פעוט בן 2.7 גמול מפיפי ולא מסוגל לעשות קקי בשירותים

שלום, התחלנו את הגמילה לבני לפני שלושה חודשים. פיפי הלך די בקלות, תוך שבוע שבועיים כבר היה מבקש לבד. עם הקקי נוצרה לנו בעיה, הוא מעולם לא עשה קקי בשירותים או בסיר. הוא כן מסכים לשבת בשירותים, אבל בפועל לא עושה כלום ולא משחרר (אומר ״זהו סיימתי״ אבל אין כלום) בלילה הוא עוד לא גמול ולכן אנחנו שמים לו טיטול לפני השינה. הילד ״מנצל״ את העובדה שיש לו טיטול ועושה קקי לפני השינה (קם עושה קקי בעמידה בחדר החשוך בטיטול) ואז אנחנו באים מחליפים לו ושוב משכיבים אותו. ניסינו לא לשים לו טיטול לפני השינה ( ולשים לו לאחר ההרדמות) ומה שקרה זו התאפקות של 3-4 ימים עד שממש ריחמנו עליו ואז שמנו לו את הטיטול שיוציא את הקקי. אנחנו מתוסכלים ואובדי עצות. ניסינו להסביר לו, לקרוא לו ספר / להראות סרטון על עשיית צרכים. הוא מבין שקקי עושים בשירותים ואומר את זה, אבל בפועל לא מצליח לעשות שם..גם אם יישב בשירותים חצי שעה ( לבד או כשבעלי איתו). אשמח לעצה

שירה יקרה, ראשית ברכות על ההתקדמות שבנכם כבר השיג בתהליך הגמילה מחיתולים. פיפי הוא כבר עושה בשירותים, מרגיש לבד את איתותי הגוף והולך בעצמו, כל זאת בפרק זמן קצר יחסית. ניכר שיש לו יכולת מצויינת של שליטה בסוגרים ולראייה- הוא בוחר היכן ומתי לעשות קקי. אצל ילדים רבים , כמו אצל בנך, הגמילה מקקי מתמשכת יותר מהגמילה מפיפי. מחקרים מראים כי קקי נתפס לעיתים, אצל הילדים כחלק מגופם והפרידה ממנו מוסיפה עוד אלמנט רגשי ומעוררת חרדה כשזה נשטף עם המים....מעין תחושה שאני מאבד חלקים מגופי לתוך השירותים. לכן: הילדים דוחים קקי ללילה, לשנת צהרים, מבקשים חיתול, מוכנים לעשות רק בסיר, לא מוכנים להוריד את המים... חשוב שתגלו סבלנות ואמפטיה לחרדה של בנכם, היא אמיתית. לא כדאי ללחוץ עליו, אלא לאפשר לו להתקדם בקצב שלו ולעודד אותו לעשות כמקובל באופן הדרגתי... תחילה, אני רוצה להמליץ לשוחח אתו (ואולי להיעזר בספרים או סרטונים המסבירים), בהתאם לגילו, על מערכת העיכול שלנו. ההבנה שקקי הוא בעצם שאריות של מזון שגופנו כבר לא זקוק להם והוא מפריש אותם החוצה, עשויה לעזור לו לעבד את הפרידה הרגשית. יש ילדים שעשיית הקקי בסיר עוזרת להם בשלב זה, משום שבסיר "התוצרים" נשארים ולא נעלמים במים... ייתכן ויעזור גם לו. בשיחה עימו אפשרו לו לבחור לקחת את האחריות להתקדמות בקצב שלו. אמרו לו שאתם סומכים עליו שכשיבחר הוא יצליח לעשות בשירותים, בינתיים אפשרו לו לעשות קקי כפי שיבחר. כחלק מתהליך הדרגתי- לאפשר עשיית קקי בחיתול, אח"כ בחיתול בתוך חדר השירותים, אחר כך לשבת עם חיתול על האסלה, ולבסוף בלי חיתול. תוך רגישות לקצב שלו, מבלי ללחוץ ומבלי להיכנס למאבק כוחות. צמצמו את ההתייחסות למינימום. אל תשאלו אותו בכל פעם, למה הוא לא רוצה לעשות בשירותים....הוא ככל הנראה, לא באמת יידע להשיב והתייחסות מרובה להתנהגות מסויימת רק מחזקת אותה... כשהוא כבר מתיישב על הסיר או האסלה, תנו לו זמן וחזקו אותו...תוכלו לומר לו, למשל: "שמתי לב שניסית היום לשבת, אם תמשיך זה בוודאי יקרה..." ילדים שמרגישים שמופעל עליהם לחץ לעשות קקי בשירותים לפני שהם מוכנים לכך רגשית, עלולים לפתח עצירות, בדיוק כפי שקרה אצלכם. הבעיה במקרים של עצירות היא שככל שהילד מתאפק, הצואה המצטברת במעי נהפכת לקשה יותר ויותר ובשעת היציאה עלולה לפצוע את פי הטבעת. בשלבים אלו הקושי שהילד מתמודד אתו הם הכאבים שמוסיפים על הפחד מן היציאה ומגבירים את ההימנעות, כך שנוצרת מעגליות שמזינה את עצמה.... במקרים אלו ההמלצה היא להקפיד על שתייה מרובה, פעילות גופנית, תזונה שתורמת לפעילות מעיים רכה וסדירה ובמידת הצורך כמובן, היוועצות עם רופא הילדים. וכמובן, הורדת הלחץ. מה דעתך? מקווה שהרעיונות והכלים יוכלו לסייע לכם... בכל מקרה, במידת הצורך, את מוזמנת לפנות שוב בשמחה. תוכלי לעדכן כאן או להמשיך ולקבל הדרכה טלפונית ב"קול להורה" - קו היעוץ של ויצו. 6968* פועל בימים א-ה בשעות 10:00-14:00 ו- 20:00-22:30. בהצלחה רבה, ליאת קליין.

תודה רבה רבה על תשובתך, מעריכה מאוד אנסה ליישם את הרעיונות תודה!

שלום שוב, ניסינו את העצות שכתבת מעלה וגם שחררנו את הלחץ מהנושא לתקופה מסוימת כשהיה לילד קקי היינו שואלים היכן ירצה לעשות, והיה לעיתים מבקש לעשות בשירותים יושב מעט אבל לא מצליח לעשות, לאחר מכן היינו שמים טיטול ואז היה עושה. בשבועיים האחרונים הילד הפסיק לרצות לעשות בטיטול או בכל מקום אחר. לא בשירותים לא בסיר ולא בטיטול. ( מעולם גם לא עשה בשירותים/סיר) הוא מתאפק בכוונה משך 3 ימים עד שכואבת לו הבטן והוא ממש סובל ואז בוכה כי כואב לו להוציא את הקקי. בסוף עושה בטיטול תוך כדי בכי וסבל. לפעמים בימי ההתאפקות מתעורר בלילה עקב כאבי בטן נשמח להכוונה ועצה איך לפתור את הבעיה תודה, שירה