הנשמה מלאכותית מכנית

שלום, אניט בת 46. לפני למעלה מחודש וחצי חליתי בברונכיטיס כפי הנראה, לאחר כמה ימים התפתח קושי בנשימה שאינו פוסק. לפעמים קשה מאוד ולפעמים פחות אבל קיים כל הזמן. אין בכלל שיעול, אין ליחה, רק קושי בנשימה בכל תנוחה בכל מצב בלי קשר לפעילות. אני מקבלת סטרואידים כבר חודש ואנטיביוטיקה חזקה ואין שינוי. | צילום ריאות אינו מעיד על בעיה וביצעתי גם אקו תקין, אני לא מעשנת ואין לי בצקות ברגליים . | אני אסמטית אבל אין לי עכשיו התקף - האויר עובר חלק, גם נבדקתי בדיקת א.א.ג שלא מצאה כלום. התחשוה גם שונה מהתקף אסטמה - אויר נכנס אבל כאילו אין לי חמצן ושום טיפול שקיבלתי לאסטמה לא מקל בכלל. אני לפני CT חזה ומיפוי ריאות. עד שזה יקרה אין לי איכות חיים ואני מבקשת לדעת מה בעצם זה יכול להיות? הרופאה לא מנדבת מידע. ודבר נוסף האם ניתן להיעזר במכשיר ביפאפ ו/או בלון חמצן בשביל לאפשר לפחות שינה בלילה שנמנעת ממני מאז שהתחיל הקושי.

שלום כשמבצעים טשטוש (טשטוש וסדציה זה היינו הך, נכון?) למשל בבדיקות גסטרו וכדו', האם בכל משך הזמן מטפטפים את חומר ההרדמה או נותנים מראש מנה שמשפיעה לכך וכך זמן? וכן, אם רוצים להפסיק את הטשטוש מסיבה כלשהי (למשל מצוקה נשימתית וכדו'), האם פשוט מפסיקים לתת חומר והמטופל חוזר להיות ערני או שזה משהו שלוקח זמן עד להתעוררות? תודה

אבי בן 78 נפל ונחבל בצלעות חמישה שברים עם קונטוזיה כתוצאה מכך הורדם והונשם כשבוע הפסיקו את ההרדמה לפני חמישה ימים והוא מקבל תמיכה נשימתית לאחר חמישה ימים שאין סימני התעוררות ביצעו סיטי לבדיקת אירוע מוחי אין עדות לכך.בנוסף עובר דיאלזיות איך ממשיכים מכאן מתי הוא יתעורר.מה עושים במצב כזה?

היום יום עשירי לאחר הורדת חומרי הרדמה בוצע סיטי ראש ונלקח נוזל מעמוד השידרה לבדיקת דלקת במערכת העצבים שני הבדיקות חזרו תקינות אבי אתמול פתח את העיניים ונראה שהוא מגיב במקצת לטענת הרופאים עדיין אין התעוררות מלאה ויש בעיה יתכן פגיעה נוספת שלא בדקו?

סבתא שלי בת 92 מאושפזת בבית חולים שלישוני מזה כשבוע וחצי לאחר ניתוח אורתופדי. מאז הניתוח היא הייתה עם קטטר ולאחר 4 ימים בוצעה תרבית שתן שתוצאתה הייתה unidentified yeast שמחיפוש בגוגל אני מבין שמדובר ככל הנראה בקנדידה. נראה שבתגובה לממצא הזה הוצא הקטטר מגופה ומאז לא ננקטה שום פעולה נוספת, לא בוצעה בדיקה נוספת וכמובן לא ניתן לה שום טיפול לקנדידה. בימים שלפני הוצאת הקטטר היא סבלה מאוליגוריה ובוצעה לה bladderscan שהראתה שהשלפוחית ריקה (כלומר שהבעיה נמצאת בשופכנים, בכליות או במחסור בנוזלים), כמובן שמאז הוצאת הקטטר אי אפשר למדוד את כמות השתן שהיא נותנת. קראתי בספרות שבאמת מקובל להוציא את הקטטר במקרה שכזה ובמקרים רבים די בהוצאת הקטטר כדי להתגבר על הזיהום הפטרייתי. עם זאת, סבתא שלי היא ישישה שברירית במצב תזונתי ירוד ועם תמיכה נשימתית עקב נוזלים בריאות וראיתי בספרות שבקרב "חולים בסיכון גבוה" כן מקובל לתת טיפול (פלוקונאזול או anidulafungin לפי ההנחיות החדשות). השאלה היא אם מן הראוי לחזור שוב על תרבית השתן (אין באמת דרך לזהות באיזה סוג של yeast מדובר?) ובמידה שהתוצאה תהיה חיובית אז להתחיל בטיפול תרופתי?

ובנוסף סובלת מזיהום סיסטמי שמקורו באזור הניתוח בגפיים, וייתכן שגם מדלקת ריאות. שמעתי שסיבת המוות של הרב עובדיה הייתה קנדידמיה, אבל נכון שהוא היה מחובר למכונת הנשמה וסבתא שלי לא. אולי כדאי לבצע תרבית דם?