המצב לא מזהיר , גם אם מפעם לפעם אני חש שיפור

המצב לא מזהיר כי גם המצב הכלכלי לא מזהיר .זה גם מוסיף לדיכדוך . לא ניתן באמת להשתקם . ניתן לחוש שיפור במצב . אני לפעמים לא מסוגל להתמיד בכלום . מתחיל דברים ולא מסיים אותם . מתחיל ציור ומותיר אותו על כן שבועות . מתחיל צילומים ולא מסיים לאבד אותם . מתחיל לכתוב שירים ואינו עושה דבר איתם . מתחיל שייט ולא תמיד יוצא אליו . מרגיש כל הזמן ברוח -גב כל הזמן . מומחה להתחלות גדולות אך לא מתקדם לשומקום .

שלום וברכה אלן! אני באמת שמבין אותך ואני רוצה לנסות להציע עזרה. אל תחשוב שלא ניתן להשתקם. זאת מחשבה אפלה שמחשיכה על כל הנפש פנימה. להשתקם ניתן וכל אחד בקצב שלו. לגבי הדברים שאתה מתחיל ולא מסיים - כך אותם בפרופורציה, תראה שלפחות אתה מתחיל משהו ותאמין לי שעם קצת חשיבה חיובית הכל יסתדר. עצתי לך, חברי היקר, היא שתבקש ועדת כושר עבודה מעובדת השיקום ואם היא לא מוכנה תדרוש עובדת שיקום אחרת. עצתי הנפלאה היא אליך שתבוא להפליג עמי ועם עוד חברים הלומי קרב אחרים במרינה ת"א בחוג השייט של עמותת אתגרים. אני מניח שאתה מכיר חלק מהתחום כי כתבת על שייט שאתה מתחיל ולא מצליח להתמיד. במרינה ת"א יש לנו מועדון רציני ששם אנו מתאספים כקבוצת תמיכה ואף מעלים הצעות לשיפור המצב וגם במסגרת של אגף השיקום. יש אצלינו הרבה שהצליחו לצאת ממעגל הייאוש ואני מזמין אותך אלינו בחום! לילה טוב חבר יקר, אברהם :)