החיילים הללו אינם חולי נפש

ואין כל סיבה להתעלל בהם לאשפזם בכפיה ולסמם אותם , כמי שעבר חוויה כזו ובכוחות עצמיים היה צריך להלחם במערכת הפסיכיטרית כדי להלחם על השפיות. הטראומות של הטיפולים והאישפוזים הפסיכיאטרים קשים יותר מהטראומות הקשות של המלחמה , כאשר תפסו אותי בכוח הפשיטו אותי מבגדי החזיקו בי בכוח כאשר אחות מביטה באבר מיני מקרוב כדי להשפיל אותי - ולאחר מכן מחדירה מזרק לישבני בניגוד לרצוני כאשר אני קשור בידי וברגלי כמו חייה שנתפסה במלכודת מאותו הרגע המאבק האמיתי על חיי החל ולאחר יותר מ 15 שנה הצלחתי - כיום אני ללא תרופות מתפקד טוב ממה שתפקדתי קודם הגמילה מהתרופות הפסיקה לי את תופעות הלואי וכן חברים חדשים יצרו עימי קשרים חדשים .בניגוד לכל המידע המקצועי הפסיכיאטרינשאתי לחולת נפש והקמנו יחד משפחה וילדים. לתפארת מדינת ישראל . כיום כאשר אני מספר שאושפזתי בכפיה והוגדרתי כחולה נפש פשוט לא מאמנים לי משוכנעים שאני סתם צוחק. מה שאני יכול לומר שכל התורה הפסיכיאטרית הינה תרמית שהמטרה שלה לגלות את אזור הזיכרון במוח כדי למחוק את הטראומה בדרך נפגעים איברים חיוניים אחרים - וכל זה במקום תהליך פשוט שיש לבצע ללמוד להתמודד עם הטראומה לדחיק אותה ולהמשיך בחיים . השיטות אכזריות וקשות ומי שמטופל על ידם לעולם לא יבריא זו מטרה לעשות כסף על גבם של חיילי צהל שהפגיעה הנפשית שלהם היא איננה כלל מחלת נפש.

אתה צודק לפני 15 שנה ויותר כך חשבו וגם כך התנהגו לאלומי קרב בנוסף נעשה שימוש בתרופות קשות עם תופעות לוואי קשות את זה אני יודע מכתבות שקראתי. למזלי לא נפלתי בתקופה ההיא שאתה מתאר, אני נפלתי לפני כ 5 שנים גם אז רצו לאשפז אותי אך נלחמתי לאורך כל הדרך כמובן בעזרת הרופאים הנאמנים שלי קמתי על הרגליים. אך אני מעריך את כוח הרצון שלך להילחם פעמיים פעם אחת נגד הממסד הלקוי אז לפני 15 שנים ופעם נוספת על תפקודך בחיים. כדי לחזור ולנסות להשתקם ולתפקד לאחר הפגיעה הטראומתית צריך באמת ללמוד איך להתמודד עם הטרואמה ולא להלחם בטרואמה מכיוון שהטרואמה לעולם תשאר אך ניתן היום לתרגל את המוח למצב החדש שנוצר בעקבות הפציעה מנסיוני זה דורש זמן מס' שנים בודדות, כוח רצון, משאבים כלכליים, רופאים מקצועיים, והרבה תרגול, אך זה משתלם בסוף שאתה רואה עצמיך קם על הרגליים ומחבק את ילדיך.

שלום לך מח מאוד כאמא של חייל קרבי לשעבר ששוחרר מיד כששמעו שאושפז בכפיה.אשמח מאוד אם תוכל לאמר לי איך אני יכולה לגרום לצבא להכיר כי בני נפע הלם קרב? אל מי אני יכולה לפנות שיסייע לי להדריך את הבן ולא להכנס לפחדים ולמצבים פסיוטיים בגלל שהייתה ועדה רפואית? ומי הם הרופאים המכוונים ומסייעים? מי הם הרופאים הללו שיוכלו לעזור גם לבני? אנא כוון אותי אליהם. תודה מראש

הייתי באותו מקום כמוכ וגם לי יש משפחה נהדרת אבל ממש ממש לא לתפארת מדינת ישראל אלה לתפארת אשתי היקרה למדינת ישראל לא מגיעים הילדים האלה ואחרים

אין ספק שאתה צודק הלואי והייתי יודעת כיצד לטפל ואל מי לפנות בשעת הצורך(התקף של שינויי בהתנהגויות)אני ממש מודאגת,והלואי שהייתי יודעת כיצד ואיך לסייע לאותם אזרו חים שכל כך נפגעו מהצבא,חייהם השתנו וכל כך סובלים באזרחות. אשמח אם יש לכם דרך לכוון או להציע הצעה.

אין ספק שאתה צודק הלואי והייתי יודעת כיצד לטפל ואל מי לפנות בשעת הצורך(התקף של שינויי בהתנהגויות)אני ממש מודאגת,והלואי שהייתי יודעת כיצד ואיך לסייע לאותם אזרו חים שכל כך נפגעו מהצבא,חייהם השתנו וכל כך סובלים באזרחות. אשמח אם יש לכם דרך לכוון או להציע הצעה.

שלום אלון, אתה צודק. הפסיכיאטריה היא התחום המפוקפק ביותר של הרפואה, והכח שניתן בידי הפסיכיאטרים מסוכן ביותר. היום החוק אוסר על אשפוז בכפיה, אבל עדיין יש בידי הפסיכיאטרים כוח גדול מדי. לצערי עושה אגף השיקום שימוש בפסיכיאטרים בוועדות הרפואיות, והם משרתים את המערכת ובוגדים באתיקה הרפואית כדי למנוע מאלפי נפגעים את הזכויות המגיעות להם. אני מקווה שיהיה מי שיתבע את הפיכיאטרים באופן אישי, כדי להפסיק את השערוריה. בברכה, ד"ר דרור גרין

שלום כל הכבוד,נכון מאוד בקשר לרופאים,אך כיצד אנו ההורים או הנפגעים יכולים לקבל עזרה לבעיה ולהתמודדות עם חיי היום יום בשעת המשבר? לכן יש רופאים אך אנא אימרו לי אל מי לפנות בשעת מצוקה לסייע לנפגע?