נגישות
נגישות

רואות את הנולד

(37)
לדרג

הן רואות בעבודתן שליחות, מודות על הזכות לעסוק בה ומתרגשות בכל לידה מחדש, גם אחרי שנים ארוכות במקצוע. לרגל יום המיילדות הבינלאומי (5.5), החלטנו להביא אליכם את סיפוריהן של הנשים שמביאות חיים חדשים לעולם – המיילדות

מאת: ענת ניסני, כתבת zap doctors

כמדי שנה מצוין יום המיילדות הבינלאומי ב-5 למאי. השנה, הגיע תאריך זה רגע אחרי חג הפסח וסיפור יציאת מצרים, סיפור בו שתי מיילדות מילאו תפקיד משמעותי במיוחד.

שפרה ופועה, המיילדות אשר סירבו להוראתו של פרעה להמית את הבנים העבריים, הן סמל לנחישותן של המיילדות, לקדושת החיים ולערך העליון שהן רואות בעבודתן. לרגל יום המיילדות, פנינו לארבע מיילדות מרחבי הארץ, וביקשנו לשמוע את סיפורן:

תניה לוי | אחות אחראית במיון יולדות וחדר לידה בביה"ח הלל יפה, חדרה

גיל: 43

מקום מגורים: כפר יונה

ותק במקצוע: 18 שנים

 

תניה לוי: "ראוי גם לזכור את הלידות השקטות, בהן התפקיד של המיילדת חשוב לא פחות". צילום: עטרה מושקה

מדוע בחרת לעבוד במקצוע?

"בתור נערה התנדבתי במד"א ובהמשך לכך רציתי מאוד להיות חובשת, והגעתי לקורס חובשות בצבא. במסגרת הקורס עברנו שבוע בית חולים ובמהלכו נחשפתי ללידה. זה היה בעיני הדבר המופלא ביותר שחוויתי עד אז, ולכן החלטתי להיות מיילדת."

 

מהי חוויית הלידה הכי מרגשת, מפתיעה ובלתי נשכחת שהיתה לך?

"הלידה שריגשה אותי יותר מכל אירעה לפני חודש וחצי בלבד, כאשר יילדתי את האחיינית שלי. כשתינוק נולד זה תמיד מרגש, אבל במקרה הזה ההתרגשות עלתה עשרות מונים על כל קודמותיה.

אם בלידה רגילה אני פוגשת את היולדת רק בלידה עצמה, כאן הייתי שותפה לתהליך כולו - מהרגע בו הופיעו שני פסים במקלון של בדיקת ההריון. בעבר יילדתי חברות ומכרות, אך מעולם לא יילדתי בת משפחה שאני מכירה מיום היוולדה ושהקשר עמה כל כך קרוב ועמוק.

לשתינו היה ברור שאני זו שאיילד אותה, וליוויתי אותה לאורך כל הדרך. עשיתי לה קורס הכנה ללידה, הייתי איתה מרגע שירדו המים, לאורך כמעט 24 שעות של כאבים, עד ללידת בתה, שהיא גם הנכדה הראשונה במשפחה שלה. ההתרגשות היתה עצומה."

 

מה חשוב לך לומר על מקצוע המיילדות?

"יש המון סיפוק במקצוע ורגעים שמחים ומרגשים, אבל ביום המיילדות ראוי גם לזכור את הלידות השקטות, בהן התפקיד של המיילדת חשוב לא פחות, ולפעמים אף יותר – בתמיכה ביולדת ובהעצמה שלה, בטוב ולצערנו גם ברע."

נירית גאון | מיילדת בביה"ח קפלן מקבוצת כללית, רחובות

גיל: 49

מקום מגורים: גדרה

וותק במקצוע: 21 שנים

 

נירית גאון: "זו לא רק עבודה עבורי, אלא משמעות לחיים". צילום: גלעד שעבני שופן

מדוע בחרת לעבוד במקצוע?

"בילדותי גרתי באילת, בתקופה שהעיר עוד היתה קטנה וכולם הכירו את כולם ואמא שלי, זכרונה לברכה, היתה המיילדת המיתולוגית של העיר. אני זוכרת שהייתי מגיעה אחרי בית הספר לחכות לה בחדר הלידה, כך שממש גדלתי שם, וכנראה זה הושרש בי. היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי."

