איילת אפשטיין

תשובה: שלום עדי, תהליך גמילה מחיתולים דורש התגייסות ומאמץ רב מהילדים, והתפקיד העיקרי של ההורים הוא לעודד אותם ולהעביר לילד מסר אופטימי שאנחנו סומכים עליו שיעמוד באתגר. חשוב מאוד לא להיות בלחץ ולא להלחיץ את הילד. לכן, אפשרו לו להקשיב לסימני הגוף שלו. הימים הראשונים יכולים להיות מלאי פספוסים, היו סבלניים ללמידה המתרחשת. התהליך יכול לקחת זמן והוא דורש מאיתנו ההורים אמונה וסבלנות. אולם אם אתם מרגישים שאתם תקועים, או שעבר כבר חודש מתחילת הגמילה ואתם עדיין הולכים אחרי הילד עם סמרטוט ומנקים אחריו כל אחר הצהריים או שאתם מרגישים שאתם כועסים על הילד או שהילד שלכם מתוסכל מחוסר ההצלחה וכהנה, אתם מוזמנים לפנות לייעוץ על מנת לקבל הדרכה וכלים לקדם את התהליך. חג פסח שמח, איילת אפשטיין - הדרכת הורים וייעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה.

תשובה: הי אורן, לא קל להיות בתהליך גמילה ארוך. מעל חצי שנה זה הרבה מאוד זמן וזה מתיש... אתה אומר שהילדה שלכם שולטת בפיפי, ולגבי הקקי לפעמים. אני חושבת שלמעשה זה אומר שהיא שולטת גם בקקי, אבל לפעמים בוחרת לעשות בבגדים. האם גם אתם חושבים כך? ילדים שמתאפקים הם ילדים ששולטים על הסוגרים שלהם, כלומר הם בשליטה על הצרכים שלהם ולכן יכולים לבחור לעשות בשירותים. כאשר הם לא עושים כך, ובוחרים לעשות בבגדים, זה פעמים רבות מעיד על כך שיש בבית מאבקי כוח מול ההורים. האם יש עוד מקומות שבהם היא מתעקשת? שקשה לגייס אותה לשיתוף פעולה? שהרבה פעמים היא מסרבת לבקשותיכם ולא מוכנה להיענות לכם? פעמים רבות הקקי בתחתונים הוא תופעה שלה יש שורש עמוק יותר - שזה מאבקי כוחות עם ההורים. תחושת המאבק עם ההורים מצד הילד, גרמה לכך שהוא החליט שהוא יעשה קקי איפה ומתי שהוא רוצה – כי על זה הם לא יכולים להחליט – הילד אומר באמצעות ההתנהגות שלו - רק אני קובע ומחליט מתי ואיפה אני עושה את הצרכים שלי. אתם לא יכולים להחליט עלי. ובאמת בעניין הצרכים אין להורים הרבה מה לעשות… הילדה צריכה להחליט שהיא עושה בשירותים ואנחנו לא יכולים לעשות את זה במקומה. כדי שזה יקרה צריך לצמצם את מאבקי הכוח בבית, לשפר את האווירה ולהעביר את האחריות לפיפי ולקקי לילדה הבוגרת שלנו. קל יותר לעשות זאת בליווי של הדרכת הורים. אם המצב לא ישתפר בקרוב אני ממליצה לכם לבוא להתייעצות כי חבל שכולכם תסבלו ותרגישו מיואשים וחסרי אונים. פסח שמח, איילת אפשטיין - מדריכת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה.

תשובה: שלום רב אתל, גיל 3 הוא בהחלט גיל שבו הילד בשל לגמילה ואיזה יופי שהוא יזם, שאתם זרמתם איתו, וששמחתם איתו כשהוא הצליח. ועם זאת, זה תהליך ולמידה של מיומנות חדשה ולאחר יומיים של מאמץ גדול והצלחה אולי הוא קצת התעייף וחזר לאזור הנוחות. המטרה שלנו בגמילה היא ללמד את הילד לקחת אחריות על גופו ולעזור לו לרכוש מיומנות של שליטה על צרכיו. מכיוון שזה לוקח זמן, עלינו לעודד את הילד לא רק על הצלחות אלא גם על מאמץ, על התקדמות והשתדלות. העידוד על המאמץ חשוב כדי שהילד לא יתייאש מחוסר הצלחה או מקושי אלא שתהיה לו מוטיבציה להמשיך ולנסות עד שיצליח. הוא גם ירגיש שאתם מאמינים ביכולתו ויודעים שהוא זקוק לזמן ולסבלנות עד שהדברים יעלו על המסלול. הפספוסים הם חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה ובאמצעותם ילמד הילד להקשיב ולזהות את סימני הגוף, להתאמן ולהפנים מתי הזמן הנכון ללכת להתפנות, ללמוד להחזיק ולהתאפק עד שמגיעים לסיר. כשהילד מפספס גשו אליו ואמרו לו: "עשית פיפי/קקי, בוא נלך להחליף ולהתנקות". אל תשאירו ילד עם מכנסיים מלוכלכים ואל תחכו שהוא יבוא מיוזמתו. לוו אותו ללא הטפות מוסר ללא ביקורת, וללא שינוני מנטרות שהוא כבר מכיר ויודע בעל פה. מה שהוא זקוק מכם באותו הרגע זה לעידוד ולתגובה שלא תגרום לו להרגיש מאכזב ומאוכזב. כאשר הוא מצליח עודדו אותו, אך גם כאן עשו זאת באיזון. כי גם שמחה מוגזמת וחסרת פרופורציות עלולה לייצר אצל הילד לחץ להצליח ולהביא לתוצאה ההפוכה - חשש מכישלון, והימנעות, מתוך מחשבה שאולי לא יצליח שוב לייצר את אותן התוצאות. חשוב לשמוח בהצלחתו ולומר לו שבטח נעים לו מאוד לעשות בשירותים ושזו התנהגות בוגרת. המשיכו הלאה ואפשרו לו להמשיך להתנסות וללמוד ללא לחץ. דבר אחרון חשוב - עקביות: אל תיבהלו ותשנו את הדרך ואת התגובה שלכם בכל פעם שעולה קושי. עקביות משדרת המון אמונה בילד ובמסוגלות שלו להצליח, מונעת בלבול ובהלה ועוזרת לכם ולילדכם להבין שהכל עניין של זמן וסבלנות - בסוף הוא יצליח. מקווה שאחרי שבועיים את יכולה לראות ניצנים של התקדמות ושינוי. חשוב להיאחז בהם ולהאמין בו שהוא יהיה בסדר. בברכה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ומדריכת הורים, יועצת שינה ויועצת זוגית. 052-8575311