שוב אני מתפוצץ ורבתי היום עם אחי (ה)

הוא חסר רגישות לחלוטין . הוא מבין את מצבי אך אינו מסוגל להתמודד איתו . הוא בא לבקר אותי . אך במקום תקשורת הכל נגמר בצעקות מצידו . הוא רצה להתקין מכשיר סקנר במחשב . הןא לא מצא מקום ליד המחשב התחיל לצעוק עליי. לא יכולתי לשאת זאת ועניתי לו . אמרת לי אל תעשה לי טובות ואל תצעק עליי . אם באת לריב אתה יכול ללכת הביתה . אני לא הייתי נחמד במיוחד . אך הוא מבין שהפתיל שלי קצר . בקיצור לקח את הסקנר שהוא רצה להתקין וזרק אותו לפח . כן זה קשה להאמין . נמאס לי להתנצל על זה שאני לא תמיד נחמד , צועק לפעמים , זועם וכועס . אני מאותו רגע נכנסתי לקונכיה וחשתי שאני נכנס לדיכאון ולא רוצה לדבר עם אף אדם . לעולם לא יעשו לי הנחות . אני יכול להבין שלא מבינים אותי עד הסוף . אך יכולים לגרום לי לא לצאת בבית מן הכלים . אני יודע שקשה לכל המשפחה . אך נמאס לי לחוש אשם , פושע ,קבצן ,גנב . למה זה מגיע לי . בידידות אלן

אלן יקר, לפי התיאור שלך, ענית לו בסדר. אם הוא בא להתקין את הסורק בכדי לפגוע בך, אז אני יכולה להבין שענית לו כפי שענית. עוד דבר, אתה אומר שהפתיל שלך קצר...נראה שהפתיל של אחיך לא ארוך במיוחד! אתה לא חייב תמיד להיות נחמד ובסך הכל ענית לעניין ולא השתוללת. תזכור שמה שמפריע לנו אצל אחרים קיים בנו...כנראה שיש לאחיך לא מעט בעיות ומה עוד, גם אין לא את הכלים לפתור אותן. אני שולחת לך חיבוק של עידוד, סח-לב

לאט אחי,קח אויר וצא עם בובו לטיול. קח בחשבון שאנו "החריגים"ולא שאר המשפחה, לכן מוטלת החובה שלנו להבין אותם. גם להם נמאס מהמצב. והם לא יודעים מתיי זה ייגמר..לכן תבין גם אותם ואז אולי פחות נכעס. שלך דניאל