חייל שאיים עליי בנשק בצבא

שלום ד''ר דרור גרין . שמי אורנה , אני בת 33 ואני מרוצה שמצאתי את הפורום הזה שבו סוף סוף אוכל לחשוף סוד טראומטי שהדחקתי במשך שנים ( וששילמתי עליו מחיר נפשי מאוד כבד ). בעת שרותי הצבאי בבסיס כורדאני בקריית מוצקין ( את הצבא התחלתי למעשה בחיל הים , אבל נאלצתי לעבור לחייל אחר בגלל '' פסילת מקצוע '' למעשה סבלתי מבדידות ושעמום והמפקדים בחיל הים היו אטומים לסבלי ) . כבת יחידה להוריי ידעתי שיהיה לי קל''ב ולכן בחרתי לשרת בבסיס כורדאני . במשך 9 -10 חודשים ראשונים למעשה נחשבתי לחברמנית גם בין חיילי המפקדה וגם בין חיילי התחזוקה והרכב . הכל היה טוב ויפה עד לאותו יום מר ונמהר שבו כל '' אשמתי '' היתה שסרבתי לכבד לחייל אחד יוגורט בננות שאותו אכלתי ( בצבא התחלתי גם לסבול מהפרעת אכילה כפייתית שממנה אני סובלת עד היום ) ומאז אותו חייל הסית כנגדי את כל חיילי התחזוקה והרכב עד לאותו יום גורלי שבו אחד החיילים מהרכב , לקח את רובה העוזי שלו וכיוון אותו אליי ! למרות הטראומה הקשה חרקתי שיניים וסיימתי שרות צבאי מלא , אבל בגיל 22 התחלתי לסבול מהזיות פסיכוטיות קשות ( בגיל 25 הייתי באשפוז פסיכיאטרי מרצון ) חיי גיהינום !

ברוכה הבאה אורנה . מה שעבר עלייך קשה . לא קל . האם את ממשיכה להיות בטיפול ? האם הטראומה הזו עדיין משפיע עלייך ? בידידות אלן

לאלן שלום לך . הטראומה מהצבא למעשה כבר לא כל כך רודפת אותי , ( היא בעיקר באה לידי ביטוי כאשר אני קוראת או שומעת על חיילים שעברו התעללות קשה בצבא - פיזית ו/ או נפשית , במצב שכזה יש לי פלאשבק מאד מפחיד אל הטראומה שעברתי ) . למעשה בשנים האחרונות אני נאלצת להתמודד עים טראומה נוספת של התעללות נפשית קשה שאני עוברת במשפחתי ( אבא , אימא , דודה ) כי עדיין אין לי אפשרות כספית לעזוב את בית הוריי . באשר לטיפול פסיכיאטרי , אני כרגע לא נמצאת בטיפול כי גיליתי לפני כ-3 שנים שחסר לי ויטמין B , ומאז התחלתי לאכול מזון המועשר בויטמין B ומצבי הנפשי התייצב פחות או יותר , אבל לצערי אני עדיין סובלת מבני משפחתי . תודה לך על האמפטייה הכנה , שלך בידידות אורנה .