שלומית בונה סוכה (ה)

מוזר ,אינני מוצא שקט, שוב מצאתי סיבה חדשה להיכנס למגננה . ילדים והורים החלו לבנות סוכות . דפוקים בפטישים על מסמרים . שוגב על המיטה ושומע מכות פטישים ושוב זה חושף אותי .אני נעשה עצבני מדקה לדקה , פלאשבקים מופיעים שוב מול עיניי - העצירים בפלסטינאים שבעת שנחתי במילואים או שמרתי בעמדה ,דפקו עם אבנים ,שייפו סכינים כלומר קופסאות פח , פירקו דרגשים מעץ כדי להשתמש במסמכים . חשתי פחד וחרדה וידעתי שהם מכינים נשקים ללא סיבה . פחד מילא את ליבי , ניסיתי להדחיק אותו כדי שאוכל לתפקד . חששתי שהנשק הקר באחד הימים יהיה מופנה כלפי . אני ידעתי שכל יוזמה היית נתונה בידיהם לא יכולנול הגיב בזמן . אם יזרקו עלינו פיגיוונות , קופסאות פח משוייפים -נינג'ות . לא ידעתי למה לצפות . אלן

לא ידעתי למה לצפות הייתי בערפל לגבי מה שהולך להתרחש בכל רגע . כל שניה אחד השומרים היה מודיע לי בנל"ן" תשמע מכינים נשק נגדנו , דופקים על אבנים , משייפים קופסאות פח , תעשה משהו " הייתי עונה לשומר המבוהל אין לי מה לעשות חייבים להביא גדוד כדי להתמודד עם המכלאה , ואם נעצור אותם מה יקרה אז , הם לא יפסיקו , הם מצפצפים עלינו. ( זה קושר אותי למחשבות שהיו לי היום לגבי המצב במדינה עם הפלסטינאים ) . בתוך עצמי כעסתי על חוסר האונים שבו הייתי נתון . מכינים נגדי , נגדנו נשק ואף אחד אינו מסוגל להכנס פנימה כדי לעצור את התארגנות פן המצב יצא מכלל שליטה . הבנתי שאין פה פיתרונות קלים .בין הרצון לעשות משהו ולמנוע הכנת נשק ופגיעה בנו וחשש להתפרעות שתצא מכלל שליטה . אלן

אך הכעס היה גדול . חוסר - האונים השתלט עלי , אך כל פעולה שלי, ניסיון להוציא אסיר ולהעניש אותו היה גורם להתפרעות . מפקדי הכלא ומפקדי ויתרו על הניסיון הזה . כל תחושה הכעס והזעם וחוסר -האונים שוב עלו היום בצהריים כששמעתי את הילדים וההורים בונים סוכה בשכונה . בידידות אלן

גם אצל הדודים שלי בונים. למה אני לא רואה פה? לא יודעת. עדי