סבב של מריחה אני מכסה את כל הנגעים...אחרי 10 ימים הרגיש לי שזה יותר מידי ... ומרחתי 3 פעמים בשבוע. עכשיו הסתיים חודש ושבוע מתחילת השימוש. האם אני צריכה להמשיך עם אלוקום ולהפחית הדרגתית עד הפסקת שימוש ? אם כן, באיזו תדירות להמשיך למרוח ? תודה מראש ושבת שלום

אפשר להמשיך פעמיים בשבוע עד שמסתיימת לך כמות התרופה שיש ברשותך , לאחר מכן תעשי בדיקת מעקב אצל רופא עור כדי לבדוק האם יש השפעה

האם מותר לצבוע שיער בתקופה הזו ? בצבעים שמוכרים בבתי המרקחת ? 6% חמצן. פלקווניל התחלתי מלפני כמעט חודשיים. ואלוקום מלפני חודש וחצי כמעט. לא רואה עדיין שיפור.... האם מותר צבע שיער

מותר לצבוע שיער

דר' באבאיב, אני מאחלת לך שנה טובה, גמר חתימה טובה טובה טובה ! לך, למשפחתך וליקיריך...באשר הם.

תודה רבה , מאחל גם לך שנה טובה ובריאות איתנה

יש לי 2 שאלות: - האם טיפול prp מתאים/יתאים למצב הנ"ל.? - האם , כשמדובר בנשים בגיל המעבר יכול להיות שהנשירה נגרמת מסיבות נוספות (בנוסף ללופוס), כמו לדוגמא Dht ?

- כמו כן , האם תוסף תזונה קולגן יתאים ? גם בהתחשב בלופוס

יש יחסית מעט דיווחים על יעילות PRP במצבך , אבל מדובר בטיפול חדש , לכן לא ניתן לומר חד משמעית , בכל מקרה אפשר לנסות. בגיל מעבר תורמים לאיבוד השיער גם הגורמים שציינת

לתוסף קולגן יכולה להיות השפעה מיטיבה מינימלית , אפשר להעריך יעילות אחרי נסיון של 3 חודשים

-איזו בדיקה צריך ל dht לאישה בגיל המעבר ?

אין כזה דבר

אבחנה: UVEITIS UNSPECIFIED טיפול: STERODEX COL נבדק היום על-ידי רופא עיניים בשל עין אדומה נמצאה אובאיטיס עין ימין לחמית מגורה. ללא הפרשות כעת אין פוטופוביה. תנועות עיניים מלאות ללר הגבלה או רגישות מםרקים חופשיים ללא פריחה . ללא סימני דהידרציה. לב: קולות סדירים, ללא אוושות. ראות: כניסת אוויר טובה דו"צ. ללא חרחורים או צפצופים. בטן: רכה ללא רגישות או סימני גירוי צפקי. ללא הגדלת אברים. לוע: ללא אודם על הקשתות, שקדים אינם מוגדלים. אין תפליטים. אזניים: תופיות תקינות. בדיקה נוירולוגית: תקינה. נתבקש לבצע בדיקות דם תקופה של כחודשיים עין אדומה פוטופוביה בא והולך טופל בתחילה כדלקת ללא שיפור חשבו תגובה אלרגית גם אחרי בבריכות אך התופעה התמידה ללא חומים ללא תופעות סיסטמיות אחרות נציין אים ההםרשות מהעין בעין ימין תופעת הפוטופוביה בא והולכת כעת חזרה של התופעה אם כי אין פוטופביה נמשיך טיפול מקומי + מעקב רופא עיניים מדוע זה חוזר כל פעם? והאם זה מסוכן?

דלקות כמו אובאיטיס נוטות לחזור, צריך לגמור את הבירור אצל רופא מטפל לנסות להבין את הגורם לדלקת ולטפל בהתאם. בכבוד רב ד״ר מיכאל היימס

שלום, אני בת 57, סובלת מזה שנים בכאבים ברוב הגוף עם תופעה ש הירדמות בכפות הידיים. לאחרונה קבתי דיאגנוזה מרופא מומחה כי יש לי פיברומיאלגיה. אני מטופלת בתרופה בשם ליריקה שאני לוקחת לפני השינה , שאמנם עוזרת אבל מרדימה מעט במשך היום וזה מסוכן לעבודתי כאחות בבית חולים. האם יש טיפול אלטרנטיבי שיכול לעזור לי ללא תופעות לוואי. תודה, אתי

