אגף השיקום זונח את המבוגרים

בעלי מוכר כהלום קרב מיום כיפור .בלבנון הראשונה נפגע בראש, אך ההשלכות הפיסיות הופיעו ומחמירות בשנים האחרונו. ולכן הוא מוכר גם על פגיעת ראש.דבר המאפשר לאגף השיקום לשחק איתו פעם לצורך העניין הוא אינו הלום קרב ומורידים לו את הנופש ופעם הוא כן הלום קרב ולא מגיע לו טיפולים הידרותראפיים להם הוא זקוק.משחקים בו. נוסף על כך הוא היה במועדון נכי צהל כמה שנים עד שהחליטו להוציאו מכל מיני סיבות. היום אין לו מסגרת למעלה משנה הוא בחדרו וכמעט ואינו יוצא ממנו. כשבקשתי שיסדרו מועדון חלופי ,אמרו לי שהמגמה היום לשלוח נכים עד גיל 50 בלבד.והוא בן 58.שאלתי ומה עם כל אותם מבוגרים ,מדוע להם לו פותחים מועדונים ?תשובה לא קיבלתי! והוא ממשיך לשבת בחדרו פעם במחשב ופעם בטלוויזיה .נעשה ממורמר והפתיל קצר.

כפי שאני מכירה הלומי קרב הם פגועים וחבולים בנפש וקשה להם להתאחד לקבוצה להיות עקביים ולהוביל מאבק.כפי שעשו פדויי השבי למשל.גם אנחנו הנשים עייפות להוביל את המשפחה עם כל הקשיים הספציפיים המתלווים לנכות המסויימת.