פחד ממין סליחה על האורך.

שלום, מאז היותי נערה הגיל שבו כבר היו מתחילים איתי נמנעתי מזוגיות וקשה לי להשים בדיוק את האצבע על הגורם אבל בעיקרון קיבלתי מחזור רק בגיל 15, אני דיי הייתי אדישה בקשר לרצות חבר או להתעניין במין. לא היה לי לחוץ חבר וגם אני מאוד ביישנית. אני שטוחת חזה דבר שעוד יותר גרם להסתגרות ואני גם זוכרת שלא אהבתי כלל שנוגעים בי ללא קשר למין זה היה גורם לי לרתיעה. לא יודעת אם זה קשור אבל יש לי אבא שדיי מתעלם מקיומי והזוגיות בין הוריי מאוד עכורה ומעולם לא היה תא משפחתי רק ריבים עדד שנפרדו ועדיין מלחמות מה שגרם בגיל 20 לא להיות כמו כל הבחורות שחולמות על שמלת כלולות. אני גם לא נמשכת לבחורים שמתחילים איתי במסיבות וכו'. בצבא דווקא הייתי בבסיס שכולו בנים והייתה לי אהבה אפלטונית כי שוב מאוד קשה לי לתת אמון ולסמוך חשבתי שזה יתפתח אחרי הצבא כי פחדתי בבסיס לזרום עם זה גם הוא דיי בישן. בכל מקרה זה הסתיים ואז נכנסתי לדיכאון ואולי זה קשור גם לעובדה שבדיוק הורי פרקו את החבילה והשתחררתי מהצבא. מאז זהו אני אמרתי לעצמי שלא שווה להתאמץ ושאף אחד גם ככה לא יאהב אותי ואני לא מוכנה לעבור רגשית את הדיכאון הזה שנמשך שנה ממש הייתי בוכה כשהייתימתעוררת. מצד שני התחלתי לצאת עם בנים בשביל לבדוק מה חושבים עליי ואם אני מושכת בכלל את בני המין השני. הרגשתילא יפה למרות שתמי שהיו לי מחזרים זה פשוט חוסר ביטחון ומאוד קשה לי לאהוב את עצמי ואת גופי ואני בכלל רזה. לצערי היו לי הרבה מחזרים אבל הרגשתי כמו חפץ בעולם מאוד מיני ואני יותר צריכה את החברות! תמיד ישר נגיעות ואין קשר בין התקשורת לקרבה הגופנית מאחר וקשה לי ויש חשבתי על מין פשוט החלטתי להפסיק לצאת עם בחורים! יש לציין שאולי ההתנהגות שלהם הייתה בוטה כך למשל בחור אחד שהכרתי במועדון ישר איך שהתקשר ובא לאסוף אותי ועוד לא הספקנו בכלל לנסוע קירב את ראשו לנשיקה וסיפר על סרטי פורנו ומה נעשה.. בחור אחר שבכלל לא יצאתי איתו רק היה בחבר'ה התנדב להסיע אותי חזרה וחטף אותי ברכב למגרש נשוט.. הערות סקסיטיות ברחוב. נגיעות ברחוב/ באוטובוס מאנשים זרים. לא יודעת הרגשתי שיש לי בעיה שהעולם מידי מיני. אפילו בלימודים היה בחור שהיה הולך אחריי לשירותים או כל הזמן אומר לי "את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך" הבנתי שיש לי אולי בעיה ואני לא מוכנה ושוב יש את הקשטע שאצלי יותר רגשי וגם דימוי גוף נמוך וכך פשוט התנזרתי ולא אין לי חשק מיני ויש לי עולם ומלואו.. אלא שגם ראיתי דברים אחרים של רוך וזוגיות אצל ידידים שלי או חברו שליכך שאני מאמינה שיש אהבה בעולם והיא מיתית אבל לא מאמינה שלי זה יקרה. כמובן שיש את נושא הבתוליות שגרם לעוד בעיה וכדור שלג כי בעבר בנים שמתחילים היו שואלים שאלות על זה בפגישה הראשונה ואם הייתי כנה לא תמיד רצו להמשיך למרות שידעתי שגם ככה אף אחד לא רציני. המצב כיום שאני כן רוצה זוגיות אבל לא יודעת איך למצוא אחד אחר שונה שיש לו "סבלנות" ומצד שני אני מרגישה שאני כבר חרדה מהמין עצמו מכל הקטע הטכני ומזה שאין לי ניסיון ומזה שאני לא מרגשיה טוב עם גופי ועד שיבוא האחד הזה.. שמתעניין בי ולא כזה חרמן ויצרי כמו הבחורים שהכרתי נראה לי סיכוי אפסי. אז מה עושים? האם יש לי בעיה או שפוט חוסר מזל?

