התמודדות-עם גיוס לקרבי
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני יודעת שזה לא ממש האתר שמיועד לענות לשאלתי. אך בני רק התגייס לפני כמה חדשים. ועומד להגיע לקו חם בשטחים. המציאות הזו נוראית בעיני וקשה לי לקבל אותה. אך הכי חשוב לי לדעת כיצד נער צעיר,שמסיים מסלול הכשרה,מתמודד עם מצב כזה שהוא צריך יהיה ליהיות בכזה מקום,הוא יודע שאני אמא שלו מאוד מפחדת. למרות שאנחנו תומכים,מפנקים,מעודדים,שולחים חבילות. איך נער שמנת-כמו שבני נער נורמטיבי,רגיש אך לא מידי,מסתדר,חברהמן משפחתי. איך מתמודד עם מציאות רגשית כזו?.האם תוכל לעזור לי ולענות לי? תודה.
בנך יסתדר מצויין...כמו שאני הסתדרתי בקרבי..הייתי קו בלבנון בתוך הרצועת ביטחון....הייתי בקו במחסום ארז..הייתי בשכם.. ביקרתי בבופור פעם ..וראיתי את הליטני.. כל זה חוויות..יפות שאזכור לחיוב... שאתה בצה"ל אתה מודע לסכנות שיש ואתה נושא נשק.. זה אומר שאתה במוכנות רגשית מסוימת..לכן פחות נפגעים.. אתה נפגע יותר שאתה באזרחות ואתה רואה משהו קשה שבאופן רגיל לא היית נתקל.... זה כאשר אתה לא מוכן...... אני 22 שנה במערכת הביטחון..שזה בא זה מגיע ללא הודעה וללא הכנה..... כמו תאונת דרכים...
אותי מפחיד שאחרי שעברו את הצבא המעירים הולכים לעשות בנגי...
תודה לך..ומה שאתה אומר שזה יכול לקרות בכל מקום ובכל מצב? פשוט הצבא חושף למצבים קיצוניים שבחיים שגרתיים נער איש צעיר לא יעבור. אני מבינה שמה שאתה אומר לי שיכולה ליהיות תאונה,או מצב אחר לא קשור לצבא שיכול להביא למצב של הלם טראומה,או משהו כזה? מה זה נקרא כשזה בא זה בא? זה עוזר לי להבין כשאני קוראת מחשבות ורגשות של אחרים. תודה מוכנה לשמוע עוד..הרופא לא עונה?
שלום לאמו של חייל קרבי, כפי שכתבת, זה באמת לא המקום המתאים לשאלה שלך, ואולי לכן השתהיתי ולא הגבתי מיד. ובאמת, השאלה שלך אינה קשורה להלם-קרב או לטראומה, אלא לתחושה נורמלית לגמרי, לחרדה של אם שבנה משרת במקום מסוכן. במחשבה שניה, אני מבין שהשאלה שלך מתייחסת למצב המביא להלם-קרב ולפוסט-טראומה. את שואלת איך יכול נער שמנת רגיש ונחמד להתמודד עם מציאות בלתי-נסבלת של מלחמה וחרדה. אפשר להרחיב את השאלה שלך ולשאול, איך יכולים אנשים טובים ורגישים לחיות במציאות האלימה והמאיימת בישראל. ובאמת, לחיים במדינה שכל תושביה נמצאים בחרדה בלתי-פוסקת יש מחיר יקר, ולמעשה החברה כולה סובלת מפוסט-טראומה, המתבטאת בחרדה, בחוסר סובלנות ובאלימות, וזה כמובן משפיע גם על הפוליטיקה, על היחס לזרים ועל איכות החיים. כמו כל הצעירים האחרים המתגייסים לצבא, גם בנך ילמד להשתלב במערכת הכוחנית והאלימה, וכשישתחרר הוא יהיה קצת פחות רגיש וקצת יותר מחוספס ואלים, כמו רוב הישראלים. אבל אין לזה קשר לפוסט-טראומה. אם בנך בא מבית תומך ואוהב, יהיו לו כוחות להתמודד עם הקשיים. מי שחשוף יותר לטראומה הוא מי שבא מבית קשה ולא תומך, ובעיקר מי שנפגע בטראומה מוקדמת בילדותו. אכן, המציאות קשה, ונראה שהיא תלך ותהיה קשה יותר. אני מאחל לך לעבור במהירות את תקופת השירות של בנך, ד"ר דרור גרין
קודם כל תודה לך. ובאמת מלבד החרדה שלי הטבעית. אני מנסה להבין מה נער נורמטיבי עובר מבחינה רגשית בצבא ואיך זה משפיע על חייו. אני קוראת את המסר הגלוי והסמוי מדבריך של מה המצב במדינה עושה לנו כולנו,אני בעצמי אומרת שהגיוס או יותר נכון השירות הוא הגורם העיקרי ל"בריחת"מיטב צעירי המדינה לעולם הגדול לעבור גיל התבגרות מאוחר שנלקח מהם.אך לי באמת חשוב היה או רוצה לשמוע על הנורמה.למרות שכל אדם מגיב אחרת לאותה הסיטואציה.איך רגשית מתמודד נער עם "חווית השירות"ומה הכוונה יהיה יותר גרוע?או כמו שכתבת יהיה יותר קשה? אני נמצאת בשלב שקשה לי לקבל שהבן הפרטי שלי צריך לעבור דריסת אישיות ואופי כזו. אך יש גם דברים טובים שהצבא תורם לאישיות? בקשה ענה לי גם אם זה לא הפורום המדוייק זה יכל לעזור. אמא.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
