לי

עברו 3 שנים ועדיין לא הצלחתי להתקרב לנכד .שהוא בן 8. אני ואשתי סגרנו את כל הברזים ובקרוב מחזירים ציוד .אני הרמתי ידיים לגבי הנכד חשבתי שהזמן יעשה את שלו המרחק לקשר ביני לבינו מרחק של שנות אור. מה את אומרת.

הי מאיר מה זאת אומרת שאשתך ואתה"סגרתם את כל הברזים ובקרוב מחזירים ציוד" ?! אתם לא מתכוונים לעשות שטויות אני מקווה!!!!!!!!!!!!!!! איך ניסיתם להתקרב אל הנכד? הבן עוזר לכם לנסות להתקרב? קיבלתם ייעוץ או עזרה ממישהו בעניין? אם לא קיבלתם עזרה- אולי זה הזמן לבקש עזרה. אולי לקבוע בילוי כיפי יחד איתו ועם הבן מחוץ לבית, כמו לונה פארק, הצגה לילדים ואח"כ מקדונלד, ולשמור על אוירה כיפית ולא ביקורתית, שיראה שכיף עם סבא וסבתא. אם עשיתם מה שיכולתם ועדיין הוא לא מוכן להתקרב אליכם (מה זאת אומרת: לא רוצה לבוא אליכם?) תגידו לו (או תכתבו לו במכתב) שאתם שם בשבילו תמיד וכשיחליט שהוא מוכן, תמיד תחכו לו בזרועות פתוחות כי אתם אוהבים אותו בכל מקרה, ותמשיכו לחיות כרגיל. זה בטוח נורא קשה לא להיות בקשר עם הנכד היחיד, אבל יש סיבות אחרות להמשיך לחיות. הוא יגדל ואולי יכנס לו שכל לראש, ובכל מקרה אחרי 120 (ורק אחרי 120!) אתם יודעים שיש מי שימשיך אתכם, גם אם לא היה בקשר איתכם.

לי תודה לך על התשובה . לא אנחנו לא עושים שום שטויות .הסוכרת שאשתי קיבלה גומרת אותה .5 פעמים ביום היא מזריקה וכל יום הולך ונהייה יותר קשה . הנכד בא אבל אין עניין איתו כלתי לימדה אותו שיתרחק מאיתנו . כתבתי לה מכתב ובקשתי ממנה לפייס בנינו זה לא הלך. טני רציתי לתת לזמן לעשות את שלו יצא שאנחנו דועכים מטה מטה והוא צומח לו בשלו .הבן שלי בקושי יש לו זמן לעצמו ולילד שלו הוא עובד מאוד קשה ולא רוצים להעמיס עליו את הבעייה . פניתי מספר פעמים ליעוץ ולא מצאתי אף אחת שיכולה להציע לי דרך פיוס בנינו. נישלחתי ליועצת שעובדת דרך משרד הביטחון היא קיבלה אותי אצלה בבית הושיבה אותי במטבח הרגשתי שהיגעתי לעקרת בית שרוצה להציע לי הצעות . ברחתי משם כל עוד נפשי בי . הרופאה החדשה שלי אני ניפגש איתה פעם בשלושה חודשים כי כל פעם מבטלים את הטור זה המצב .כלתי לא מרשה לילד לנסוע איתי לטיולי כיפי. אני עוזר לאשתי להילחם במחלה שלה היא בת יחדה אבא שלה ניפטר והיא צריכה לדאוג לאימה שלה היא סעודית ואז החיים שלנו ירדו ואין לנו טיפה של טוב מהחיים כל יום זה מאבק הישרדות של שנינו .