ישבתי לפני כמה ימים בקפה ביאליק (ה)

כן ישבתי בבית -הקפה ביאליק זה לא היה לפני הרבה זמן, רק לפני שלושה ימים . היום היה אביבי , השמש זרחה . חוסר הדאגה נראה באוויר , ומישהו אמר בין היושבים אולי בפעם הבא הקפה הזה יהיה המקום הבא במחול המוות של המתאבדים המחבלים . אני הדחקתי את המחשבה . לא זה לא ייתכן , הם לא יבואו לכאן , הם מסתובבים במקומות אחרים . כולנו הדחקנו את המחשבה . אולי הם ייתפוצצו במקומות שיש יותר אנשים . אתמול המחזה היה ברור , מחזה אימים . הם פגעו בתוך הבית . מרכז העיר תל-אביב , רח' אלנבי . שטיח של זגוגיות כיסה את רחוב אלנבי , אדם ראשו חבוש רץ בכיוון לא ברור , אינני יודע אם משהו היה למישהו ברור . אדם רץ לכיוון הפוך מן הזירה . בורח אם מזוודה . ומול התמונות בכיתי ובכיתי והתפרקתי .... . אחלמה לפצועים ונחמה למשפחות . אלן

הפיגוע היה ליד, אבל זה ממש לא משנה, תאר לך את אלה שבאמריקה עכשיו "דוד שלי גר בחיפה" ואז מתחילים בסדרה של טלפונים, אז ישבת בביאליק, אז מה? אנחנו על הכוונת כל הזמן אלן, ותרצה או לא תרצה לכל כדור יש כתובת, ובראש השנה כתבו לכל אחד ואחד איך תעבור עליו השנה, אם הוא יחיה, אם ימות וכו', כמו שכתוב בפיוט ונתנה תוקף. חבל על כל אחד שנפגע, ואני שמחה על כל אחד שלא נפגע,