מתחבט עד כדי כאב !

RE: מתחבט עד כדי כאב ! מחבר: ירון פישר תאריך: 14.3.2005 שעה: 13:54 ראשית לא הסברתי את עצמי היטב בנוגע לאינדיקציה לחילופי אנרגיה במהלך האימון - מכאן חוסר הדיוק בדבריך: ישנם 2 גורמים (בחלוקה גסה) הקובעים את רמת החימצון של הרקמות: 1. הספק הלב והריאות (ומערכת ההובלה) 2. יכולתם של השרירים לנצל את החמצן. הספק גבוה בסעיף 1 ונמוך ב 2 יוביל מן הסתם לערכים נמוכים של ניצולת( אופייני לרצים שעוברים לרכיבה על אופניים). הספק נמוך בסעיף 1 וגבוה בסעיף 2 יוביל לתוצאה דומה. מכאן - האינדיקציה לחילופי אנרגיה באים לידי ביטוי בהרכב גזי הנשיפה, ולא בכמות החמצן הנשאף (נתון שיש לו קורלציה בתחום מסויים). לשאלתך, ובכן כדי לפרק שומן דרושה נוכחות מסיבית של אנזימים, ולא ריכוז גבוה של חמצן ברקמות. (כלומר - רמת חימצון אופיינות למנוחה מספיקה בהחלט למטבוליזם של שומן). ירון , שלום מסתבר שהחיים שלי קשים כי השאלות הולכות ומסבכות אותי. אבל אני לא עושה לעצמי שום הנחות ... כאשר הייתי בכיתה שישית בתיכון , לימדה אותי המורה לפיסיקה , כי "אנרגיה לובשת צורה ופושטת צורה" וכן ש"אין יש מאין". כדי לגרום לגוף לשרוף באימון ספרינטים , פי 9! קלוריות יותר מאשר באימון ריצה רציפה , ההגיון שלי אומר , שאני אמור להשקיע אנרגיה באופן כללי הרבה יותר באימון מסוג זה. היות וכך , יכולתי לחשוב למשל , לקיים אימון ריצה רציפה , ולהשקיע אנרגיה שתגיע לערכי האנרגיה , המושקעים באימון ספרינטים ולהגיע לאותן תוצאות , "ובא לציון גואל" . ובכן... היכן קבור הכלב ??? וזאת שאלתי: מהו הדבר בטכניקת אימון הספרינט , שמאפשר להגיע להוצאת אנרגיה בערכים כה גבוהים , בהשוואה לאימון ריצה רציפה ? בברכה אמנון

אתה טועה בנסיון לנתח חילופי אנרגיה באורגניזמים מורכבים, כאשר המודל שלך הוא מכונה פשוטה. הגוף מסוגל להפיק אנרגיה ממקורות שונים , כאשר שומן הוא המקור הטוב ביותר להפקת אנרגיה = 9 קלוריות לגרם. האבולוציה הכתיבה מנגנון בו השומן מנוצל אחרון כמקור לאנרגיה ע"מ לשמר חיים, מכאן עלינו לגרום למצבי דחק כדי לאתחל מטבוליזם ממקור שומני. יש מצב בו ריצה רציפה צורכת את אותה רמה של אנרגיה כמו ספרינטים (ומכאן גורמת למצב דחק) , אבל כדי להגיע לרמה הזו האימונים שלך צריכים להיות ארוכים הרבה יותר (אין דרך פשוטה לחשב שקילות כזו - זה עניין אמפירי). המחיר שאתה תשלם יהיה שחיקה מוגברת של רקמות במפרקים השונים. ההבדל בין שיטות האימון הוא המהירות בה גופך מגיע למצב דחק. שוב - בהיבט האבולוציוני - גופך בנוי למאמצים גדולים למשך זמן קצר (וגם מאמץ קל לזמן ארוך מאוד כמו הליכה) , ולא למאמץ תת מירבי לזמן ארוך (כמו ריצה).