גיוסי לצבא (ה)

7 הגענו בשעות הערב לקדום . הטירונות מיד התחילה . מ"כ ג'ינג' , רזה ולא גבוה החל לצרוח לנו באוזניים . זה משהו מפתיע ולא כל -כך צפוי היינו עייפים מהיום שעבר עלינו . הוא סידר אותנו בשלשות והתחיל להריץ אותנו בצורה מטורפת . תוך 20 שניות ירדת בבמעלה הזה עד לעץ הברוש שרואים באופק וחוזרים ב"הקשב פראי ". ברור שלא עמדנו בזמנים . דמותו של המ"כ נבלע באפילה . לא הבחנתי בתווי פניו .רק הבחנתי בשערו הגי'נג' שנראה היטב בלילה . כך הוא הריץ אותנו לפחות למשך שעה וחצי . המשחק היה מושלם , הרבה יותר מהמ"כ אילן . הוא נראה כה אמיתי ומפחיד שחששנו להמיר את פיו ורוצנותיו . אחרי שעה וחצי של תיזוזים לקראת שעה 9 בערב . הוא קרא לנו לפי מספרינו האישיים והתחיל להתעופף לעברי חגור , קסדה ,ציוד שיטור חגורה לבנה , סרט מ.צ , מחסניות של נשק ,קיטבג ,שמיכות . הבננו כולנו שמדובר במ"כ מתוסכל שהפך לאפסנאי . הוא ביקש מאיתנו לעשות" שמיכה ערבית " , לשים את כל ציוד ולקשור אותו על הגב . אני לא קלטתי מהשהוא ביקש מאיתנו. הוא צרח אליי "אלן אתה בהלם " ולא בדיוק הבנתי למה הוא צורח לי באוזן . הייתי כבר הרוס מן הריצה ולא יכולתי לענות לו בכלל . השם שלי הפך במשך הטירונות לחריזה לא כל -כך נעימה . זה מאוד פגע בי . אך כולם אמרו את זה גם אחד על השני . . "אלן מאוד מתחרז עם הלם ", לא הגבתי , לומר את האמת לא הייתי מסוגל יותר לזוז . הם המשיכו לרוץ בלעדי. בשעה 10 בלילה הביאו לנו כריכים . כבר לא היה ארוחת ערב בחדר האוכל . הריצו אותנו למחסן כדי לקחת מזרנים ומשרץ הכי מהר דאג לעצמו והיה יכול לישון לילה ראשון על מספר מזרנים . אתם זוכרים לי לא היה כוח וכשהגעתי למחסן השגתי מזרן דק . אך לא היה איכפת הייתי יכול לישון בכל מקום כי הייתי כל -כך עייף . בידידות אלן