אסא קדמוני ז"ל-הלום קרב שלא קיבל טיפול ראוי!

במוסף סוף שבוע של מעריב ב-29.9.06 מופיע סיפורו של אסא קדמוני גיבור ישראל שניפטר מסרטן בינואר 1999. מומלץ גם לקרוא את הספר שניכתב עליו : השיבה מסרפאום שכתבו ברוך נבו ונורית אסכנזי. לדעתי הסיפור מעלה את בעיית הלומי הקרב למרות שזה לא כתוב בצורה מפורשת. אני אישית מרגיש כמו אסא קדמוני ז"ל: לא חזרתי הבייתה לעולם מהקרב הקשה בו השתתפתי ולמזלי הטוב איבחון בזמן ע"י נוירולוג, מנע אישפוז שלי במחלקה סגורה והשתוללות שלי , תוך פגיעה בסביבה אני למעשה נימצא במחלקה סגורה בבית שלי שאשתי משגיחה עלי 24 שעות ונותנת לי לצאת מהבית רק שאני רגוע. מצבי הולך ומידרדר עם השנים ולמרות שאני מקבל טיפול מעולה כבר 4 שנים זה לא עוזר כי פשוט עדיין לא למדו לטפל במקרים כמו שלנו. אני מוכר ע"י משרד הביטחון אבל באחוזים נמוכים כי איני מסוגל לדבר על המלחמה ההיא בלי להשתולל אם בכלל. עכשיו דווקא אחרי הסיפור של אסא קדמוני ז"ל, סיפור מזעזע והזנחה גדולה למרות שהיה גיבור ישראל, ומה אני וחברי מהקרב שחלקם סרבו לקבל טיפול עד היום פתאום מתעוררים ורוצים להוציא את הסיפור לתקשורת. שימו לב שמפלוגה בה לחמתי נשארו כ-20 ניצולים, כ-20 הרוגים היו לפלוגה!! כל המפקדים נפגעו ! המקרה החריג שלנו הוא ש-5 צלשי"ם שקיבלו לוחמים, כולם היו חיילים ולא מפקדים, והמקרה החריג ביותר הוא שהנושא לא פורסם עד היום. גם תחקיר שנעשה נעלם וחודש רק לפני כ-5 שנים, ואני בטוח שבגלל שהמקרה נילמד בקורס קצינים ולא נכון הוא משפיע על התפקוד בצה"ל עד היום. בקרב הזה נעשו טעויות קשות בכל שרשרת הפיקוד ובגלל המלחמה אל"מ אחד לפחות לא נכנס לכלא. איך מביאים את הנושא בצורה נכונה? מה אני עושה עם עצמי? למה לא לוקחים את כל הלומי הקרב הבעייתיים מ-73 ומטפלים בהם במרוכז? למה צה"ל לא יוזם איתור של שרידי הפלוגה שלי? למה לא מטפלים בהלומי קרב נוספים ששרדו ולא הגיעו לטיפול?

אני זוכר את אסא קדמוני בהפגנתו אחרי יום כיפור... כבר אז התנהגותו היתה חריגה לעומת הנורמל- והשאלה היא מה זה נורמלי.יכול להיות שלא טיפלו באסא קדמוני כיאות מהסיבה הפשוטה שלא ידעו אז מה זה הלם קרב ומה משמעות המחלה הזאת... לאחר יום כיפור גם אני הרגשתי שמשהו דפוק בי וביקשתי עזרה "פסיכולוגית" כהגדרתי דאז- באותה עת , כבר הייתי מוכר כנכה צה"ל על פציעתי הפיסית- אולם לאחר שנוכחתי שמשרד הביטחון אינו יודע ומבין מה אני רוצה ממנו עזבתי את הנושא, עד שהתעורר שוב בשנת 2000...אסא קדמוני על כל פנים קיבל טיפול, אני בטוח טיפול לא מתאים, לפחות בהתחלה, אולם בכל זאת ניסו לטפל בו כמיטב בורותם המקצועית... יום טוב לכולנו. מיכאל.

אסא טופל במשך כיותר מעשור וחצי. מספר פעמים אושפז במצב נפשי קשה , עם רקע של ניסיונות התאבדות, התקפי זעם, אלימות, התרחקות והתבודדות מסביבת אנשים. רוב השנים חי לבד מנותק מהחברים ומישפחה. כאשר היה לוקח כדורים היה אכשהו מצליח לתפקד, אולם אסא היה מאד חולה. לוחם נועז וציוני שאהב את המדינה עד יומו האחרון. גיבור אמיתי. יהי זכרו ברוך.