התלבטתי ארוכות ובסוף...

החלטתי כן לכתוב. הופנתי לכאן בקישור מאחד ממשתתפי הפורום. אני כבר השתמשתי פעם בשיטה הזו על מנת לספר למישהו שחששתי מתגובתו על דבר אישי שכזה. אין לי כל ידע בענין, אבל מה שאני יודעת זה שפלאשבקים, מכל טראומה שלא תהיה במהלך החיים זה לא דבר נעים. זה לא דבר שאפשר לחיות איתו. לא צריך לחיות עם זה. מתוך האידיאולוגיה הנאיבית אולי של הפצפיזם שאני חיה בה, עוד יותר כואב לי להחשף לעולם שלם של אנשים שחיים בפחדים שתמיד ראיתי כמיותרים בעולם. רק רציתי האמת לשלוח חיבוק שכזה, אוהב ומבין, כמה שרק אפשר, מפה, מרחוק, לאותו בחור מיוחד שאני מניחה שיודע טוב מאוד מי אני, בתקווה שמבין שקשה לי למצוא מילים, ואני יודעת הכי טוב לחבק כשקשה, כי זה מה שאני צריכה כשלי קשה...

את משהו מיוחד זה בטוח....

אולי כדאי פשוט לנסות ליצור איתו קשר ישיר... העברת מסרים עקיפים באינטרנט יכולה להשאיר הרגשה של חוסר בהירות לגבי כוותייך. בשיחה ישירה אפשר ללבן את הדברים בצורה ברורה יותר. מאחלת לכם שתמצאו את הדרך לישב את הדברים.