שוב אירוע נורא המעלה זיכרונות רעים -(ה )

הזהרה הודעה זו לאנשים רגישים . ערב הזה הוא ערב רע מאוד . אני חש חרדה . פיגוע מיקוח באחד הישובים ברצועת עזה . אני עצוב עח הרוגים ועל הפצועים , שוב הפצע של קו 300 נפתח . גם שם היה זה פיגוע חטיפה שנגמר בדיר -אל באלח . נגמרעם חיילת הרוגה . כל שניה עוברית מעל ביתי מסוקים כך שאני לא מצליח להרגע . ערפל -קרב שורר במקום . לעולם לא יהיה סוף לטרור הזה . כואב לי נורא , כולנו נפגעי-הטרור הזה . אני מרגיש פתאום שכל העצבים שלי חשופים . סגרתי את החדשות כי לא יכולתי לשמוע יותר . כל נוהל התנהלות האירוע כל ידוע לי מחטיפת האוטובוס קו 300 . הכל חוזר במחזוריות מרגיזה ומקוממת . כל החג עברו מטוסים מעל ביתי . לא הצלחתי למצוא מנוחה . כרגע חולפים בראשי אותם רגעי -אימה שחשים תושבי אלי -סיני. ערפל- הקרב , חוסר הידיעה לגבי מה שהתרחש ומה שמתרחש כרגע . אני שוב זוכר את רגעי האימה של אותו לילה שבו עמדתי המחסום במבצע שיחרור החטופים של קו -300 . חוסר הידיעה וחוסר האונים יצרו אצלי את האימה ואת ההלם -קרב . ליבי עם אותם תושבים שחשים את רגעי-האימה הללו ואינם יודעים בדיוק מה קורה . אני משוכנע שהאימה והטראומה השתלטה עליהם . אני חש כאב חד המלח את כל ראשי . האימה שוב חזרה אלי הלילה בעוצה חזקה , כאילו הזמן עמד מלכת ושוב חזרתי לאירוע של האוטובוס קו 300 . לילה ללא שינה . לילה לבן של משא ומתן ולבסוף הפריצה הגואלת בבוקר שהיה סוף סרט האימה , בבוקר ראיתי את המוח שפוך של המחבל ואיך אוספים אותו חיילים בבוקר לחלקים . זה היה אולי רק תחילת האימה החדשה , תחילה של מלחמה עבורי שעדיין לא הסתיימה . אני מקווה שאמצא מנוחה לנפשי המיוסרת . בידידות אלן

יצאתי מהדודים שלי, וראיתי הרבה חיילים (הם גרים בשומרון). שאלתי את הדוד שלי מה קורה. הוא אמר שהם מתחננים פעולה, ואז שמענו על זה. עדי