'בת זוג' (??) של הלום קרב.

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

10/03/2010 | 16:00 | מאת: אני

אשמח לקבל תגובות ודעות של אנשים שקוראים את הפורום. בעיקר נשים שחוות את מה שאני חווה, כבת זוג של הלום קרב. גם כאן, כדי שנשים אחרות תוכלנה לקרוא. או למייל שלי: [email protected] תודה על הנכונות. אני

12/03/2010 | 22:23 | מאת: רונית

הבנתי שמא שאת עוברת כל כך דומה למצב שאני נימצאת בו שנה וחצי, יש לי חבר כזה מקסים שמוגדר הלום קרב במישרד הביטחון זה לא בדיוק משנה את המצב של הזוגיות הוא מקבל נכות ותנאים של נכה צה"ל . אבל לגבי הזוגיות אין ממש הבדל אני גם חסרת אונים ממש כמוך הוא מיתקרב ומיתרחק ,אוהב לא אוהב , ,ליפעמים מיתקשר כל יום כמה פעמים ביום ויום אחד הוא לא עונה לטלפונים שלי לא מיתקשר נעלם לשבועיים .זה מאוד קשה להיות במערכת יחסים כזאת, ולמה אני משתפת אותך כי רציתי שתדעי שאלה הם הסימפטומים של הלום קרב אני לא מאמינה בשינוי שיכול להיתרחש אנו מכירים כבר שנה וחצי ומאוד רציתי זוגיות איתו אבל לצערי זה ניראה בלתי אפשרי, גם אני מאוד מאוכזבת כי היו לנו רגעים מקסימים יחד של קירבה ויש לי קושי רב לסיים את הקשר,אני לא יכולה לייעץ לך לנתק את הקשר אבל זה לפי דעתי לא מוביל לשום עתיד משותף ויציב, אני חושבת שעדיף להיסתכל על הקשר הזה כידידות כי נכות אי אפשר לתקן. מה דעתך?

שלום רונית, את צודקת. "נכות אי-אפשר לתקן". אבל אפשר לחיות עם נכות, ואין אדם שאין לו פגם מסוים. כפי שניתן לקיים זוגיות עם נכה חסר רגל, ניתן לחיות גם עם הלום-קרב. לשם כך יש צורך בשיתוף פעולה, ולעתים גם בתמיכה מקצועית. כמו בכל זוגיות אחרת, הדדיות היא תנאי לחיים משותפים, ואם את רוצה לחיות עם הלום-קרב מותר לך לדרוש ממנו לשתף אותך במה שקורה לו ולשתף אתך פעולה כדי ליצור זוגיות טובה, כפי שעושים זוגות רבים הפונים לייעוץ זוגי. אני עצמי דוגמה לכך. אני הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים, ויש לי זוגיות נפלאה וארבעה ילדים נהדרים. זה לא התרחש מעצמו, וזה דורש גם היום עבודה יומיומית. מתוך הניסיון שרכשתי על בשרי פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', המאפשרת לי וגם לאחרים לחיות חיים מלאים וטובים, למרות הקושי. כפי שכתבתי, אם בן-זוגך אינו משתף פעולה, כדאי לך להתרחק ממנו. אין לזה קשר להלם-קרב, וזה נכון בכל סוג של זוגיות. שבת שלום, ד"ר דרור גרין

14/03/2010 | 01:16 | מאת: אני

שלום רונית. ראשית, תודה על תגובתך, היא מאוד משחררת ומקנה לי תחושה אמיתית ובטוחה. הנה, עוד מישהי עוברת את אשר אני עוברת ומבינה לליבי. ככלות הכל, זה מאוד מבלבל, כי מדובר באדם אשר עובד ומתפקד בעבודתו. חושב על 'קידום' 'התפתחות מקצועית' ו'קריירה'. אך מבחינה אישית, הוא חתם ויתור. כרגע, מבחינתו, אני בת זוג לשעבר, אני לא קיימת. שוב. אולי זה אירוע זמני, אולי לנצח. התשובות אינן אצלי. 'התבודדות' ו'ריחוק' הן מילים שאינן נמצאות בלקסיקון הזוגיות הנורמטיבית שלי. הוא לעומת זאת, מוכן להשיג אותן בכל מחיר, גם אם זה כרוך בפגיעה בי, הן אם היא מילולית, כגון: זה לא מסתדר לנו.. ניסיתי, זה לא הולך, אני לא נמשך אליך, את לא הטעם שלי.. וכן גם בפגיעה פיזית בי. העיקר להרחיק. וזה המצב כרגע. לא קשור אם ברצוני לאחוז בקשר זה או לא. כרגע, אינני מוכנה לקשר שלא מוביל ל'עתיד משותף' ועדיין לא ויתרתי על החלום. כך ש'ידידות' איננה באה בחשבון. לגבי הנכות? אינני יכולה לקבוע זאת, לו היה מנסה לקבל עזרה מקצועית, הנכות היתה קלה יותר.. אולי אפילו אפסית? שיהיה לכולנו שבוע מצויין. אני.

