איך מפקדים נטשו אותי בשטח ? (ה)

תחושה של נטישה מלווה אותי כבר כמה ימים . מאז שהמפקד שלי (הראשון שפניתי אליו נפנף אותי ) . התחושה של נטישה טוטאלית .זה כבר התחיל בעת שירותי הסדיר כשהשתתפתי בקו 300 זרקו אותי ליד מחסום ללא מכשיר קשר וללא תידרוך . באחד המילואים שעשיתי בכלא עזה. מצאתי את עצמי מגן על השומרים במקום שהשומרים יגנו עלי . מפקד הבסיס אמר לי אתה חייב לשמור על השומרים כדי שלא יפגעו באחד השוטרים או באחד המפקדים וכמה שהוא צדק . השומרים עשו הכל פרט מלשמור עלינו . כמה פעמים כמעט ירו עליי . נאלצתי לבקש שחלק מן השומרים לא ישמור עליי . חשתי מאוד נטוש במצוקה גדולה מאוד . השומרים מתו מפחד ופחדתי מרגע שיפתחו באש ומהתנהגותם בעת התפרעות . נאלצתי להיות הפסיכולוג שלהם ולמנוע שיעשו שטות . הם לא היו אשמים . הם לא אומנו לסוג זה של פעילות . רצתי בתוך מרגיע מעמדה לעמדה כדי שלא ישתוללו , לא יעשו טעות גורלית שכולנו עוד נשלם עליה . האם היה זהתפקידי למנוע את הקטסטרופה . לא זה לא היה תפקידי אך חשתי אחראיות וחרדה למה שעלול לקרות עם לא אעשה את זה . באחד מן ההתפרעויות שהיו בכלא קציעות . התקשר בעת מהומה מפקד גוש בדרגה [ סא"ל כדיל דעת מה קורה מי פי . אני זוכר שאמרתי לו שאני זקוק לתגבורת ולראות אותו בשטח. האסירים התחילו להשתולל . אמרו לי שרצחו אותי .יפרקו אותי לחתיכות . לא התרגשתי יותר מדי . אך ידעתי שלא אוכל לעמוד מול מהומות ללא תגבורת . לא הגיע תגבורת .מפקד הגוש לא הגיע אליי . אף אחד לא בא לעזור לי . החלטתי שאני מתבצר בעמדה ואינני יוצא ממנה עד יעבור זעם . זו היה שלב לפני התפרעות , היו יכולים לפרק אותי בלי בעיה . שוב חשתי נטוש בשטח . המהומה לא התפתחה למזלי ונפסקה ללא התערבות של שום צד . אני חשתי שהיו יכולים להרוג אותי בלי שזה יזיז את מפקד בגוש ממשרדו . כנראה שהוא פחד יותר ממני .. תחושה הנטישה הזו מציפה אותי בימים אחרונים , כי נדמה לי שאני באמת נטוש בשטח . כך לפחות אני מרגיש מאז שהשתחחרתי מן הצבא וזה מקשר אותי לאותם מפקדים שנטשו אותי בשטח. למזלי מצאתי תמיד דרכים כדי לשרוד . קרו מספר מקרים נוספים אבל נדמה לי שדי להיום . אני חש עד כמה הכל מתקשר בראשי תחושה העבר עם תחושות ההווה ואולי גם עם תחושות לעתידל בוא . נדמה לי שרבים מאיתנו יכולים להזדהות עם תחושת הנטישה הזו שבמידה גדולה נעשה לפחד נטישה אמיתי . בידידות אלן

אלן יקר, זה היה כנראה כתוצאה מבלבול, גם המפקד לא היה בטוח במה שהוא עושה. זה לא מוריד את עוצמת תחושת הכעס. עדי