טירונות- פרק 19 (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
ההודעה שלך התקבלה בהצלחה
היא נמצאת כעת בבדיקת עמידה בנהלי הפורום
ההודעה צפויה להתפרסם תוך 24 שעות ממועד הגשתה
במידה וההודעה לא פורסמה בתוך 24 שעות, מומלץ לעיין שוב בנהלי הפורוםולהעלות את ההודעה מחדש.
בשעה אחת חזרנו לבסיס . עלינו בריצה לאורך השביל .רצנו בחזרה אל איזור המרפסת שצפתה אל האיזור המטווחים . ברגר הקציב לנו באופן מפתיע ונדיב שני דקות שלמות . לא עמדנו בזמנים וברגר אמר לנו:" חברה עמדתם בזמנים .ידעתי שהוא עושה לנו הנחות . הוא אמר לנו :" עכשיו חברה, הגיע הזמן לאכול ארוחת צהריים , תחזרו למגורים . 30 דקות הפסקה וב- 13H30 . אני אבוא לקחת אותכם לארוחת -צהריים בשעה אחת וחצי . בשעה אחת וחצי לפי הלו"ז שתוכנן , ברגר קרא לנו :"צאו החוצה הגיע הזמן לארוחת צהריים . מסדרו בשלשות ואני רוצה לדמוע הקשב פראי , תסתכלו על הפס השחור , מבטים למעלה , אחד, שתיים , שלוש קרא החניך תורן . עמוד דום לקבלת המפקד . ברגר עמד בעמידתו הישרה והמתוחה וסקר אותנו בעיניו . הבחנתי בדיבור הלא ברור שלו . הוא חייך לעברינו ולא ידענו אם הוא מבסוט מעצמו או מרוצה מאיתנו . אך החיוך השרה עליי ביטחון . חשתי שאני יכול לסמוך עליו באש ובמים . בידידות אלן
ילדים גדולים ילדים קטנים , את יודעת אמא כולנו ילדים מתים ממלחמה
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
