נשות הלומי הקרב- התאחדו:
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
ומה עם השנים היפות ביותר שלנו? ומה עם העול שנשאנו עלינו,הילדים שגידלנו בצל החרדות, העצבים,המצוקות,וכל החלןמות להגשמה עצמית שנאלצנו לוותר עליהם כדי שנוכל לסעוד את אהובנו שחזר מרוסק משדה הקרב,ושנים המערכת לא הכירה בהם כנכים. שנים היינו מטפלות של המערכת ,כמובן מאליו,ללא תמורה,ללא הכרת תודה, כאילו היינו שקופות.עד שנשברנו,עד שחלינו.עכשיו צריך לפנות למעסיק שלנו,לדרוש את שמגיע לנו אחרי שנים של שרות חינם
אור יקר, אינני יודע לאיזו הודעה הגבת כאן, אבל לא קשה לי להסכים עם הדברים שכתבת. אתה צודק. מי שנפגע מהלם-קרב הם בעיקר הילדים והנשים. האם אתה באמת מצפה שמישהו יתאחד ויילחם? קשה לי להאמין. גם הציפיה שמשרד הביטחון ואגף השיקום יתרגשו מזה נראית לי מופרכת. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לעזור לעצמנו, להיפגש, לחפש פתרונות ולתמוך זה בזה. להתראות, דרור
מי יודע את הטלפון של פרחיה גולדשטין תודה
לפני 30 שנה חשבו שדברים לא ישתנו לעולם אבל מסתבר שתמיד יש תקדים ותמיד העקשנים גרמו לדברים לקרות!!! אז אולי צריך לעשות תוכנית בערוץ 2 ולדבר על זה בכל עיתון ולהתאחד יחד כדי לגרום לזה לקרות שיתיחסו אלינו אחרת כי אנחנו מחזיקות את הבעל שנתן את נפשו למדינה את עצמינו ואת הילדים
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