אתי שלום, לפיברומיאלגיה ברפואה המשלימה מציעה מספר טיפולים :דיקור,מוקסות, תזונה, קנזיוטייפ, שמנים, לחציות ועוד. מניסיוני הטיפוליים יעים ולאחר מספר טיפולים תחושי הקלה משמעותית . דרך הטיפול שלי עם אנשים כמוך ללמד אותם לטפל בעצמם ולשמחתי אנשים מצליחים בזאת. אשמח לסייע לך , יוסף רחמים PHD מטפל בכיר 057-7738220

שלום אתי ממליץ לך להתייעץ עם מטפל/ת ברפואה סינית מצרף מאמר של ד"ר ניר עמיר בנושא: הגדרה המונח פיברו מתייחס לרקמת חיבור. מיו מתייחס לשריר ומיאלגיה מתייחס לכאבים. כלומר מדובר בכאב מפושט בשרירים וברקמת חיבור הכוללת גידים, רצועות ומקומות נוספים. אבחון המחלה קשה יחסית כיוון שתסמיני המחלה דומים למחלות אחרות. היסטוריה בעבר נהגו לתאר את התסמונת במושג ´פיברוסיטיס´ אך נמצא כי הדלקת אינה משמעותית בתסמונת (למרות זאת המחלה נשארה כחלק מתחום הרפואה הנקרא ראומטולוגיה). פיברומיאלגיה מחקה מחלות ריאומטיות שונות אך אינה גורמת לדפורמציה בפרקים. לאור המחסור בעדות מעבדתית אובייקטיבית (היעדר סימנים אך ריבוי סימפטומים) סבלו החולים מתדמית שלילית (עד גבול הפסיכיאטריה) והיו נאלצים לנוע מרופא לרופא ללא פיתרון. בשנים האחרונות, הוגדרה התסמונת בצורה טובה יותר בעזרת מחקרים אשר פרסמו הנחיות לאבחונה. מחקרים אלו הראו שמספר תלונות, כמו כאב מפושט בשרירים ונקודות רגישות (Tender Points) קיימות אצל חולי פיברומיאלגיה ולא אצל אנשים בריאים או בעלי מחלות ריאומטיות אחרות. תכונות אלו מבדילות את הפיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות. נתונים אפידמיולוגים המחלה מופיעה אצל 2%-4% מהאוכלוסייה. היא כוללת ממגוון רחב ביותר של גילאים, עדות, מיקום גיאוגרפי, מעמד סוציו-אקונומי. כ - 90% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 20-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים. (אם כי ייתכן שגברים רבים סובלים מן המחלה אך לא מתלוננים עליה ומשום כך האבחנה לגביהם מוחמצת). המחלה שכיחה יותר בנשים לבנות מאשר באפרו- אמריקאיות. (וגם כאן נשאלת השאלה האם קיימת החמצה באבחנה לאור העובדה שאנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר מודעים יותר ופונים יותר לרופאים). המחלה קיימת בשכיחות גבוהה יותר לאחר זיהום ויראלי, טראומה פיזית, טראומה נפשית או שינויים הורמונאליים. כמו כן, חולי פיברומיאלגיה עלולים להפוך ללא פעילים וחרדים לגבי בריאותם ובכך להחמיר את מצבם. במחקרים שנערכו בארץ נמצא כי כאשר ישנו חולה פיברומיאלגיה במשפחה, הסיכויים של ילדיו או אחיו ללקות בתסמונת הם גבוהים יחסית. כ- 28% מכלל הילדים של חולי פיברומיאלגיה לקו גם הם בתסמונת. הדבר עשוי לרמז על נטייה גנטית לחלות ב FMS , אולם יש לקחת בחשבון כי התסמונת עלולה להתפרץ גם עקב גורמים סביבתיים (לדוגמא- החיים עם הורה חולה). תיאוריות נוספות * הפרעה במעגל השינה: נמצא כי ל- 75% מהם אכן יש הפרעה בתרשימי השינה וניתן לראות בבירור בזמן שהחולה ישן, הפרעות במהלכם התקין של חלק מהגלים. * הפרעה בחילוף חומרים בשרירים ולכן החולה חש בכאבים. תרופות מסוג נוגדות דלקת לא סטרואידליות, החוסמות יצירת פרוסטגלנדינים, משככות כאבים ומשפרות מצב נוקשות. * הפרעות הורמונאליות: שאצל החולים נמצאה רמה נמוכה של קורטיזון ורמה נמוכה של מטבוליטים בשריר. * הפרעות בנוירוטרנזמיטורים: רמה נמוכה של