שיר: בדידות (ה)

התחושה שלא ניתן לעזור חברך , שאינך יכול להבין מה מסתתר מאחורי המסיכה , מאחורי החיוך החביב שמסגיר לפעמים חברך , הוא דבר שעושה לי רע , וחברך מסרב לספר לך עד כמה שהוא חש ברע . הדבר מזכיר לך את סוד שטמנתי שנים בתוכי, וסירבתי להעיק על סביבתי , בודד הייתי , ולא מצאתי אדם שישמע את מצוקתי , וחשתי עד כמה נורא , בדידות וחוסר -אונים של-האדם לפעמים מול העולם , מאותו רגע , לעולם לא דחיתי אף -אדם שרצה לספר למה הוא חש ברע . השיר הזה נכתב מכיוון שזכרתי בבדידות ובחוסר האונים שחשתי עצמי מול העולם , והחלטתי תמיד לנסות לשמוע אדם החש מצוקה . כך עשיתי יום אחד בשנת 1984 כשנעסתי באוטובוס מבאר -שבע לתל-אביב .חייל צעיר ניגש אליי ושאל אותי אם אני מוכן להקשיב . הוא סיפר לי שהוא עומד להשתגע , שהוא עבר הלם-קרב בלבנון . שעתיים במשך כל הנסיעה הקשבתי לו והתעניינתי במה שעבר עליו . אני זוכר שמאוד כעסתי איך זה שאף אדם בסביבתי לו הקשיב לו. הוא היה בדידות איומה . היום אני מבין את מה שלא הבנתי אז. חשתי הקלה באותו יום שהוא הצליח לחוש פחות בודד , ואולי הצלתי אותו , כל הדרך הוא לא הפסיק לבכות .

היי אלן הסיפור גם מזכיר לי את הסיפור שסיפרת לנו על חבר אחר עם תחושות קשות שרק לפני כחודשיים יצרת קשר איתו צביקה

לא צביקה זה סיפור אחר , אבל דומה במאפיינים שלו .