הרבה זמן לא כתבתי פה .אני מעוניין להשאר בעילום שם

אני הרבה חודשים התנתקתי מהפורום פה ששימש לי עוגן הרבה שנים . אני כל -כל שמח שהוא קיים ברגעי -מצוקה . כבר שנה שמשרד הביטחון הכיר בי. שום דבר לא השתנה ביום-יום שלי . המצב הנפשי רק הורע . ניסיתי להעסיק את עצמי . לצאת החוצה . להגיב למועדון טיפולי . ראיתי שכל הדלתות חסומות ובצורה די הרמתית . כל פעילות שמעניינת אותי עולה כסף . בהעדר כסף אני יושב בחדרי ובוהה בתקרה . קצת מתקשר עם העולם באמצעות המחשב . משרד הביטחון מקובע בתקנות והפקודות שלו . לא מתגמש ולא יתגמש . הם לא בנויים לכך . יש לי כוחות פנימיים אבל אינני יכול להוציא אותם אל הפועל . לא שלא ניסיתי להתמודד . כל יום אני נודד . נוסע באוטובוסים אפילו שאני פוחד מהם ויש לי פחד ממקומות סגורים . נכנס לקניונים . אבל ההתמודדות היא קשה , לפעמים היא נראת חסרת סיכוי כמו הר שלא ניתן לכבוש את הפיסגה . זה שיש אנשים עם הרבה רצון לעזור ולעודד במשרד הביטחון לא עוזר הרבה עם התקנות והחוקים לא לוקחים בחשבון את צורכי כל אחד באופן אישי יותר . הפורום הזה הוא מקום נפלא להעלות את המודעות ואת הצרכים שלנו כי הוא פתוח ומוכר . אני מקווה שאחוש יותר טוב בעתיד .

חבר יקר! אני מאוד שמח לשמוע שאתה נעזר בפורום הזה ואני אכן נעזר בו והוא מאו מבורך. זאת גם ההזדמנות להודות לד"ר דרור גרין על הקמת המקום הנפלא הזה. בכל מקרה, אתה מוזמן לפנות אלי בכל זמן ועת שתרצה ושתרגיש מועקה ומרה שחורה. אני זמין תמיד ברשת וגם אם לא בזמן מסוים, אז תוכל לשלוח מייל ואראה אותו מיד. אספר לך בקצרה אודותי... אני נכה צה"ל והלום קרב מאסון הנגמ"ש, באם אתה זוכר... קצת קשה לי להרחיב עוד אודות נושא זה, אך אני מזמין אותך להיכנס לבלוג שלי ואשמח לראותך שם. זה גם בסדר אם אתה כותב בעילום שם באם זה קשה לך עדיין להיחסף. אני כותב בגלוי את שמי כי מטרתי היא לעזור לאנשים שנמצאים באותה סירה שאני נמצא בה. זאת חובתי הלאומית והפרטית ובהמשך לשירותי הצבאי הנפלא שנגדע באיבו. מצ"ב הקישור לבלוג שלי וכן פרטי ההתקשרות שלי: http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?Blogid=95946 [email protected] תרגיש חופשי ליצור קשר עמי מתי שרק תרצה... אגב, כתובת המייל שלי עם גם המסנג'ר שלי באם תרצה להתכתב ישירות. בברכת חברים לנשק עם המון בריאות ואהבה, אברהם שרווד :)

בהצלחה צביקה

א.מ. יקר, אני שמח שאתה שב אלינו ברגעים הקשים, וכמו שראית תמיד תמצא כאן אוזן קשבת ומישהו שישמח לשוחח אתך ולהקל קצת על המצב. לצערי, אתה צודק. גם מי שעבר את מערכת הייסורים שאורכת שנים רבות, עד שהוכר על-ידי משרד הביטחון, ממשיך לסבול מהתקנונים וההוראות שמתעלמים מן הצד האנושי. יש לנכי צה"ל זכויות רבות, אך כדי לממש אותן עליך להתעקש ולהתעלם מן המנגנונים הקשים, עד שתקבל את המגיע לך. אל תתייאש, דרור