הנוירוטרנסמיטור- סרוטונין הגורמת לדיכאון. * במחקר שפורסם בThe journal of the American College of Rheumatology -. נמצא כי: עוצמת הכאב בחולי פיברומיאלגיה בנקודות רגישות היא פי 2 מהעוצמה הנחוות על ידי אנשים בריאים (נמדד בעזרת סריקה מוחית של MRI) אבחנה אין ממצאי בדיקה פיזיקאלית, בדיקות מעבדה או הדמיה ברורים. יש לפחות 11 מתוך 18 נקודות רגישות המפוזרות באופן סימטרי בגוף (וגם כאן הנושא לוקה בהסתייגות שכן חולים רבים מציגים נקודות נוספות שאינן ברישום ה 18 הללו). האבחנה ברובה קלינית ומבוססת על תיאור סימפטומים: * הכאב מתואר כשורף, מכרסם, רגיש, נוקשה, במקרים בהם המחלה מוגבלת לאזור אחד, הכאב יתואר כפתאומי וחד. * אצל גברים הסובלים מפיברומיאלגיה, קיימת סבירות גבוהה יותר לפיתוח כאב בשרירי הפנים בלבד או באזור הכתף. * במקרים רבים יש שינויים ברמת הכאב ובמיקומו לפי שעות היום, (לרוב, כאב ונוקשות בבוקר), מזג האוויר, מאמץ, עייפות וסטרס. * רוב החולים סובלים מעייפות ברמות שונות (תסמינים דומים ל CFS ). * 25% סובלים מדיכאון קליני אך רבים בדיספוריה או חרדה. לרבים גם קושי בקשב, ריכוז וזיכרון. * שכיחות יתר של עקצוצים בגפיים או בפנים, IBS , מיגרנות או סחרחורות, דחיפות ותכיפות במתן שתן, רגישות לאור, רעש, ריח או טמפרטורה ופוטנציאל גבוה יותר לפתח הפרעה בתפקוד המיני מהלך המחלה ופרוגנוזה לעתים האבחון נמשך שנים רבות, אך לפעמים המחלה מתפרצת בפתאומיות. אצל חולים מסוימים המחלה מתקדמת לאט ובאופן הדרגתי, לאורך שנים, עד ההחלמה המלאה. אצל רוב החולים תהיה התקדמות מסוימת עם עליות וירידות, ו – 70%-80% יצליחו לחזור לרמת התפקוד הקודם. חולים אחרים יישארו במצב סטטי של תפקוד לקוי בצורה משמעותית. ההתקדמות שלהם תהיה איטית ביותר והם אינם מסוגלים לבצע לבדם צרכים בסיסיים. אצל אחוז קטן של החולים המצב עלול להתדרדר והם יישארו מרותקים למיטה זמן רב. תוחלת החיים של חולי פיברומיאלגיה אינה קצרה יותר משל אחרים (לעומת חולים במחלות ריאומטיות שונות). תסמונת העייפות הכרונית התסמונת פוגעת ב 0.2% מהאוכלוסייה. מרבית החולים במחלה הן נשים לבנות בגילאי 20-40, אך שני המינים נפגעים. תשישות הנמשכת למעלה מששה חודשים, שלא ניתן להסבירה ע´י מחלה אחרת. התשישות ממושכת, חוזרת, אינה תוצר של מאמץ גופני יוצא דופן ואינה חולפת לאחר מנוחה. התשישות מלווה בבעיות נוירולוגיות ומגוון תסמינים הדומים לשפעת ומובילה לירידה ניכרת בתפקוד החולה בעבודתו, בתפקודו האישי והחברתי. לאבחון המחלה חייבים להימצא לפחות ארבעה מהממצאים הבאים, בנוסף לתשישות : ירידה בזיכרון לטווח קצר ו\או בריכוז, כאב גרון, הגדלת בלוטות הלימפה, כאב שרירים, כאב פרקים ללא עדות לדלקת, כאב ראש, שינה לא יעילה וחולשה לאחר כל מאמץ הנמשכת מעל 24 שעות. במרבית חולי CFS ניתן למצוא סימפטומים של חרדה או דיכאון. האבחנה של מחלת התשישות הכרונית היא בעיקר שלילת מחלות אחרות הגורמות לתשישות ממושכת. יש לשלול תת תפקוד של בלוטת התריס, מחלת ליים, טרשת נפוצה, הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון, ועוד. המשותף והמבדיל בין CSF ל FM ההבדל בין שתי המחלות דק מאד ולעיתים אינו ניתן להבדלה – רופא אחד יאבחן את החולה כחולה CFS ולעומתו רופא אחר יאבחן את אותו חולה כחולה FMS. * חולי פיברומיאלגיה מתלוננים בעיקר על כאבים, אך רובם סובלים מתשישות דומה