לא לחינם-אבל..

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

25/10/2007 | 01:15 | מאת: הפצוע האלמוני

לכולם ולאלה שעוסקים בשמירה על ביטחון מדינת ישראל, אני רוצה לומר שהיחידה בה שירתתי עשתה ועושה עד עצם היום הזה עבודת קודש למדינת ישראל ואזרחיה, אחד מתפקידיה קשור בסוף, בהצלת חיים. נכון, לא לחינם נפצעתי, וכוחות הביטחון חייבים להמשיך בעבודת הקודש- הגנה על ביטחון אזרחי ישראל אבל צריך לדאוג גם להם - לכל המשאבים והאמצעים עלמנת שיבצעו את תפקידם בצורה הטובה ביותר עם מינימום נפגעי נפש לכוחותינו ובסוג כזה של עבודה המערך הנפשי צריך להכנס לתמונה ולתת את הכיילים הדרושים להתמודדות הקשה עם הפיגועים, להגביר את המודעות לנושא אצל המפקדים ולתת סיוע נפשי אחרי פיגוע ,לדאוג לכוח אדם שיתאים לכמות ותדירות הפיגועים, לתת מנוחה מספקת בין פיגוע לפיגוע, מדובר כאן בתחזוקה נכונה של הנפש כמו בתחזוקה נכונה של כל דבר - אתה לא מתחזק - זה קורס. ולמען אותם אנשים טובים שעדיין ממשיכים בתפקידם אם אתם מרגישים שחל שינוי במצבכם אל תהססו לקבל טיפול! הזנחה או דחיה של טיפול נפשי עלולה לגרום להחמרה ובמצבים מסוימים אף להסתיים במצב בלתי הפיך.

שלום לפצוע האלמוני, לא קשה להסכים עם הדברים שאתה כותב כאן. לצערי, קל יותר להבחין ולטפל בפצעי הגוף, וגם למי שנפגע לא תמיד קל לזהות ולהודות בפצעי הנפש. זו הסיבה שגם הצבא וגם משרד הביטחון מעדיפים להתעלם מקיומה של הנפש, ולצורך לתחזק אותה ולטפל בה. את התוצאות אנו רואים גם בצבא וגם בחיי היום-יום בישראל. אני מאחל לך הרבה בריאות, ד"ר דרור גרין

02/11/2007 | 16:23 | מאת: אלן

כל מילה בסלע ! צריך לגשת כמה שיותר מהר לטיפול כשחשים מצוקה נפשית המונעת תיפקוד . בידידות אלן

מנהל פורום טראומה והלם-קרב