שיר: השממה הרגשית (ה)

מתנתק לפעמים מן הסביבה , נכנס לעמים בתוך בועה , בועה אטומה ולא חדירה , לרגשות ולפגיעות , לתקוות ורתונות , ואין בו חדירה, ספק אם אוויר נכנס לתוכה . בה אני חש מהיא הגנה . אך העולם ממשיך להתקיים מחוץ לבועה . אני מחפש את החוט של אריאנדנה כדי לצאת מן המבוך . לגלות את האור , אך עדיין לא מצאתי אותו . בידידות אלן

שיר יפה ומרגש,אבל לא הבנתי מה זה אריאנדנה? אם תואיל לתרגם הודה לך מאד. שלך א.ב.

ערב טוב א. ב , תודה , אנ שמח שנהנת מן השיר . אני התייחסתי למיתולוגיה יוונית . סיפור של המינאוטור ותיסיאוס . תיסאוס נכלא למבוך וזאוס הבטיח לו את הבחורה איראנדה אם יצליח לצאת מן המבוך . לשם כך היה עליו לצאת בעזרת החוט שבמבוך לאריאנדה . זה מיתולוגיה הפכה להיות ביטוי לכל אדם הנמצא בבעיה שהוא אינו מסוגל לפתור והמחפש את הכתובת לפיתרון . זאת מטאפורה . אני במקרה נזכרתי בסיפור כי למדתי קצת מיתולוגיה במסגרת השיעורים בארכיאולוגיה כשלמדתי ארכיאולוגיה באוניברסיטה . אוהב אותך . אלן