מהי חוויית הלידה הכי מרגשת, מפתיעה ובלתי נשכחת שהיתה לך?

"אחת החוויות הזכורות לי ביותר היתה לפני כחמש שנים. הגיעה יולדת שהיתה עולה חדשה יחסית מתימן, בקושי ידעה עברית, וכשבדקתי אותה ראיתי שהיא כבר בפתיחה גדולה אז מיד הכנסתי אותה לחדר הלידה. בקושי הספקנו לשאול אותה משהו, וגם על מה ששאלנו – היא לא ידעה לענות.

הלידה התקדמה בצורה תקינה, נולד לה בן בריא, ולאחר הלידה, כמו בכל לידה, התחלתי לנסות להוציא את השיליה ומשהו שם נראה לי לא תקין. רגע אחרי כן, במקום שיליה הופיע ראש של תינוק נוסף! לא ידעתי איך לעכל את זה, שאלתי אותה למה לא סיפרה שיש לה תאומים ואז התברר שלא היה לה מושג, כי היא לא עברה אף בדיקה במהלך ההריון.

כיום זה מאוד נדיר להגיע לחדר לידה בלי לעבור אפילו בדיקה אחת, בלי שהיולדת תדע שהיא נושאת תאומים ובלי שהמיילדת והצוות ייערכו לכך בהתאם. זה היה מפתיע ומצחיק ולשמחתנו שני הבנים נולדו בריאים והכל היה בסדר. עד היום אני זוכרת את שיחת הטלפון בה היא מספרת לבעלה, בעברית עילגת, שיש לו שני בנים והוא לא מבין על מה היא מדברת - שיחה שכאילו נלקחה מתוך מערכון. זה היה מפתיע, מצחיק ומקסים."

מה חשוב לך לומר על מקצוע המיילדות?

"מבחינתי זו זכות ושליחות להיות מיילדת. זו לא רק עבודה עבורי, אלא משמעות לחיים."

גבריאלה סבו | סגנית אחות אחראית במחלקת יולדות, המרכז הרפואי זיו, צפת

גיל: 49

מקום מגורים: כרמיאל

וותק במקצוע: קרוב ל-20 שנים

 

גבריאלה סבו: "הדבר הכי חשוב במיילדת הוא יכולת הקבלה של הזולת". צילום: באדיבות המרכז הרפואי זיו צפת

מדוע בחרת לעבוד במקצוע?

"הבחירה שלי במקצוע נעשתה לא ממש במודע. כשהייתי בהתלמדות במסגרת ביה"ס לאחיות, אחת ההתנסויות המשמעותיות ביותר עבורי היתה בחדרי הלידה. אחרי הקורס הגעתי לבית החולים, וכעבור ארבעה חודשים שאלו אותי אם אני רוצה לצאת לקורס מיילדות. עניתי בחיוב ובהתרגשות, אבל לא הבנתי איך הגיעו אלי כשאני עוד כל כך חדשה בעבודה. התברר שלמיילדות יש מעין נוהג לזהות מיילדות חדשות בפוטנציה בזמן ההתנסות בחדרי הלידה ולייעד אותן לתפקיד, כך שהמיילדות שפגשתי בקורס האחיות המליצו עלי. כיום, גם אני והקולגות שלי, כמיילדות וותיקות, משתדלות להמליץ באופן דומה כאשר אנו פוגשות מישהי עם פוטנציאל."

מהי חוויית הלידה הכי מרגשת, מפתיעה ובלתי נשכחת שהיתה לך?

"בכל לידה, הדבר שהכי מרגש אותי הוא הרגע שבו מניחים את התינוק על הבטן של האמא והוא מיד מתחבר לשד ויונק. אני לא יכולה להפסיק להתרגש מזה. באופן ספציפי, יש לידה שאני לא יכולה לשכוח למרות שאני לא הייתי המיילדת שהובילה את הלידה. זה היה אחרי מלחמת לבנון השניה, הגיעה אלינו יולדת ממטולה שבעלה נפל בקרב, והיא הביאה איתה את התמונה שלו לחדר הלידה ושמה אותה לידה לאורך כל הלידה.