13/03/2010 | 01:59 | מאת: תגובה

זה קשה מאוד לחיות עם הלום קרב בתוך הבית. זה כמו לחיות על חבית חומר נפץ וזה לחיות בתוך נדנה ריגשית. הדבר היחיד שאני מכיר ושיכול להקל על זמן במעט הוא טיפול משפחתי אשר מעניקה יחידה יחסית די חדשה במשרד הביטחון לנשים של הלומי קרב וגם לילדיהם. צר לי לומר את זה אבל קשר עם אדם שהוא הלום קרב הוא קשר קשה ביותר בלתי יציב ובל לא נשקח שהלם קרב לא עומד בדידותו אלה סופח אליו תופעות פסיכיאטריות נוספות לדעתי צריך לשקול את הדברים האלה לעמוק כי הקשר הוא קשה וגם תובעני ביותר ובסוף מי שמלמת את המחיר זו את. וזה מנסיון עם מפגשה עם הרבה מאוד בנות זוג של הלומי קרב. שפשוט הגיעו אל התחתית כי כמה אפשר לחיות במקום שבו קיימת חבית חומר נפץ שגם לא ממש יודעת להביע רגשות. זו דעתי אבל היא פרטית.

שלום לך, אינני מכיר את היחידה החדשה במשרד הביטחון, אבל טיפול משפחתי הוא דרך טובה ויעילה לשפר את החיים במשפחות של פגועי-טראומה. חשוב לזכור שפוסט-טראומה פוגעת בכל בני-המשפחה, וטיפול משפחתי עשוי לספק כלים להתמודדות עם הקשיים וליצירת חיי משפחה תקינים. אכן, הקשר עם הלומי-קרב אינו קל, אך זו אינה סיבה לוויתור על הקשר, בתנאי שהלום-הקרב מוכן לשתף פעולה ולקבל גם עזרה מקצועית. צריך להיזהר מן המושג 'טיפול', משום שלא מדובר בריפוי אלא כלים להתמודדות עם קושי שאינו ניתן לתיקון. כדאי מאוד להיעזר בגישות קוגניטיביות-התנהגותיות, המספקות כלים כאלו. אני עצמי פיתחתי את גישת 'האימון-הרגש', שהיא דרך-חיים המאפשרת חיים משפחתיים בריאים וטובים, גם עם הלומי-קרב. שבת שלום, ד"ר דרור גרין

14/03/2010 | 07:08 | מאת: רונית

תודה על התגובה אני מסכימה עם כל מילה שכתבת לצערי זהו בודאי קשר לא יציב תמיד שיננתי לעצמי שהלם קרב זה לא סכמתי אבל אני מבינה כיום שהוא סופח איליו ללא ספק תופעות פסיכיאטריות נוספות, וזה מסבך את הקשר עד למצב של בילתי אפשרי.במיוחד עם הלומי קרב עם אחוזי נכות גבוהים.

09/04/2010 | 08:16 | מאת: אלי

אמנם אינני קשור להלם קרב אך בהחלט קשור לרעייה יקרה שלקתה בחרדה ודיכאון ועצתי לך כי נלמד מעט מהנוצרים,אשר בחתונתם נשבעים לחיות יחד בטוב וברע וזה המבחן האמיתי של כל בן אנוש.אני מבין לליבך ולכאבך אולם בהחלט לא מסכים לדעותייך.

מנהל פורום טראומה והלם-קרב