לפני 38 שנים

שלום חברים, בדיוק עכשיו, לפני שלושים ושמונה שנים, הפציצו מטוסים מצריים את שדה-התעופה ברפידים ואת בסיסי צה"ל בסיני. הייתי שם, בשדה-התעופה ברפידים, כשמטוס מצרי הטיל פצצה במרחק מטרים ספורים ממני. הפצצה לא התפוצצה, ונשארתי בחיים. אחר-כך נשארתי בחיים שוב ושוב, במקומות שלא היו סיכויים רבים לצאת מהם בחיים, כשחברי נהרגו לידי, וכשהייתי בטוח שלא אשוב משם בחיים. שבתי משם, אבל הבאתי אתי את המלחמה, שמאז אינה מרפה ממני, ומשפיעה על כל רגע מחיי. קוראים לזה 'הלם-קרב' או 'פוסט-טראומה', אבל כפי שאתם יודעים, לפסיכיאטרים ולפסיכולוגים המגדירים את הטראומה אין מושג במה מדובר, וגם לנו קשה לספר לאחרים מה אנחנו מרגישים, במיוחד שכל אחד מאתנו נפגע באופן שונה. לצערי, הטראומה שמשבשת את חיינו הולכת וגדלה במשך השנים. מתוך ההיכרות האישית שלי עם הלם-הקרב פיתחתי דרך-חיים חדשה, שמאפשרת לי לחיות בשלום עם הטראומה, ללא תלות באגף השיקום או בתרופות או ב'מטפלים'. לפני כשלוש שנים עברתי לבולגריה, וגיליתי שככל שמתרחקים מקום הטראומה קל יותר לשקם את החיים. לא מזמן יצא לאור הספר 'אימון רגשי', שכתבתי בשנים האחרונות, ובו אני מציג את הדרך החדשה שפיתחתי. אני מאחל לכולנו לעבור בשלום את זכרונות הימים האלו, ולזכור שיש לנו כוח להתמודד בכוחות עצמנו עם הקשיים והזכרונות. שנה טובה, דרור