מכתב אחרון

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

13/08/2001 | 15:17 | מאת: יהודה

מכתב אחרון שנכתב בידי גרשון ביום נפילתו לאהוד הפצוע אהוד שלום מקווה שמצבך טוב ונפגעת קל, אקפוץ לבקר אותך ביום שני או שלישי. לאחר ששחזרנו בדיוק מה ארע,מתברר שמזלך גדול. אני מבין ,שלאחר שאמרתי לך לא להתקשר איתי ברשת "לגמור" אז קפצץ להשיג לי מ"ק (6) ואז נחת 160 מ"מ בדיוק בפתח של הבונקר. לידיעתך כל הפתח נהרס ונסתם . 3 רוססר"ים ועוד איזה 5 חגורים התרסקו. השכפ"ץ שלף הפך למסננת ולמעשה זה מה שהציל אותך. הפתח של הבונקר רוסס וכל הפלדה של הקירות ממש הותכה. מצבו של לקר די עדין.הוא לא שומע באוזניים וכנראה יצטרך לעזוב את החטיבה.אני אעשה הכול כדי לעזור לו לגמור פלוגה. זליג חטף רסיסים בכל הפרצוף מהפגז שהתפוצץ מטר מימין לעמדה שלי, ואולי אני לא שומע כלום באוזן שמאל. סה"כ היום הפוגה אחרי מה שקרה אתמול ומלקקים את הפצעים, מנקים ומתבצרים גרשון. לאחר מספר שעות נפל סגן גרשון תחת עץ הדובדבן מתוך יד לנופלים בחסות העיריה יהי זכרם ברוך

לקריאה נוספת והעמקה
13/08/2001 | 15:56 | מאת: אלן

היי יהודה , המכתב הזה היא חלק מאסופת המכתבים שמצאת באלבום שהוצע ע"י ערייה עפולה לבני - העיר . גרשון היה המפקד שלך יהודה ? עוברים בטח רגעים לא קלים שאתה עובר על האלבום הזה . אך זה כל -כך חשוב שהוציאו אלבום כזה לזכר בני -העיר . תחושות ורגשות מתפרצים החוצה ותמונות בטח חולפים מול עיניך . אני מקווה שזיכרונם של החברים שלנו שנפלו תשאר תמיד חלק מאיתנו , כי הם חלק מחיינו . אלן יהיה זיכרם ברוך .

13/08/2001 | 19:19 | מאת:  צביקה קומיי

ליהודה על איזה גזרה מדובר ובאיזה תקופת זמן? צביקה

יהודה יקר, עכשיו אני מבין מדוע ספר הזיכרון של העירייה ריגש אותך כל-כך. זה מצמרר. לא כתבת כלום על הקשר שלך לגרשון ולאהוד. האם גם אתה היית שם? דרור

יהודה יקר, אני תמיד קורא תחילה את ההודעות שבראש העמוד, וממשיך למטה. וכך קרה ששאלתי אותך על גרשון, ורק לאחר מכן קראתי את ההודעה הראשונה שלך בנוגע לאלבום שהוציאה העירייה. אני מתנצל על השאלה המיותרת, ועם זאת אתה מוזמן לכתוב קצת יותר על מה שהמכתב הזה העלה בך. לילה טוב, דרור

14/08/2001 | 01:08 | מאת: יהודה

כתבי לא מעט על גרשון ז"ל מה זה עושה האמת רגשות מעורבים לפעמים אני שואללמה הם ולא אני אני שנתתי למשחתי כל חייהם רק סבל כאב וצער אולי הם היו נוהגים או מצליחים אחרת לפעמים אני שואל אילו רק ידעתי מה זה עלול לעשות(הטראומה) אולי עדיף היה לא להינשא או אפילו להישאר שם במדבר או ליד עץ הדובדבן שבמילא אני את פירותיהם שונא אני כל היום חושב על המכתב האחרון זה בדיוק כמו הצילום האחרון עם שמוליק שנפל ליד הכרם שם בדמור ושוב הכול ליד משהו בימים האחרונים אני מוצא לי עוד חברים הלומים או טראומטים אולי זה משמים אני נמשך אליהם כמו פרפר אל האש כמה העולם קטן ואכזר מדהים היום שוחחתי עם אותו חבר החלפנו מילים והוא סיפר לי שגם הוא גרוש וכה ילדיו סובלים ממנו כאילו אני משקף את עצמי במראה אפסורד

מנהל פורום טראומה והלם-קרב