הקמת קבוצה פעולה ארצית למען נפגעי הלם קרב

מה דעתכם להקים קבוצת פעולה ארצית למענינו? לקבוצה ירשם כל נפגע הלם קרב שחפץ בכך. כאשר כולנו מאוגדים בקבוצה יש לנו כוח גדול מאוד בכל המישורים: 1. העלת המודעות. 2. הקמת וועד פעולה שיארגן קבוצות תמיכה בכל הארץ. 3.ארגון כנסים ארציים הכוללים הרצאות , העברת מידע, הצעות שיקום וכו' 4.שיתוף מתנדבים בעלי מקצוע כגון: עורכי דין בתחום, פסיאטרים פסיכולוגיים למתן יעוץ חינם לנפגעים, 5.מציאת מקומות תעסוקה ותחביב לנפגעים בשיקום. 6.מתן תמיכה ובית חם לנפגעים. הארגון יהיה בנוי כך: 1. ראש האירגון - המנכ"ל 2. סמנכ"ל 3.ראשי קבוצות בכל הארץ. 4.מחלקת גיוס תרומות. 5.לוגיסטיקה 6.מחלקת גיוס מתנדבים מקצועיים. שם הארגון" נה"ק - נפגעי הלם קרב מה דעתכם ? זה יכול לתרום? זה בר ביצוע?

רעיון מצוין

מתוך היותי לוחם ביחידה קרבית מאוד בסדיר .ובמילואים. מתוך היותי אח לאדם שברור שהוא פגוע הלם קרב.(קיבל צלש רמטכל במלחמת יום הכיפורים). ומתוך היכרות עם רבים רבים אחרים ששרתו נפגעו וננטשו. עולה המסקנה החד משמעית: המדינה מתנערת מחובתה לטפל בניפגעים. המדינה מעדיפה לנהל משפטים ולהעמיד עורכי דין מעולים בהוצאות מרובות על פני טיפול בניפגעים . הסיבה ברורה : הטיפול בנפגעים יקר מאוד. ואולם - אל נא נאבד תקווה. אנו הלוחמים שהיינו במצבים קשים יודעים: א-שאפשר לצאת ממצבים קשים. ב-שאין לנו על מי לסמוך חוץ מהחברים שלנו שהולכים איתנו באש ובמים. ג-טובים השניים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה יינתק. אם נקים ארגון של לוחמים למען לוחמים אני מאמין שננצח.

שלום לפצוע האלמוני, זהו רעיון מצוין, גם אני חושב על כך כבר מספר שנים, אך הבנתי שהמגבלות אינן קלות. המגבלה העיקרית היא הקושי לארגן את הלומי-הקרב ולאחד אותם, ובמיוחד לשכנע אותם לא לחשוב מחשיפה. גם אתה כותב כאן בשם בדוי, וזה אינו מעורר אמון במי שרוצה להצטרף אליך. קושי נוסף הוא שכבר יש מספר גופים העוסקים בכך, ורק לאחרונה הוכרז כאן על התארגנות והקמת אתר מיוחד. כדי לקדם רעיונות כאלו, ולאחד את כל מי שפועל למען המטרה המבורכת הזו, אני מציע לכל משתתפי הפורום הזה לשוחח כאן על הנושא בשמם האמיתי, ולנסות להגיע להסכמות. שבת שלום, דרור

היי דרור אני נחשפתי לנושא ממקום של מטפלת והזדעזעתי לגלות מה קורה בשטח. כפי שציינתי בתגובתי הקודמת החלטתי לפעול בעניין והתחלתי בבדיקת הפתרונות המוצעים כיום בשטח. לצערי הארגונים הקיימים שהוקמו במטרה לעזור הפכו לארגונים 'מושחתים' שכל עניינם לחסוך ולנגד עיניהם עומד הכסף בלבד ולא האדם. ראיתי 'גברים' שחייהם אינם חיים שהפכו לאנשים חסרי אונים בצורה שגורמת לי להתבייש מהעוול שנעשה להם. לא רק זה אלא שאותם ארגונים גורמים לעיתים קרובות נזק בלתי הפיך, בלשון המעטה. אני רואה זכות גדולה וחובה מוסרית לעשות למענכם.אני אשמח לשיתוף פעולה- פרסמתי פה את המייל שלי ומי שרוצה באמת לעשות למען מוזמן להשאיר לי פרטים במייל[email protected]

