לדרור

למה הבנת שאני רוצה ל"חנך" את אלון? ולמה אתה חושב שהוא צריך\לא צריך לכעוס? המצב כפי שהוא מתאר אותו, הוא בלתי נסבל עבורו, אתה לא חושב שאם הוא יצא לתקופה החוצה, הדברים יבחנו בפרספקטיבה אחרת? אי אפשר כך על "בטן מלאה". אנשים לא בפוקוס בתוך מתח כזה. ותאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת, אני חייתי תקופה לא קלה במצב של מתח נוראי בבית , ומה שעשיתי, זה פשוט לצאת ללמוד במקום אחר שבו נתנו לי מעונות, תאמין לי שהשיבה הביתה לשבתות היתה מצד אחד חויה, ואם באיזה שהוא זמן מתחיל המתח להסתמן באויר, ידעתי שמחר אני עוזבת.

אלון עדין לא הגיב לתשובתי השניה ואתה הגבת, כך שחשבתי שמשהו מכעיס אותו בלי לדעת מה. אז סליחה, חוץ מזה לא ראיתי שום כעס בתשובתו הראשונה, וכמובן תשובתי היתה בגדר הצעה בלבד. מי מחנך? ר' ישראל סלנטרז"ל אמר פעם, שכשהוא קבל עליו את עול הרבנות הוא חשב שיתקן את כל העיר, אחרי שראה שאת זה אי אפשר לעשות, אמר שיתקן את שכונתו בלבד, וגם זה לא הצליח לו אז אמר שיתקן את המשפחה, וכשהוא ראה שגם את זה הוא לא מצליח לעשות הוא אמר שהוא יתקן את עצמו, ואם הוא יצליח לעשות את זה , אז הוא ישמח מאוד. אבל נסיון של אחרים עדיף על נסיונך, כך אתה נהנה מהחוכמה שלו בלי לחוות את הכאב. לפעמים עצה אחת, גם אם היא תהיה בלתי מתקבלת על הדעת , מובילה לרעיון אחר שלא חשבנו עליו. פתרון אחר, דרך אחרת, העיקר שיש אפשרות לשנות את המצב, ומספיק לפעמים בידיעה שאפשר לשנות בדרך אחרת, כדי לפעמים לקבל את הכוח לשנות בדרך בה אנו נמצאים, וחשבנו שאין מוצא.