עוד מלחמה

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

שלום לכל חברי הפורום שלנו, בשנים האחרונות הולך וקטן המרחק בין המלחמות הפורצות באזורנו, ואצלנו זה שב ומעורר את החרדות ואת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. הלומי-קרב ונפגעי טראומה רבים ממלחמת לבנון השניה עוד לא זכו לטיפול שהובטח להם, וכבר אפשר לצפות שנפגוש כאן את נפגעי המלחמה החדשה. יש לנו נטיה עזה ומשיכה לאתרי החדשות, לרדיו ולטלוויזיה, אך אני מציע לזכור שגירויים אלו עשויים להחריף את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים ולהגביר את הסבל. דווקא בזמנים כאלו כדאי לכל אחד מאתנו להקטין את החשיפה לחדשות הבלתי-פוסקות, ולשמור על אורח חיים שגרתי בקרב בני-משפחה תומכים. הדברים חשובים במיוחד למי שמתגוררים באזורי סכנה כמו אלן. אני מאחל לכולנו שהמלחמה הזו תסתים בקרוב, ושרק מעטים יצטרפו למועדון הלא-נחמד במיוחד שלנו. דרור

29/12/2008 | 08:58 | מאת: רוז

איך עוד מלחמה? ולי ראה שזו מלחמה אחת ארוכה ארוכה. מתי באמת הרגשנו שיש לנו שלום? אף פעם, לא באמת, זה כמו מחלה קשה, עם התפרצויות חריפות ותקופות של רמיסיה....

29/12/2008 | 09:30 | מאת: הפצוע האלמוני

התקשורת המודרנית עברה כבר מזמן את הקו האדום באשר לסוג הדיווחים והתמונות מהמלחמה או מכל פעולת איבה אחרת. הגבול הדק הזה בין החובה לידע את הציבור בנעשה במלחמה לבין שמירה על מסגרת נאותה של דיווחים נחצה למימדים גדולים. היום ישנה מלחמה אחרת בתחום הרייטינג בין רשתות הטלביזיה השונות וכל אחת מהן רוצה לשדר את האירועים בצורה הנועזת ביותר התוצאה - הכנסת האזרחים לחרדות מיותרות. הדיווחים חיביים להיות תכליתיים עניניים ולא להכנס לפרטים שוליים או לצלם פצועים והרוגים מזירות הקרב, גם לזמן החשיפה הארוך לדיווחים יש השפעה שלילית. לכן רצוי לנו הנפגעים להתנתק מכל הדיווחים האלה ופשוט לא לשמוע אותם ובעיקר לא לצפות בהם.

30/12/2008 | 01:06 | מאת: אברהם שרווד

דרור יקר שלי! באמת שקשה לי ואני כאן בצפון ודואג מאוד לאלן שנמצא באשדוד... אבל לכל מקום שאני הולך התקשורת מגיעה ואני רק חושב ונזכר שהפעילות היא בעזה היכן שקרה האסון שלי אני מתמלא חלחלה... יש לי נחמה פורתא בכך שפיצצו כמה מנהרות על יושביהן בציר פילדלפי וזה אולי מה שאני והחברים שלי שנהרגו לא הספקנו לעשות... דרור יקירי, אתה עוזר לי רבות והייתי מאוד רוצה להכיר אותך, אך אני יודע שאתה בבולגריה כעת, אבל חשבתי אם יש לך דרך מקורית כמו סקייפ אולי או משהו אחר שאוכל לראות את האדם המבורך שעוזר לי ולכולם רבות כל כך... בכל מקרה, אנסה להימנע מחדשות למרות שהם באות אלי ולא אני בא אליהם... מה גם, שבנוסף לכל הצרות, החורף עושה לי רע ולא נותן לי לצאת מהבית ולשאוף אוויר וללכת לפעילות שייט של עמותת אתגרים שאני כל כל אוהב ואני על סף קריסה כמעט... מה אגיד אני לעומת מי שנמצאים ביישובי עוטף עזה... אתכם בלב תמיד ותודה לך דרור...

מנהל פורום טראומה והלם-קרב