יום הכיפורים, כמו שעון

שלום לכל חברינו שנפגעו במלחמת יום-הכיפורים, כמו בכל שנה שבים הזכרונות ומכים בנו כמו שעון מתקתק ומדויק. אני יודע כמה קשה לכם לישון בימים האלו, וגם אני זוכר היום את חברי המתים, אהוד ושי, כפי שאתם זוכרים את חבריכם שלא שבו מן המלחמה היא. יום הכיפורים ההוא הולך ומתרחק, הזכרונות הולכים ונחלשים, ולמרות הכל הכאב הפוסט-טראומטי הולך ומתחזק. אין טעם לבכות ולהיאנח, משום שזה טבעה של פוסט-טראומה. זו אינה מחלה, אלא פגיעה שיוצרת כאב מתמשך. אפשר לחיות עם הפגיעה הזו, ואפילו לחיות טוב ולהיות מאושרים. אני מאחל לכולנו ללמוד לחיות עם הפגיעה שלנו בשלום, לקבל אותה כפי שהיא ולטפח את כל הכישורים האחרים שלנו, שיאפשרו לנו להיות יצירתיים ומאושרים. שנה טובה, דרור