ברור שיש לך בעייה וכל שיפור דורש שקודם כל תכירי בכך: השילוב של היחסים הגרועים בין הוריך לבין החרדות ודימוי הגוף הירוד שלך מונעים בעדך מליצור קשרים זוגיים ולרכוש מיומנויות מיניות. הזמן שחולף ללא שיפור מחמיר את הקשיים וההימנעות ולכן אתחייבת לעצמך לחפש ולהסתער על מציאת פתרון. חפשי באזור מגוריך פסיכוסקסולוג מיומן, בררי בעזרתו את עכבותיך הנפשיות ולימדי בטיפול התנהגותי לבנות קשר זוגי ולקיים יחסי מין מהנים ומספקים. אם את באזור המרכז תוכלי לפנות אלי בתל אביב ולבדוק גם את התאמתך לטיפול המשלב בן זוג חלופי (סרוגייט). תוכלי לעשות כן במענה מפורט לשאלון 'מיניות' http://www.sexuality.co.il/category/4/ בהצלחה!

תודה על המענה המהיר. אני מודעת לבעיה של הדימוי הגופני שגם אם יהיה מישהו שיראה לי זה יהווה מכשול ואני לא מבינה למה יש לי את הבעיה הזו? אני רק יודעת שתמיד התייחסו אל הגוף שלי: 1.צחקו שאני שטוחה 2. מב"יס יסודי הנושא של הרזון שלי בדיונים עד לפני כ שנתיים שלוש שעליתי במשקל. כל ההערות על המראה גרם לי ממש לשנוא את הגוף אני רואה עצמי כשלד ואפילו לקנות בגדים לא הצלחתי. בנים רואים דברים אחרים :) 3.מאז שאני נערה כל הזמן מתעניינים בבתוליות וזה גם יוצר לחץ לא יודעת למה דווקא אני? בצבא זה היה ממש ואני מתכוונת מצד בנים דווקא, נורא עניין אותם. האם אפשר לצאת מדימוי גופני נמוך? כי הרבה פעמים אני משכנעת את עצמי ואז שמישהו מתחיל איתי אני נמנעת כי אני כבר יודעת שתהיה בעיה בהמשך וחשוב לי להדגיש שחלק מזה ופה הייתי רוצה תשובה ממך אם אפשר, זה כי אני ישר חושבת על מין כשמישהו מתחיל איתי כי אני כבר מנוסה בכך שהם מאוד לוחצים שוב אני לא מדברת על מישהו שהיה איתי תקופה כי לא היה אחד כזה מעולם תמיד הייתה התייחסות אליי כאובייקט השאלה אם ככה זה בטבע? למשל הדוגמאות שהבאתי על הבחורים זה נורמלי? או שאולי בגלל שהיו לי רק חוויות כאלו נאטמתי לגמרי? אני מוכרחה לציין שיש עוד הרבה דוגמאות דומות לצערי ובגלל זה אני לא רוצה אף אחד זה לא נעים לי ככה. דג': הייתי ישנה יחד עם אמי אצל אחותה בתקופ' הגירושין כי אמי רצתה לברוח מהבית והבעל שלה היה מסתכל בעיניים ערגות וזה לא נעים לפעמים היה נוגע.. שתקתי ואפילו חשבתי שאני חולת נפש אבל היום אני יודעת שאני בסדר עקב שמישהי סיפרה שהוא ככה עליה ולא מזמן שהוצאתי את לאמי היא לא התפלאה. דבר נוסף שלא כל כך הסברתי את עצמי הבחורים שמתחילים איתי ככה סתם ברחוב בתור למכולת ובסיטואציות וכו' אני בכלל לא נמשכת אליהם בדקה הראשונה כשהם מתחילים בעבר כמו שכתבתי ניסיתי לצאת כי כמובן מה שחשוב זה יחס והתנהגות אבל שוב כולם מתנהגים אליי בצורה מסויימת זהה וזה מלחיץ אותי אני מרגישה שאני לא רוצה אותם מינית ובטח שעוד לא רגשית. זה ממש חשוב לי להבין.. אם ככה זה? ככה מתנהגים?