חור בשן

לרעות שלום רב, אני מציע כי תפני לרופא שיניים העושה שימוש בטורבינה (מקדחה) לילדים, היא קטנה בגודל ויתכן שיוכל לסייע לך. בהצלחה, ד״ר אביטל מתן

ההמלצה היא ללכת לרופא אחר זה הזוי להמתין לתןר עד אוקטובר

אל תמהרי לטיפול שורש קודם שרופא אחר יבדוק אותך ויראה צילומים

גיל שאלתך מצויינת וחשובה לכל ציבור המטופלים . צילום נשך הינו הצילום הרוטיני הנפוץ ביותר שמבוצע כמעט בכל בדיקהראשונית או ביקורת תקופתית. רואים בו רק את כותרות הטוחנות והמלתעות ולכן כדי להשלים את התמונה נהוג לבצע במקביל צילום פריאפיקלי אחד או כמה בהתאם לצורך בהשלמת התמונה של אמצעי העזר האבחנתיים . א) צילום פנורמי: הינו צילום אחד גדול ו"מרוח" של מחצית הגולגולת הכוללת את הלסתות והשיניים .בעת הצילום מסתובבות המצלמה והפילם כל אחת בנפרד סביב ראש המצולם . מטרתו :הערכת מקום אורטודונטית ,איתור שיניים כלואות ציסטות ומורסות נרחבות , גידולים ובעיות בפרק הטמפורומנדיבולרי ולצורך הערכת מקום לשתלים (לעיתים כהכנה לצילום CT מדוייק יותר) . הצילום מועדף ע"י כירורגים של הפה והלסתות .הצילום משמש גם לסריקת אוכלוסיות בסקרים . צילום זה איננו חד דיו כדי לאבחן מוקדי עששת (חורים בשיניים) , אפילו שחזורים לקויים לא תמיד נראים בו ,גם דלקות עמוקות בחניכיים ומורסות כרוניות וחריפות ממקור שיניים לא תמיד נראות בצילום זה.חסרונותיו :העדר חדות,השלכת חוליות הצוואר על השיניים הקדמיות בצילום דבר המטשטש את התמונה . יתרונותיו:אין צורך לפתוח את הפה ולכן הוא יכול להתאים למי שסובלים מרפלקס הקאה מוגזם או מקשיים בפתיחת הפה (בשל דלקת או חרדה ופחד).אין פרק זמן מחייב לביצועו אך מקובל שצילום כזה תקף עד לשינויים שחלים בפה או מוכנסים בפה ע"י הרופא. ב) צילום סטטוס פריאפיקלי : הוא סדרת 14 צילומים בקטעים של קבוצות השינים בפה . הצילומים חדים ואבחנתיים לצורך איבחון :דלקות חניכיים ,בסב-חוד השיניים , מוקדי עששת ושחזורים לקויים . העובדה שכמעט כל שן מצולמת בסטטוס במספר זוויות נותנת לרופאי השיניים פחות סיכויים לטעות באיבחון .זהו הצילום האבחנתי המועדף ע"י רוב רופאי השיניים הכלליים,הפריודונטים,האנדודונטים ,הפדודונטים ואפילו הכירורגים (כשהם מבקשים לראות בחדות את הבעיה הממוקדת) . יתרונותיו:החדות והראיה של כל שן ממספר זויות המאפשרות איבחון חד משמעי . חסרונותיו:קשה לקבל תמונה כוללנית מקטעים מצולמים .לא קל לצלם אנשים עם קשיים בפתיחת הפה ,נטיה להקיא או ילדים המסרבים לפתוח את הפה . בקיצור יש מקום לשני הצילומים הללו אך על רופא השיניים מוטלת החובה לבחור את הצילום המתאים ביותר למקרה שיתן לו את מירב הנתונים לאיבחון ותכנון הטיפול .הם אינם באים זה במקום זה. לעיתים מתבצע אף שילוב בין שני הצילומים (במקרים מיוחדים). מקובל לבצעו אחת לפרק זמן של 3 שנים אם לא הוכנסו שינוים ולא חלו שינויים עששתיים ואו דלקתיים בפה משך התקופה הנ"ל.ההחלטה איזה צילום לבצע היא בידי הרופא הבודק ומטפל לפי צרכי האיבחון ואופי הטיפולים . ג)לעיתים נעזרים גם בצילום ממוחשב בחתכים הקרוי CT כדי למקם את השתלים שמתכנן רופא השינים הרחק מנקודות פגיעות אנטומיות כגון עצב הלסת התחתונה והעורקים והוורידים שסמוכים לו או מערות הפנים (הסינוסים) כמובן שביצוע צילומים אלה הינם פרהרוגטיבה של הרופא המטפל ואינה חובה . צילום CT משמש גם לאיבחון פתולוגיות והיקפן בלסתות ובפרקי הלסת .

ההחלטה לגבי סוג הסדציה קשורה למידת שיתוף הפעולה של הילד, מספר וחומרת הטיפולים הדרושים ומיומנות הרופא. גז צחוק מאפשר להקל על ילד עם נכונות לשתף פעולה לקבל טיפןלים. במידה ויש מספר רב יותר של טיפןלים או שהם קשים יותר,סדציה עדיפה. ההחלטה אם לנסות קודם אחד או לא נתןנה להערכת הרופא המטפל