כשהחברים הטובים ביתור לא מבינים (ה)

שלום , משהו כואב מציק לי כמה ימים החבר הטוב ביותר שהיה לי אי-פעם , החליט לזעזע אותי . הוא אמר שאני עושה את עצמי . אמרתי לו שהוא טועה , שאני משתדל ולכל אדם קצב ריפוי שונה . די התאכזבתי ממנו . הוא אמר לי שלא קרה לי שום דבר . אני יודע שזה נשמע ילדותי . הוא אמר לי שניצולי -שואה ואנשים אם אסונות כבדים מזה שעבר עליי קמו לתחיה . אין ספק שיש הרבה מקרים כאלה . אך לא ניתן להשוות מקרה למקרה אחר . חשתי שהוא רוצה לעודד אותי לפעול . אני חשתי מאוד בודד ורצון להתנתקות . בשביל מה אדם צריך לדבר אם מישהו שלא מבין אותו . אך התגובה הזו נחלת רוב החברים שלי . הבדידות וחוסר -הבנה מכאיבים לי מאוד . אני ניסיתי להסביר את עצמי. אך הוא לא הבין כלום . הוא שלח אותי לרב , למדיום . אני אמרתי לו שאני נשאר עם המטפלים שלי ולא החליף אותם לא ברב או במדיום . הוא רצה לומר לי שהמצב כה נואש שאני צריך להשתמש בכוח - על-טבעי . אך מה לעשות שאינני מאמין בזה . ניתקתי את השיחה עם תחושה כבדה שכל מי שמכיר אותי מעדיף לעזוב אותי וזה לא קל לחוש כך . למזלי יש לי כוחות ודי התרגלתי לתגובות הללו , אך הם גורמים לי כאב טסבל רב . נדמה שרבים פה יזדהו עם מה שקרה לי . אני כבר אוכל את עצמי שבוע עם הסיפור הזה ורק היום החלטתי להביא אותו לפורום . אני מקווה שלא אעורר אצלכם זיכרונות נשכחים ורעים . בידידות אלן

אנשים שלא חוו לא יכולים להבין. זה מאוד כואב לומר, אבל זה כך!!!!!!! עדי

;-)