היי דרור אני נחשפתי לנושא ממקום של מטפלת והזדעזעתי לגלות מה קורה בשטח. כפי שציינתי בתגובתי הקודמת החלטתי לפעול בעניין והתחלתי בבדיקת הפתרונות המוצעים כיום בשטח. לצערי הארגונים הקיימים שהוקמו במטרה לעזור הפכו לארגונים 'מושחתים' שכל עניינם לחסוך ולנגד עיניהם עומד הכסף בלבד ולא האדם. ראיתי 'גברים' שחייהם אינם חיים שהפכו לאנשים חסרי אונים בצורה שגורמת לי להתבייש מהעוול שנעשה להם. לא רק זה אלא שאותם ארגונים גורמים לעיתים קרובות נזק בלתי הפיך, בלשון המעטה. אני רואה זכות גדולה וחובה מוסרית לעשות למענכם.אני אשמח לשיתוף פעולה- פרסמתי פה את המייל שלי ומי שרוצה באמת לעשות למען מוזמן להשאיר לי פרטים במייל[email protected]

קודם כל אנשים צריכים לדעת כיצד נראית פגיעה של הלם קרב אני זוכר שראיתי פגיעה כזאת בפעם הראשונה ולא הבנתי מה אני רואה. אספר בקצרה מה ראיתי :( רק הרבה יותר מאוחר התברר לי שהוא פגוע הלם קרב) הייתי במילואים עם בחור נחמד שאת שמו כמובן לא אפרסם כאן. הבחור הזה שבר במהלך אימון שתי אצבעות. הוא הדביק אותן בעזרת צלוטייפ לאצבעות אחרות כדי לקבע אותן ואז הוא המשיך באימון כרגיל. פניתי אליו ואמרתי לו שיפנה לרופא כי זה רק אימון וזה לא מלחמה. הוא מלמל שהוא יגש לרופא בסוף האימון . גם בסוף האימון הוא לא פנה לרופא. וגם לא כשגמרנו את המילואים. במילואים הבאים לא פגשתי אותו. שאלתי מה קורה איתו והחברה סיפרו שהוא מאושפז כי הוא פגוע בהלם קרב. לכן: אני מציע שבשלב ראשון ידע כל חייל קרבי לזהות נפגע הלם קרב. יש כמה דברים מאפינים אבל הכי מאפין זה אדישות. אדישות לכל דבר. לפציעה. לתנאי השטח. אין לפגוע הלם קרב יכולת להגיב רגשית. הוא קבוע במצב אדיש . לכן : אם אתה רואה לוחם אדיש מדי מייד צריכה להידלק נורה אדומה. הוא פשוט לא מסוגל להגיב באופן רגשי בגלל שהוא פגוע!!! הוא מזניח כל דבר! כולל הצרכים הבסיסיים ביותר. אני זוכר שהגעתי באימון למצב של אפיסת כוחות. מזל שזה היה רק באימון. אנחנו עשינו מסע ואני סחבתי משהו כבד מאוד. לאחר כיבוש היעד ישבנו לנוח והיה קר מאוד . מי שנשאר לו כח הלך לקושש זרדים והדליק אש. כולם ישבו והתחממו מסביב למדורה. ולי לא היה כח לקום ולהתקרב למדורה. וזה למרות שממש קפאתי מקור. פשוט נשארתי שרוע במקומי עד שבא חבר וגרר אותי למדורה להתחמם. משהו דומה לזה עובר על פגוע הלם קרב. הוא מותש נפשית ואינו יכול עוד להגיב. הוא צריך עזרה חיצונית. ומייד !!!!

מניסיוני יש הלומים שמגיבים בדיוק בצורה הפוכה- הכל מאוד סוער ורגשי. כל שטות נחוות אצלם כמו סוף העולם, כל דבר מלחיץ וגורם להתפרצות בלתי פרופורציונאלית. כמס' האנשים מס' התגובות. כמובן שיש דברים מאיפיינים כקבוצה.

לבחור שכתב..אני מטפלת בנפגעי קרב..ושוקדת בדיוק על הרעיון שכתבת..זוהי זכות גדולה עבורי לטפל וחובה מוסרית להחזיר לחיים נורמאלים את כל הבחורים המדהימים שלוקים בטראומה ונראים 'נורמאלים'...אשמח מאוד אם תכתוב לי למייל טלפון שלך ואצור איתך קשר על מנת לקדם את הנושא[email protected]

אני מזמינה אותך לשלוח לי מייל עם טלפון על מנת שנוכל לדבר.. אני רוצה לעשות את זה זמן רב..והתחלתי מהלכים.. אני רואה שזוהי זכות גדולה וחובה מוסרית שלי לטפל בנפגעי קרב ש'מופקרים' ו'מוזנחים' בצורה מבישה על ידי כל הגורמים שאמורים לטפל בהם..( וזה בלשון עדינה..)

אני מזמינה אותך לשלוח לי מייל עם טלפון על מנת שנוכל לדבר.. אני רוצה לעשות את זה זמן רב..והתחלתי מהלכים.. אני רואה שזוהי זכות גדולה וחובה מוסרית שלי לטפל בנפגעי קרב ש'מופקרים' ו'מוזנחים' בצורה מבישה על ידי כל הגורמים שאמורים לטפל בהם..( וזה בלשון עדינה..)