לזו של חולי CFS. * חולי CSF רבים סובלים אף הם מכאב מפושט * בערך 75% מחולי CFS עונים להגדרה של פיברומיאלגיה. * תמונת המחלה יכולה להשתנות מ CFS לפיברומיאלגיה ולהפך. * CFS מתחיל לעיתים קרובות לאחר זיהום נגיפי, פיברומיאלגיה יותר לאחר טראומה גופנית או רגשית. * חולי פיברומיאלגיה קלים מסוגלים לבצע פעילות גופנית שעלולה להחמיר את מצבם של חולי CFS. הגישה הטיפולית לפיברומיאלגיה בעיקרו סימפטומאטי. לא ידוע על טיפול שורש. א - פיתוח מודעות והבנת המחלה. איתור רופא המתמצא בתחום. ב - טיפול תרופתי: נוגדי דיכאון במינון נמוך (לכאבים), לפעמים נוגדי דלקת לא סטרואידלים. ג - טיפול מנואלי: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינה ד - פעילות גופנית מתונה: מתיחות שרירים ושיפור סיבולת לב ריאה ה - הרפיה: מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך, ביופידבק, טאי צ´י וכו´ ו - טיפול פסיכולוגי התנהגותי ז - הרגלים: תנוחת שינה, כרית ומזרון מתאימים, הרגלי תעסוקה, שמירה על תזונה ומשקל, מניעת אלכוהול ח - קבוצות תמיכה, פיתוח תחביבים וזמן פנאי ט - טיפולים משלימים: דיקור, היפנוזה, תזונה, ים המלח וכו´ פיברומיאלגיה בראייה סינית לפי מאמר שפורסם ב Journal of Clinical Rheumatology עיסוי יעיל יותר מהרפיה בחולי פיברומיאלגיה ועיסוי לבדו נתן תוצאות חיוביות ארוכות טווח. העיסוי שפר שינה, הוריד רמות Substance P ולכן גם רמות כאב. המחקר השווה בין 24 מטופלים שטופלו בעיסוי לעומת מספר דומה שטופל בשיטות הרפיה למשך 30 דקות פעמיים בשבוע לאורך חמישה שבועות. בשתי הקבוצות הייתה הפחתה של חרדה ודיכאון, אך רק קבוצת העיסוי דווחה על שיפור בשינה וירידה בתנועות שינה והפחתה ברמת הכאב בנקודות רגישות. אך מעט מידע נמצא בספרות המחקרית. יחד עם זאת תופעת הפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית תוארה בהרחבה מרובה בספרות הסינית המקורית והמתורגמת, בעבר, תחת השם נאורוסטניה. התפיסה הסינית רואה במחלה דיסהרמוניה בטחול המובילה לחסר דם. הסיבות לכך יכולות להיות מולדות או נרכשות על רקע תזונה, שימוש בתרופות, אורח חיים ורגשות לא מאוזנים. כל אילו פוגעים בצ´י של הטחול ומובילים לכשל בייצור דם. לעתים מעורבת כאן הפרעה של הכליות אשר פוגעת בייצור הדם אף היא. חסר דם כרוני עלול לפגוע גם בכבד ולהוביל להפרעה בתפקוד הגידים והרצועות. מובן שסטגנציה קיימת עלולה להחמיר את הבעיה. התופעה מתוארת במצב קיצוני של עייפות ומתח הפוגעים בלב ובטחול. הלב שולט על דם וכלי דם . ייצור הדם תלוי בתאום בין הטחול ללב. בפעילות מנטאלית לא תקינה צ´י הלב והטחול עוברים התשה וגורמים לפגיעה בטרנספורטציה. כך הטחול נכשל בהובלת צ´י, נוזלים ומזון ללב דבר המוביל לחסר דם בלב ומכאן לפגיעה בשן. כפועל יוצא מופיעה אינסומניה, פלפיטציות, חסר ריכוז ועייפות. מחלה ממושכת או דימום רב לאחר לידה יכולים להוביל להתשת הצ´י הדם אשר יובילו לעייפות כרונית. תופעה זו עלולה להוביל, אצל מטופלים מסוימים, לחסר יין בכבד ובכליות ולעליית אש של הלב והכבד, דבר שיתבטא באי שקט, נטייה לכעס ולשון אדומה עם דופק מהיר. אבחנה מבדלת * חסר צ´י ודם בטחול ובלב * חולשה של הטחול עם לחות במחמם האמצעי * כבד פולש לטחול ומפריע בייצור הדם * עליית יאנג הכבד * חסר דם המוביל לחסר יין בכבד ובכליות * חסר ג´ינג ויאנג בכליות המובילים לחסר דם