היו בחדר כל כך הרבה אנרגיות מנוגדות שהיה קשה להכיל את זה – כאב ושמחה, צער ותקווה; והאבל היה כל כך חזק שאי אפשר היה להבין איך אפשר להמשיך משם. אבל אז נולדים חיים חדשים והם יותר חזקים מהכל."

 

מה חשוב לך לומר על מקצוע המיילדות?

"הדבר הכי חשוב במיילדת הוא יכולת הקבלה של הזולת; לזהות ולהבין מה כל יולדת צריכה באותו רגע - יד מלטפת, אסרטיביות, שיחה או מגע. הלידה היא זמן מאוד קריטי: אנחנו מגיעות אל היולדת ללא היכרות מוקדמת, בשיא הלחץ, הכאב וההתרגשות, וצריכות להתחבר אליה ולהוביל אותה עד ללידה.

לפעמים שואלים אותי איך אני כבר 20 שנה במקצוע ועדיין כל כך מתרגשת עם כל לידה. זה כך אצל רוב המיילדות וזה מה שמחזיק אותנו ומניע אותנו להמשיך גם ברגעים של קושי ולחץ."

סמדר אלרואי | מיילדת בביה"ח הדסה עין כרם, ירושלים

גיל: 62

מקום מגורים: צור הדסה

וותק במקצוע: 35 שנים

 

סמדר אלרואי: "אני מרגישה שיש לי המון מזל שהגעתי למקצוע שאני מחוברת אליו". צילום: באדיבות דוברות הדסה

מדוע בחרת לעבוד במקצוע?

"תמיד ידעתי שאני רוצה מקצוע טיפולי, ולא ידעתי בדיוק לאיזה כיוון אלך. כשהחלטתי ללמוד סיעוד ועברתי כחלק מהקורס את ההתנסות בחדר הלידה, הרגשתי שאני פשוט נוגעת בשמים. זאת היתה חוויה מפעימה, התנסות שמאוד ריגשה אותי והותירה בי חותם. התחלתי לעבוד אחרי הקורס בגינקולוגיה ושנתיים לאחר מכן המשכתי למיילדות."

 

מהי חוויית הלידה הכי מרגשת, מפתיעה ובלתי נשכחת שהיתה לך?

"יצא לי, לא פעם, ליילד נשים שאני הייתי המיילדת בלידה שלהן, ואלו תמיד היו מפגשים מאוד מרגשים, אבל הלידה שזכורה לי ביותר היא כאשר הייתי מיילדת ממש צעירה. זה היה לפני כ-34 שנים, כאשר הייתי שנה בלבד במקצוע, ובאמצע הלידה פתאום היתה הפסקת חשמל. לא היו אז גנרטורים, לא היו חלונות בחדר, היה חושך מוחלט. לא ראינו שום דבר.

באותו זמן עבדנו בכל פעם שתי מיילדות בלבד במשמרת, ואני הייתי לבד עם היולדת ועם בעלה. במצב כזה של הפסקת חשמל ושאף אחד מאיתנו לא רואה שום דבר, זה עלול להיות מאוד מפחיד. קל מאוד להיכנס ללחץ, להיות תוקפנים אפילו, אבל הזוג הזה היה כל כך מיוחד. הם לא נלחצו, היו מאוד שקטים וגרמו ללידה להיות כל כך רכה וחווייתית. הכל פשוט זרם. ברגע שהתינוק נולד הנחתי אותו על האמא, היא מיד עשתה בונדינג. האבא גם מאוד תמך, ורק אחרי שהכל נגמר הוא הרשה לעצמו לצאת רגע, רץ לאוטו והביא פנס. בתוך הסיטואציה הכל כך מטורפת שנוצרה, זו היתה לידה מאוד מרגשת."

מה חשוב לך לומר על מקצוע המיילדות?

"אני מרגישה שיש לי המון מזל שהגעתי למקצוע שאני מחוברת אליו בחבל הטבור, גם אחרי כל כך הרבה שנים. יש משהו מאוד גבוה בחוויה של המקצוע הזה, בהגעה של אדם חדש לעולם. בכל לידה אני אומרת לעצמי מחדש: איזו זכות יש לנו."

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום